תורת משה - אלשיך, במדבר ז:א

1ויהי ביום כלות משה וכו'. במדרש רבה מי עלה שמים זה משה דכתיב ביה ומשה עלה אל אלהים וירד משה מן ההר אל העם מי אסף רוח בחפניו בצאתי את העיר אפרוש כפי כו' מי צרר מים בשמלה כד"א נצבו כמו נד נוזלים מי הקים כל אפסי ארץ וכי משה הקים כל אפסי ארץ אלא שהקים אהל מועד שהעולם הוקם עמו ריב"ל בשם רשב"י להקים המשכן אין כתיב כאן אלא להקים את המשכן משכן אחר הקים עמו שנקרא אהל כשם המשכן שנקרא אהל מועד כמה דכתיב וימתחם כאהל לשבת שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת משהוקם המשכן נתבסם העולם ע"כ:

2והנה ראוי לשית לב באומרו מי עלה שמים זה משה האם בלעדו לא עלה איש והלא עלו חנוך ואליהו. ועוד כי אינו פלא רק מן העליה ולא מן הירידה ולמה לא אמר וירד זה משה וירד משה מן ההר אל העם וגם למה הביא פסוק זה ולא פסוק ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות וכו' ומשה לא ידע כי קרן וכו' שמורה יותר ירידה מן השמים. ועוד איך מביא ראיה אל אסיפת רוח בחפניו על התפללו לעצור הברד וגם אל אומרו צרר מים בשמלה מנצבו כמו נד והלא הוא יתברך עושה כל אלה. ועוד שלא הביא ראיה מויבקעו המים. ועוד איך הוקם כל העולם עם המשכן ולמה היה כל העולם רותת מקודם:

3אמנם לבא אל הענין נעיר בכתובים א' באומרו ביום כלות משה להקים את המשכן כי לא היתה הקימה מתהוית בימים מועט בכל יום וכלה ביום האחרון יצדק אומרו ביום כלות להקים אך הנה בכל ז' ימים היה מקים המשכן לגמרי ועושה בו עבודה נמצא שבכל יום היה מכלה להקים את המשכן ואיך יאמר שביום השביעי כלה לגמרי להקימו. ועוד נשית לב על פי דרכנו למה לא נמשך המשכן עד יום השביעי ומה גם לרז"ל שבכל יום מהשבעה היו מקיים אש עליון וגם מה ענין השוורים ההם שארז"ל שנתקיימו עד שלמה המלך ע"ה מה שלמותן לכל הכבוד ההוא. ועוד באומרו ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם הם נשיאי המטות כי אומרו ראשי כו' אחר אומרו נשיאי ישראל הוא מיותר וכן אומרו הם נשיאי המטות והוצרכו ז"ל לומר שהם שוטרי בני ישראל אשר הוכו במצרים וגם אומרו הם העומדים על הפקודים כי הנה עומדים על הפקודים היה בא' באייר חדש ימים אחרי זאת ולמה יזכירהו פה:

4והנה הן אמת חכמים יגידו כי משנתהוה העולם נתאוה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים חטא אדם נסתלק לרקיע הראשון עד הז' ועמדו ז' צדיקים והורידו השכינה לארץ. אברהם לששי יצחק לחמישי יעקב לרביעי לוי לשלישי קהת לשני עמרם לראשון משה לארץ והוא על ידי המשכן הנה אין ספק כי הורדות שכינה לארץ קשה מכל הירידות כי האמנם ישב אלהים על הארץ הלזו העכורה ע"כ הוצרכו ב' דברים א' היות על יד משה אשר משל בשמים ובד' יסודות שעל ידי כן יהיה לו כח אל להמשיך שפע מן השמים לארץ ולהשרות שכינה עוד שנית והוא כי יהיה באמצעות המשכן והוא כי הנה המשכן היה בו דוגמא של מעלה ושל מטה והוא כי הנה ארז"ל במדבר רבה כי כשהוקם משכן התחתון הוקם משכן העליון הוא משכן הנפש וע"כ כל הדברים שהיו במשכן היו מעין דוגמת העליון כאשר כתבנו על פסוק ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן כו' שהראה לו יתברך תבנית רוחני של משכן העליון את תבנית כל כליו ושכן יעשו למטה וגם ארז"ל במדרש הנזכר כי כל מה שהיה במשכן היה כנגד כל מה שנברא בימי בראשית כמפורש שם כל הפרטים עד אומרם שביום השביעי נאמר ויכל אלהים ביום השביעי וכאן נאמר ויהי ביום כלות משה כו' הנה שבמשכן היו כל חלקי בחינות מה שנברא בששת ימי בראשית וביום השביעי היה בו כנגד ענין ויכל אלהים ביום השביעי והנה לא על חנם היה המשכן מעין משכן העליון ומעין העולם השפל אך אין ספק כי למה שהשראת שכינה על הארץ הלא כמו זר נחשב על כן הוצרך יהיה מעין העליון למען יקל להמשיך שפע קדושה ושכינה אל המשכן ואחרי כן בחול שכינה אל המשכן יתפשט גם בעולם לקיימו נמצא שבהקים את המשכן כמקיים את העוילם והוא כי למה שבמשכן יש בו כל חלקי העה"ז שנברא בששת ימי בראשית כמאמר המדרש הנזכר ובכלל הדבר היה נבא עד תכונת מז"ל במדרש הנזכר והיא כי שתי פעמים היה מקום את המשכן בכל יום אח' בבקר לקרבנות של שחר ומפרקו וחוזר ומקימו לתמיד של בין הערבים וחוזר ומפרקו והלא יקשה ולמה היה מפרקו ולא היה מניחו קיים מיום אל יום או מהבקר ועד הערב לתמיד של בין הערבים והנה ארז"ל שם שלא היה עומד עד יום הזה שאז נתקיים ועמד על עמדו וזהו ביום כלות משה להקים את המשכי והנה גם זה ראוי לדעת מה זה ועל מ"ז אך הנה לזה נשים לב אל ענין שכתבנו מרז"ל שביום כלות משה להקים את המשכן היה מעין ויכל אלהים ביום השביעי והוא בשום שכל והבין כי הלא אינו דומה כי ביום הזה של בריאה לא נעשה דבר וביום כלות משה עשה עבודה במשכן זולת הקמתו אותו ולבא אל הענין נבאר מז"ל האומרים ויכל אלהים וכו' מלאכתו והכתוב כי ששת ימים עשה ה' וכו' כלומר כי בז' ימים נברא הכל אלא שהיה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה ע"כ. והלא גם בזה לא הטהרנו מהקושי' כי הלא המנוחה אינה מלאכה אמנם הנה ביארנו במקומו בשים לב אל מה"כ באומרו שבת וינפש מה הוא הנפשה הזאת וגם על אומרו וינח ביום השביעי ולא אמר ונח. הוא כי קרה לעולם כאשר קרא לאדם כי טרם תנתן בו נשמה והיה חומרי היה מוטל גולם ואלו לא ניתן בו נפש היה נפסד ועל יד הנפש נתקיים כן העולם השפל להיותו חומרו היה מועתדת ליפסד ולהתקלקל אם לא היה משפיע בו שפע רוחני כנפש באדם להקנות בו קיום והעמדה והנה אדם נתנה בו נפש חיה בששי. והעולם בבא קדושת איכות השבת הושפע בו שפע קדושה כנפש אל הגוף ונח מלהתקלקל והפסד וזהו וינח ביום השביעי כי הניח מנוחה את העולם הפך הקלקול שהוא העדר מנוחה וז"א וינפש כי ביום השביעי שבת ויקנה בו נפש להחיות עולם כאמור והוא אומרו היה העולם חסר מנוחה כי היה מתקלקל ונפסד והוא ודאי חסרון המנוחה בא שבת באת מנוחה עמו שנתקיים ונח מהיותו הולך הולך ונפסד נמצא כי יותר היה מה שנעשה בשבת מבכל הימים והוא נאמר ויכל אלהים ביום השביעי ונבא אל הענין והוא כי הנה לפי זה גם ביום כלות משה יהיה כן שהוא לעומת ויכל אלהים והוא כי בששת ימי המילואים היה מעין ששת ימי בראשית כמכין חלקי העולם לקבל שפע השכינה ובז' נתקיים בעצם כי בא שפע קיום לעולם כאשר ביום הז' של בריאה והענין כי הלא העולם השפל היה אז רותת בכל חלקיו כאשר נכתוב בס"ד טעם הרתיתה ועל כן על עבודה שבעת ימים במשכן שהיא א' מג' עמודים שהעולם עומד בו נתחזק העולם בששת הימים הוכן ובז' בא אליו שפע להתקיים כנפש אל הגוף מעין ויכל אלהים והוא כי ע"י עבודה במשכן ביום הא' היה נקנה שפע קדושה אל חלק שבו מעין מה שנברא ביום הא' ובב' אל חלק שבו מעין מה שנברא בשני וע"י כן היה בעולם עצמו בא' קונה שפע מה שנברא בו הוא הכנה לקבל ביום הז' כח חיוני בעצם כנפש אל הגוף וכן בב' וכן בג' עד תום הו' ימים ובז' הורק המשכן ע"י משה ששלט בשמים וביסודות שפע חיוני מן השמים להתקיים המשכן והעולם שהוא דוגמתן בכל חלקיו ועל כן בכל יום שהיה מקום המשכן לא היה מתקיים רק בשעת עבודה והיה מפרקו אחרי כן והוא כי הנה העמדת המשכן בטבע לא היה עומד כי הלא לא היה בנין ולא קרשים תקועים בקרקע רק דפים כבדים מ"ח קרשים עבים אמה וחצי וארכן עשר נתונות על אדני כסף ובטבע הלא יפלו ולא היה נוגע בו יד רק משה לבדו ומי יחזיק בכל קרש עד שומו הבריחים להחזיקם ולפרוש עליהם יריעות תחתונות ועליונות ועורות ולא עוד אלא שהבריח התיכון שבתוך הקרשים שהיה מבריח מן הקצה אל הקצה ארז"ל שהיה נכנס ומתקפל לשלש רוחות דרום ומערב וצפון אשר הוא שלא בטבע ואם לא כן כל כותל היה נפרד מחבירו והיה נופל והנה בעת עבודת הקרבנות היה זכות העבודה מקנה קדושה להתקיים ושיהיה הבריח התיכון מבריח שלא כדרך טבע ג' כתלים ומקשרן אך אחר העבודה היה מפרקן שלא היה מתקיים אך ביום הז' שהיה מעין שבת בראשית נגמר השראת רוח חיוני במשכן כנפש בגוף ומאז לא הוצרך לפרקו כי אז היה כאדם שנופחה בו נפש חיה שבו כל אבריו חיים ועומד נצב ומקפל ידיו ורגליו כמו שירצה כן היו אז הקרשים עומדים מאליהם על עומדם וז"א עצי שטים עומדים ואז היה הבריח התיכון נכנס בכותל דרומי ומתקפל למערב ואח"כ לצפון כזרוע איש בעל נפש שמקפלו כחפצו ובזה הכתוב היטיב אשר דבר ביום כלות משה להקים את המשכן כי הקימה כאלו החילה מהיום הא' ותכל בז' כי ע"י הכנת עבודת הז' ימים נגמרה השראת שפע הז' כמדובר ועל הדרך הזה נמשך קיום בעול' אשר הוא דוגמתו ואמר כי מה שהיה העולם צריך הקמה הוא על מה שהיה העולם רותת כאשר כתבנו כמה פעמים מאמר על שלשה דברים העולם עומד כו' ופי' והוא כי ע"י המשכן שבעבודה נתקן כמדובר ובזה לא ינגד מאמר זה לאומר כי התורה מתקיימת העולם כי הוא כשאין חטא ועון המצריך עבודה גם היא מתקיימת העולם וזה עניין המאמר מי עלה שמים וכו' דרך כלל כי משה הוכן להקים את המשכן ואת העולם עמו ע"י הורדת שפע מן השמים לארץ אל ד' יסודות כי הוא שליט בשמים ובד' יסודות העולם על כן לא יאות להקימו וצורך הקמת העולם בזמן ההוא היה על כי היה רותת וכל זה הוא להשיב על קושי שבכתוב באומר ביום כלות כאלו היתה ההקמה נעשית בימים רבים ויכל ביום הז' וגם רבוי האת על כן גזר אומר כי הוקם העולם ועל כן היתה הקמתו נעשית בבריאתו בששת ימים וכלה בז' כמדובר והיחל בפסוק מי עלה שמים כו' שמדבר במשה כמפורש אצלינו במקומו בס"ד ואמר כי היה לו יד ושם בשמים ושליטה ביסודות ועל ענין השמים אמר מי עלה שמים זה משה לומר כי אין זולתו בילידי אשה כי הלא חנוך לא עלה בגוף ונפש רק כמאמר של רבי ישמעאל שאבריו נעשו לפידים ועצמותיו כו' באופן כי נפרד גופו ממנו ונהפך איכות לאיכות ממוצע בין הגשמיות והרוחניות ונפשו לבדה עלתה וכן אליהו נתמרק ונזכך חומרו בסערה ונשאר שם מלבוש דק להתלבש בו ברדתו לעתות הצורך ותעל נפשו אך לא אחד מהם עלה כמות שהוא באופן שיוכל לרדת כאשר יהיה בתחלה וזהי מי עלה שמים וירד מה שאין כן לזולתו כי לא עלו באופן יוכלו לרדת כאשר היו כי נהפך איכות חומרות כי אין לומר כי גם במשה היה כן כי נתהפך חומרו שא"כ ברדתו לא היה יורד רק במלביש דק כאליהו בהראותו ולא גשם ממשיי כטרם עלותו וגם אין לומר כי אין נשתנה חומרו רק נשאר בגלגלים בלי שינוי מאשר היה כי זה לא יתכן יוסבל שם מבלי יתהפך לדקות ואם נתהפך לא ירד באיכותו הראשון וזהו אומרו מי עלה שמים שהוא פלא זה משה למה שוירד מה שאין כן לזולתו:

5ועוד כיון באומרו וירד משה מן ההר אל העם כי הלא בעת ההיא ההר היה בוער באש והוא ירד מההר ולא נכוה וכן ביסוד הרוח שלמטה ממנו שנאמר אדרוש את כפי אל ה' שברד לא יותך רק ישאר באויר כנודע מרז"ל שהם אבני אלגביש שבמורד בית חורון כי בזה שלט ביסוד הרוח שעל ידי פרישת ידיו השפיע כח בחפניו אל יסוד האויר לשיקלוט הרוח ויעכב אצלו אבני הברד בל יפלו ארצה וזהו מי אסף רוח בחפניו וכן שלט ביסוד המים שבידו ובלי מטה נבקע הים כמז"ל על הרם את מטך ונטה את ידך ונצבו כמו נד נוזלים תלי תלים גבוהים ולא יותכו כי היו כצרורים בשמלה ועל יסוד הארץ שהיא הקשה מכולן שעל כן הוצרכו כל ההכנות האלה אמר ויהי וכו' שהוקשה לו מה שהערנו בכתוב ונתיישב בדרך הזה כאשר כתבנו כי ע"י קנות ז' מעלות טובות שע"י עבודת המשכן בשבעת הימים נתקיים העולם המשכן ובזה יובן מה שאז וימשח אזתו שהיא להוריד עליו שפע ממעל משבט מעלות עליונות שהיא מתייחס אל השמן הטוב כנודע למבין צפוני סודו ועל ידי כן ויקדש אותו להכינו לבא שכינה ביום הח' ועל כן בראות נשיאי ישראל כי השכינה היתה באה אומרו כי טוב לעשות דוגמת מרכבה אל המשכן שבו שפע השכינה שהוא בהביא י"ב בקר שהם דוגמת המרכבה עליונה וגם ששה עגלות כמ"ש ז"ל במדבר רבה כי כשהוקם משכן התחתון הוקם העליון והוא משכן הנער הוא מטטרון כנודע והנה בו ששה היכלות ובכללן למטה מראשו הם הי"ב בקר ועל כן החשיב הוא יתברך קרבנם ונתקיימו עד זמן שלמה שהקריבם בב"ה כמדרש הנזכר והוא כי עד שלמה היה בארץ מעין דוגמת עולם מטטרון וכשבנה ב"ה שהוא למעלה מדוגמת העולם ההוא אז קרבו ונתעצמו מה שהיה דוגמתן ולא נשאר רמז הי"ב בקר רק במה שהוא למטה מגדר ב"ה שהוא בים שעשה שלמה בי"ב בקר תחתיו ואמר ויקריבו נשיאי ישראל ואמר כי מה שקראם כה ועדיין לא נתמנו בפירוש עד אחד באייר כאמור ואתכם יהיו איש איש למטה הוא על ב' טעמים א' שהם ראשי בית אבותם ב' שהם נשיאי המטות שהם שוטרי בני ישראל אשר הוכו כד"א ויוכו שוטרי בני ישראל כי מאז זכו ותדע איך הסכימה דעת עליון לדעתם להיות הם הנשיאים כי הלא העומדים כו' כי אחר חדש ימים בחר ה' בהם להעמידם על הפקודים כאומרו ואתכם יהיו:

6או יאמר שע"י זכות התעוררותם זה בי"ב בקר זכו להיות נשיאי המטות ושיהיו הם העומדים על הפקודים בהמנותם להעשותן דגלים שהוא מעין ד' מחנות שכינה כנודע וזכו אלו להיות ראשים כאשר במחנה מיכאל הוא ושני מלאכים זולתו הם נשיאים ותחתיהם מחנה א' וכן במחנה גבריאל כי ב' אחרים עמו ראשים וכן בשל רפאל ובשל אוריאל כן בד' דגלים בכל דגל מחנה א' היו ג' נשיאים מאלו דוגמת מרכבה עליונה כאשר כתבנו בפרשת במדבר וזה מאמר הכתוב כי על ידי מה שויקריבו זכו להיות נשיא ישראל הם נשיאי המטות למטה בישראל הם העומדים על הפקודים להיות ראשי מרכבה למעלה שהוא לעומתם ומה שהוא כנגד י"ב בקר למעלה כי הבא לטהר מסייעין ומקדשין אותו מלמעלה: