תורת משה - אלשיך, במדבר ו:א

1וידבר ה' כו' איש או אשה כי יפליא כו'. ראוי לשים לב אל אומרו ואמרת אליהם שהוא מיותר. ועוד אומרו כי יפליא לנדור ומהראוי יקצר ויאמר איש או אשה כי ינדור נדר נזיר ומה גם כי אומרו כי יפליא לנדור משמעו הכנה לנדור ועל כן לא הל"ל רק כי ידור וגם אומרו להזיר לה' יראה ייתור. ועוד למה חילק כמה חלוקות מיין ושכר יזיר חומץ כו' כי לא ישתה וענבים וכו' לא יאכל מכל אשר יעשה מגפן היין כו' ומהראוי לכלול הכל לומר יזיר מיין ושכר וחומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים וענבים לחים ויבשים וכל אשר יעשה מגפן היין כו'. ועוד אומרו כל ימי נדר נזרו תער כו' כי אומרו נדר הוא מיותר. וכן אומרו עד מלאת הימים אשר יזיר לה' הוא מיותר וכן אומרו גדל פרע שער ראשו הוא בכלל אומרו תער לא יעבור על ראשו וגם יותר היה צודק אומרו יגדל לשון צווי. ועוד אומרו כל ימי הזירו כו' למה לא אמר ימי נזרו כקודם. ועוד למה אמר על נפש מת לא יבא ואח"כ אמר לאביו ולאמו וכו' ולא אמר מתחלה לאביו ובכלל מאתים מנה. ועוד למה חזר ואמר כל ימי נזרו קדוש כו' והרי נאמר פעמים שלש:

2אמנם הנה רצה הקב"ה ללמד דעת את עמו ישראל עם קדושו בל יאמר נא ישראל הלא הוא יתברך הבדיל את שבט הלוי ומהם את זרע אהרן ומתוכ' את הכהן הגדול מאחיו כי קדוש יאמר לו והאם תלוי הקדושה במולידם ולא בבחירה הטובה היא והלא כמו זר נחשב על כן בא האלהים וילמדנו כי לא כן הוא כי הנה ביד כל איש ואיש לפרוש מענייני העולם ולקדש עצמו עד גדר שבטוב בחירתו קדוש יאמר לו וככהן גדול אשר לא יטמא לאביו כו' גם הוא יחשב ועוד לו כי הנה בכהן גדול נא' לאביו כו' כי נזר שמן משחת אלהיו על ראשו מיוחס הדבר אל מה שחוץ ממנו הוא השמן אך בזה לא יתייחס כי אם אל עצמו כי דבק בו הוא יתברך לאמר עליו כי נזר אלהיו על ראשו כאשר יבא בס"ד. והנה הורה הוא יתברך כי חיוב מוטל על גדול הדור להזהיר את עצמו לפרוש ולקדש עצמו גם במותר להם למען זכותם לקדשם עד יהיו קדושים לאלהיהם וזה אם הדור ראוי לא יחוש מלזרוק מרה ולדבר בקושי ככל אשר עשה אל בני ישראל סמוך למיתתו כי ראה שצדיקים היו ויכבד את עול סבל מוסרו עליהם בדברים קשים מקציפים הייתם ממרים הייתם אך אם יראה כי יבעטו ידבר להם בלשון חבה ודברי מוסר השכל ואם כל אלה לא יסכון לו לא יתייאש וימשוך ידו כי אם הכלל לא יקבלו יבקש לו יחידים אחד אחד ולא יבצר מהמצא איש אחד מעיר ושנים ממשפחה ישמע בקולו ואם יוציא יקר מזולל. כפיו יתברך יהיה. וזה מאמרו יתברך פה דבר אל בני ישראל שהוא דבר לשון קושי לקדש עצמם ואם תיראו שיבעטו בקושי אז ואמרת אליהם בלשון אמירה הוא לשון חבה וזהו ואמרת אליהם ואם גם זה לא יסכון למו לך אל הפרטים ובקש איש או אשה כי יפליא וכו' או קרוב לזה והוא כי הנה דרך הבא לקדש עצמו לשמו יתברך הלא צריך תחלה לפרוש עצמו מכל המביא לידי עבירה קו לקו וממנו ימשך אחר הקדושה והנה הדבר המרגיל לאדם לבלבל את מוחו וליכנס בו רוח שטות להחטיא והוא היין בוגד כמאמר הכהן לסוטה הרבה יין עושה כו' ואחז"ל הרוא' סוטה בנוולה יזיר עצמו מן היין ע"כ תחלת הפרישה צותה תורה יהיה פרוש מן היין והנה לבא אל הענין נשית לב האם כ"כ מאוס יין לפניו יתברך וקדוש לה' יקרא הפורש ממנו למה לא צוה לכל עמו לאמר היאורה תשליכוהו ויאסור אותו לישראל ואדרבה משמח אלהים ואנשים קראו הכתוב כי כמה מצות נעשות בו ואתת מברכותיו יתברך הוא ובציר ישיג את זרע ותירוש יקביך יפרוצו ואשר חטא על הנפש נאמר על שענה עצמו מן היין ועוד נשית את לב אל מקרא שכתוב בסוף הענין ואחר ישתה הנזיר יין כי הלא בשתותו אחרי כן יין כבר אינו נזיר:

3אך אמנם אין ספק כי לא יקשה לפניו יתברך השותה יין שלא בדרך שכרות ומה גם המטיב לבבו לפקח שכלו בתורה כדברי האמור בגמרא חמרא וריחני פקחין וכמאמר הבו לדרדקי חמרא כי היכי דלימרו אך הענין הוא כי בא הוא יתברך לירא מיצרו הבא להתגבר עליו ורוצה לפרוש עצמו מדרכי העולם ולהתבודד ולקדש עצמו למען תחול עליו קדושה ע"י בחירתו והתקרבו לה' ולאיש כזה אומר הוא יתברך דבר כו' כי יפליא וכו' לומר אל יעלה על רוחך לומר כי הנזירות אשר חפץ בו ה' הוא אשר אין דעתו רק לפרוש מן היין או כדרך נודרי נזירות מתוך כעס עם בני ביתו או זולתם או דרך הגזמה כי לא כן הוא רק אשר יראה סוטה בנוולה יזיר עצמו וכיוצא ויירא פן יצרו ידיחנו לעשות את הרע ורוצה לפרוש עצמו מהנאות העולם ולהתקדש לשמים וע"י התעוררותו זה חפץ לידור נדר נזיר כי היין בוגד הוא המתחיל לבלבל הדעת הנה איש כזה אשר חפץ בו ה' וז"א דבר ואמרת וכו' לומר הנה צריך לדבר הקדמה אחת כדי שאחרי כן ואמרת המצוה והקדמה היא איש או אשה כי יפלא לנדור נדר נזיר לומר כי כאשר יפליא ויפרוש עצמו מענייני העה"ז ורוצה להתבודד ולקדש והתעוררות זה הוא המביא לנדור נדר נזיר ולא מתוך כעס או מחמת בחינה אחרת אז הוא לשמה להזיר לה' שהוא לפרוש מענייני העולם להתקרב ולהיות לה' והנה זו היא ההקדמה שעליה אמרתי דבר כו' ואחר הקדמה זו שהיא לשלול בחינות נזירות שלא לשמה אמר מה שאמרתי ואמרת אליהם הוא מיין ושכר יזיר כו' ושיקנה כל הקדושות כאשר יבא בכתובים והוא מרז"ל במדרש רבה על פ' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי שאמר לו כי המלאך משתנה שמו ונקרא ע"ש שליחותו ולפיכך אמר לו למה זה תשאל לשמי כי אין לי שם קבוע כ"א לפי המצוה והשליחות אני נקרא וע"כ עתה שבאתי על עסקי נזירות נקראתי פלאי כד"א כי יפליא לנדור וכו' והלא כמו זר נחשב למה על יחס נזירותם לא נקרא בשם מתייתס אל נזירות רק אל שם הפלאה אך הוא על כי אין הנזירות האמתי לפניו יתברך רק הבא מחמת פרישה והפלאה כאשר כתבנו והוא מז"ל כי שמעון הצדיק אמר מימי לא אכלתי מקרבן נזיר אלא פעם אחת שבא אלי בחור מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים כו' אמרתי לו בני מה ראית שנדרת בנזיר אמר לי פעם אחת הלכתי עם צאן אבי וראיתי על עין המים בבואה שלי וקווצותי והתחיל יצרי להתגבר עלי אז קפצתי ונדרתי לגלח' לשמים אז חיבקו ונשקו ואמר לו כמותך ירבו נודרי נזירות בישראל והוא מאמרינו כי אין כוונתו יתברך רק על הבא לפרוש ולהכניע יצרו כמדובר וכוונת הענין כאשר יתבאר בהמשך הכתובים כי ע"י הפרישות יקנה נזר קדושה כל ימי נזרו וישאר לו הפרישות והנזר בקנין כי גם אחרי מלאת ימי נזרו וישתה יין עדיין תואר נזירות יצדקו בו כי נזר קדושה עליו ולא יבגוד בו היין עוד וז"א בחתימת הענין ואחר ישתה הנזיר יין כי הלא בשתותו אחרי כן יין אינו נזיר ואיך יאמר ישתה הנזיר יין אך הוא לומר כי עוד תואר וצודק בו גם אחר שתותו יין.

4או יאמר דבר ואמרת מה שהקדמנו כי כוונתו יתברך להודיע כי יש לאל יד כל איש ישראל לעשות עצמו בבחירתו ככה"ג בל יאמר איש כי אין פרישה מענייני העולם יאות רק לגברים ולא לכלם רק לאנשי החכמה תופשי התורה ומחזיקים בה יום ולילה לא ישבותו אך לא ליתר אנשים ע"כ אמר כי לא כן הוא רק איש או אשה מכל הכללות מוכן לכך באשר הוא יהודי וזה יאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כלומר אל כלם כו' כישראל כי כל איש ואשה מוכנים כי יפליא וכו' ונחזור אל דרכנו אמר מיין ושכר יזיר כו' אמר הנה האיש הזה בא לקראת האלהים לפרוש מדרכי העה"ז ולקנות קדושה הנה אלה הם הגדרים אשר צריך לגדור קו לקו עד בואו אל גדר הקדושה. ראשונ' לפרוש מהדבר המחטיאו והעיקר וזה מיין ושכר שהוא חמר חדת ועתיק יזיר וזה הוא עיקר הנזירות ומזה לומר אל כל דבר הגורם חטא כיין ועוד גדר שני והוא חומץ יין וכו' והענין כמו שכתבנו כי עיקר הכונה האלהות ללמד דעת אל הבא ליטהר לשמור עצמו מן החטא לקדש עצמו ועל כן כל הדברים האלה הם דוגמא אל כל מיני הרחקים אשר יעשה האדם וחי בהם:

5והנה היחל ביין המערבב ומחטיא ואחריו בחומץ והוא כי היין הוא משל אל הדבר המחטיא וידמה אליו המתחבר לרשע ובא ללמד לאדם דעת ירחק מן השיעור המחטיאו ואחרי כן לא בלבד ירחק מהדבר המחטיא כיון שהיה בו כח לכך הרחק ממנו כענין אדם רע עושה פעולת שקר והזקין ותשש כחו מעשות רע אל תאמר אתחבר לו כי אינו עושה רע אל תעש כן אחר שהיה לו כח לעשותו ועשה בבחרותו וזהו חומץ יין וחומץ שכר שאחר שבהיותו יין או שכר היה בו כח להחטיאך גם שעתה הכח ההוא איננו בו ונתקרר חמימותו הרחק ממנו והוא כנמשל שכתבנו וכן הרחק מן הכיעור ומכל הדומה לכיעור וזהו וכל משרת ענבים עם שאינו יין ולא חומץ יין רק משרת ענבים בין יהיה בו טעם יין או חומץ הוא דומה לכיעור ואחר הרחקה זו עוד תוסיף והוא כי אפילו ממה שאינו כיעור ולא דבר מחטיא לא בעבר ולא בהוה ולא דומה לכיעור כ"א דבר שכעת הוא טוב אלא שאפשר לימשך ממנו דבר מכוער תפרושו ממנו וזהו אומרו ענבים לחים שהם דבר שאפשר להוציא מהם יין בוגד ועוד מעט תפרוש גם מהדבר שהיה אפשר לימשך ממנו דבר רע עם שנשתנה ונעשה דבר שאינו מוכן לצאת ממנו הדבר הרע ההוא כיון שהיה מתחלה אפשר. גם ממנו תפרוש והוא אומרו ויבשים שכעת אין יוצא מהם עסיס כ"א שמתחלה בהיותם לחים היו מוכנים להוציא יין בוגד מהם שהוא משל אל הדברים ומדות שירחק מהן האדם גם מה שאינו מכוער כ"א גם ממה שהיה אפשר לימשך ממנו כיעור גם שכעת אינו מוכן לכך ומאלה תבא אל הרחקת גדולות מהן והיא אפילו מה שהדבר המוכן לצאת ממנו דבר רע גם שמזה אינו יוצא ממנו עצמו דבר רע יוציא ממנו והוא משל כל אשר יצא מגפן היין למה שהענבים שהם אפשריים להוציא מהם יין יצא מהם ולא זו בלבד כ"א עוד יתר על כל זה והיא מי שהיה בשכינת הדבר רע גם אחר שהופרש מהרע וזה מחרצנים הם גרעיני זרע הגפן שהיו שכנים לתירוש באשכול גם שהוסר ממנו אל תא' כי אין זה רק על כי מהגרעין יוכל לצאת ממנו היין גפן כשיזרע לז"א ולא זה בלבד כ"א גם מי שהרע נתאכסין אצלו והוא הזג שהיה היין כנוס בתוכו והנה המתרחק מן העבירה ומן הגורם אליה ומן הכיעור כל מיני הרחקות הללו אין ספק כי קדוש יאמר לו: