תורת משה - אלשיך, במדבר ח:א

1וידבר ה' וכו' בהעלותך וכו'. הנה ראוי לשים לב אל כפל או' דבר ואמרת. (ב) אל או' לשון עליה ולא לשון הדלקה כלומר שמעלה היתה אצל המנורה שעליה עומד ומטיב א"כ הל"ל בהעלותך וגם פירש"י הוא דחוק. (ג) אומרו אל מול וכו' שנראה שהוא אל הכותל שכנגד פני המנורה והוא דבר משולל סברא והנה פרש"י כי אל נר האמצעי קרא פני המנורה וצריך לדחוק ליישב לשון הכתוב עליה. (ד) כי הנה כתבו ז"ל שהיו מאירות ששת הנרות אל האמצעות כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך והלא יקרה שאם האיר אל האמצעות הוא לבל יאמרו לאורה הוא צריך גם האמצעות אינה צריכה להן. (ה) שהלא גם על האמצעית היא הקושיא כי מה צורך לו ית' בה. (ו) אומרו שבעת בתי"ו ולא בה"א: (ז) אומרו ויעש כן אהרן וכו' כי הלא איש כמהו לא ישובח שלא שינה ממאמרו יתב' אליו וגם אומרו וכאשר צוה ה' את משה הוא מיותר. (ח) אומרו וזה מעשה המנורה וכו' כי הלא אחר צווי הדלקתן לא יתכן יבאר עשיית גופן ואין מקום ענין זה רק בפרשת תצוה. (ט) למה חזר לפרש עד ירכה עד פרחה אחר שהוכלל הכל באומרו מקשה זהב וגם אומרו זהב הוא ידוע. (י) אומרו כמראה אשר הראה וכו' כי הוא נודע בסיפור מעשה המשכן. (יא) אומרו כן עשה וכו' שהל"ל כן עשה בצלאל וגם אומרו את המנורה הוא מיותר:

2והנה על אומרו דבר ואמרת אפשר כוונו רז"ל לתרץ במ"ש שהיה אהרן מצטער למה לא נצטוה לחנך המזבח שהוא נשיא שבט לוי כאשר זכו נשיאי יתר המטות ואמר לו הקב"ה למשה שלך גדול משלהם כי בהעלותך וכו' כי גם שהנראה שהביאו לזה הוא סמיכות הפרשה גם הקושיא זו תתיישב כי אומר לו הוא ית' למשה דבר אל אהרן ענין הצעה זו כדי שואמרת אליו בהעלותך וכו' והוא אומר שלא יצטער כי שלו גדול משלהם ואח"כ יפרש לו מה הוא שהוא בהעלותך וכו' ועל זה אמר ואמרת וכו' כי זה דבר גדול כאשר נבאר סוף כונת מאמרם ז"ל זה בסמוך בס"ד:

3עוד יתכן והוא כי הנה דרכו יתב' בתורתו להסתיר מה שהוא סוד ולגלות הנגלה על כן לא ימצא בכל התורה ענין הסוד רק ברמז מה כנודע ובא אל הענין והוא כי אין ספק כי זולת מה שהאדם העושה מצוה היא מתקדש ונעשה בריה חדשה כמפורש אצלינו במקומות רבים הנה גם החפץ שנעשה בו מצוה קונה עילוי ואיכות קדושה כענין גויל שנכתב בו ס"ת וקציצת תפילין ורצועותיהן וכל דבר שהוקדש אפילו קדושת דמים ומה גם להיות הוא קדש אפי' לא תהיה כוונת העושה מצוה רק לקיים מצות בוראו ולמעלה מזה הוא אשר חלק לו בבינת סוד התורה ובכונת ייחוד עליון בכל מצוה ומצוה כי יתעלה איכות קדושות המצוה עד אין קץ וזה מאמרו ית' בהעלותך שהוא בתתך מעלהאת הנרות ע"י עשיית מצותי בהן לא לבד יהיה בעשית מצותי שהוא עילוי בנרות בלבד כי אם גם עשה ייחוד בכונה סודיית באופן שאל מול פני המנורה הוא אל מה שהיא למעלה בעולם העליון רמז אליה שהוא מול פני המנורה שהוא כי כמו שיש מנורה בז' נרות במשכן התחתון כך יש בדרך רוחני במשכן העליון שזה דוגמתו הוא משכן הנער שאמרו ז"ל שהוקם עמו כמפורש אצלינו פ' תרומה ועל ביום כלות משה בפרשה הקודמות נמצא כי ז' נרות שהיה מדליק אהרן אל מול פניהם הוא לעומת המנורה העליונה שבמשכן ההוא הרוחניות אמר כי תעשה ייחוד באופן כי שם יאירו בעליונה וז"א שבעת הנרות ולא אמר שבעה כנודע מהפרש שבין שבעת לשבעה ומשלש לשלשת שהוא כאומר שלוש של ימים שעושה אגודה אחת מכולם והנה דרך הייחוד הזה אין ספק שלימד משה לאהרן על פי ה' אלא שאין דרך הכתוב לפרש דברים אלו רק ברמז ועל כן אמר לו הוא ית' דבר אל אהרן והוא דבר בלתי נזכר מה הוא שהוא סוד כוונת הייחוד ואח"כ ואמרת אליו בהעלותך וכו' יאירו שבעת הנרות שהוא הייחוד בפועל על ידי מה שרמז שלימדו באומרו דבר וכו' אל מול פני התחתונה שמול פני היא העליונה שם יאירו ואם נאמר שפני המנורה היא המנור' שבמשכן העליון הנקראת פנים של המנורה התחתונ' יאמר שלא בלבד הגיעה האחרת שבעת הנרות שלמטה אל מול פני המנורה שהוא אל שלמעלה כי אם עד מה שהוא מול פני המנורה הידיעה שהוא מול העליון שהוא מול הפנים של התחתונה שהם ז' אורות עליונים מאד ממנה כנודע עד שם יאירו שבעת הנרות הללו ע"י טוב סוד כונת הייחוד כמדובר: