תורת משה - אלשיך, במדבר לג:א

1אלה מסעי בני ישראל. ראוי לשום לב. (א) כי מיד באמרו אלה מסעי בני ישראל היה ראוי יאמר ויסעו מרעמסס כו' כי מי לא ידע שהם אשר יצאו מארץ מצרים. (ב) אומרו לצבאותם כי הלא הם עצמם היו הצבאות ואיך יאמר לצבאותם כאלו ישראל יוצאים לצבא אחר שהוא של ישראל. (ג) אומרו ביד משה ואהרן כי קצת מסעות היו אחרי מות אהרן ואיך יהיו אלה מסעי ביד משה ואהרן. (ד) אומרו ויכתוב משה כו' מי לא ידע שמשה כתבם ככל התורה אשר כתב משה לבני ישראל. (ה) אומרו מוצאיהם מה עניינם פה מהראוי לא יאמר רק ויכתוב משה את מסעיהם. (ו) מה זה שכופל הענין ומהפכו באומרו את מוצאיהם למסעיהם ומהפך ואומר ואלה מסעיהם למוצאיהם. (ז) אומרו ויסעו מרעמסס וכו' כי הנסיעה ממצרים אין צורך להזכיר כי א"א בלעדה כי היא מיציאת מצרים. (ח) למה מזכיר הזמן האם לא פירש זה למעלה כמה פעמים שהיה בחודש הראשון וממחרת הפסח ולמה חזר להזכיר פה במקום שאין נראה יכוין רק למנות המסעות. (ט) מה ענין צאתם ביד רמה פה שאין לזה ייחס עם המסעות ומה גם שהיה לעיני כל מצרים. (י) אומרו ומצרים מקברים וכו' כי אין לזה שייכות וייחס לאמר פה ויותר הי' צודק בפרשת בא אל פרעה או פרשת ויהי בשלח ומה גם כי גם שם יראה שאינו לא מעלה ולא מוריד ענין הודע' זו. (יא) איך יקושר לזה אומרו ובאלהיהם עשה ה' שפטים. (יב) אומרו ויסעו בני ישראל מרעמסס כי הלא כבר נאמר פעם א' ויסעו מרעמסס ולמה חזר לאומרו. (יג) מה היה שבפעם ראשונה נאמר סתם ויסעו מרעמסס ולא נאמר בני ישראל ובזאת השנית הוא אומר ויסעו בני ישראל מרעמסס וכו'. (יד) אומרו וישב על פי החירות למה נאמרה תיבה זו בלשון יחיד ולא נאמר וישובו ואומרו ויסעו. (טו) אומרו תחלה פי החירות ואחרי כן משנה ואומר מפני החירות ואינו אומר מפי החירות:

2אמנם הנה אמרו רז"ל שהוא משל אל מלך שהלך עם בנו ממסע למסע ואירע לבן מיני צרות במקומות אשר חנו בהם ואחרי כן חוזר אביו בכל מקום ומקום מהם ומצטער בכל א' מהמקומות אשר נצטער בנו שם ואומר כאן חלה בני וכאן חשש בראשו וכו' כך במסעות אלו אירע ברובם צרות אשר מצאום בהם ושב הקב"ה ומזכירם כביכול כמצטער על אשר נצטערו בכל א' מהמקומות אשר נצטערו ואירע להם צרה שם ואחשבה לפי דרכם זה שגם רצה הקב"ה להזכיר ג"כ מקומו' אשר הטיבו לעשות הטוב בעיני ה' כי זה כל פרי הזכיר המקומות להזכיר צערם וזכיותם למען זכותם ולהיטיב להם לתת להם ארצות גוים ועמל לאומים כאשר היה אחרי זאת והנה אין ספק כי הזכות הראשון והגדול שבכולם הלא היה אשר עשו ביציאת מצרים והוא כי הנה רבה ועצמה מאד האמנתם בו יתברך ובטחונם בקונם עד אין קץ והוא כי לא אמר ואדונינו משה איכה נצא מארץ מצרים אשר הוא כגן ה' אל המדבר אשר מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו כקורת בית הבד אין מספר ולא מקום זרע ותאנה וגם בדרך אשר אנו הולכים עד בואנו שמה אין לחם ואין צידה לדרך כי אם משארות בצק על שכמנו ואם הבחורי' ובריאים יסבלו מה נעשה לחולי' ולמעוברות ולמניקות ולעוללים ויונקים הצריכים דברים זכים וטובים להשיב נפש ולא אמרו איה מה שהכינו לאלו כי אם יצאו בבטחון רב אחר משה ואהרן והן זאת ארז"ל שהי' מה שהוא יתברך מפארם ומשבחם כאומרו זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. והנה זה הדבר אפשר כיוון הוא יתברך באומרו אלה מסעי בני ישראל שהוא זכרון זכותם וצערם והזכות הראשון כולל כל המסעות והנה דרך כלל אלה מסעות של בני ישראל כלומר שבהם הורו כי ראויי' ליקרא בני ישראל שהוא תואר שיקראו בו בהיותם צדיקים והוא אשר יצאו מארץ מצרים שהוא כגן רוה כמאמר הכתוב כגן ה' כארץ מצרים אל המסעות כלם שהיו במדבר עם היות כי לצבאותם שהוא כי בשביל צבאותם מה שהי' צריך לכלם לא היה בידיהם דבר רק ביד משה ואהרן מה שיתן להם הוא יתברך בזכות משה ואהרן כי היה בידם טובם וספוקם של ישראל ולא ביד ישראל עצמם כי גם צרה לא עשו להם:

3עוד יתכן עד"ז שאומר אלה מסעי בני ישראל ושמא תאמר למה אמנה המסעות ולא החניות כדרך העולם שאין מונים מקום שיצא משם כי אם מהמקום שחנו בו יתחילו למנות וממנו והלאה כל מקום שחנו בו ומה גם כי אין אדם עושה עיקר ממקומות שחנה בהם להזכיר בכל עת שנסע מכל אחת מהם רק מה שהי' לו כאשר חנה בו ואם כן היה ראוי יאמר אלה חניית בני ישראל סוכות: