ערוך השולחן העתיד, דיני זרעים סז

1דין אימתי זמן הפרשת תרומה ובו ז' סעיפים אע"ג דרוב דיני תרומות ומעשרות שוין הן ומסתמא כל השיעורין שנתבארו במשניות דמעשרות פ"א אימתי הגיע זמנן שהוקבעו למעשרות שאסור לאכול מהם עראי ומסתמא ה"ה לתרומה מ"מ מתבאר לי מדברי הרמב"ם פ"ה דתרומות דין ה' ומתוספתא פ"ג [הל' ו'] דיש דברים שאינם שוים וזמן תרומה קודם כמו שיתבאר והטעם נלע"ד דמתוך שתרומה אסור לטמאה ואינה ראויה לאכילה לפיכך הקדימו זמנה עד שלא תהיה חשש שמא תטמא [כנלע"ד]:

2וז"ל התוספתא מאימתי תורמין את הגורן משתעקר האלה והוא כמין דקר של ברזל שתוחבין אותו בקרקע וסומכין עליו את הגורן וכך מפורש בירושלמי פ' במה אשה על המשנה דלא באלה ולא ברומח ע"ש [ומפרש התוספתא נעלם ממנו זה] צבר מקצת הגורן תורם מן הצבור על שאינו צבור מאימתי תורמין את הגת משיהלכו בה שתי וערב וכו' מאימתי תורמין את הזיתים משיטעינו וכו' עכ"ל:

3וגם הרמב"ם שם כתב כן ורק בגורן היתה לו נוסחא אחרת בתוספתא וז"ל הרמב"ם מאימתי תורמין את הגורן משיברור בירר מקצת תורם מן הברור על שאינו ברור המכניס שבלים לתוך ביתו לעשותן מלילות הרי זה תורם מהם שבלים מאימתי תורמין את הגת משיהלכו בה שתי וערב מאימתי תורמין את הזיתים משיטענו עכ"ל:

4והרי לענין מעשר יש שיעורים אחרים מאוחרים משיעורים אלו דבתבואה הוא משעת מירוח ויין משיקפה כשיסיר החרצנים והזגים מהבור והשמן משירד לעוקה וזהו הגומא שלפני בית הבד שהשמן נכנס לתוכה כדתנן בפ"ק דמעשרות וברמב"ם בפ"ב דמעשר:

5והנה מדלא קבעו זמן קודם לתרומה רק בג' דברים אלו בתבואה ויין ושמן מוכח דהטעם כמ"ש דמתוך שהמשקין עלולין לקבל טומאה לפיכך הקדימו בתרומתן כדי שלא לבא לידי טומאה ואע"ג דבתבואה לא שייך טעם זה אך בתבואה מבואר בתוספתא פ"א [הל' ט'] שאין הגורן נכנס אא"כ נתרם ועוד דבאמת תמה אני על הרמב"ם שכתב דין זה גם בתבואה שהרי בירושלמי פ"א דמעשרות [ה"ד] איתא תבואה משיתמרח ופריך והא תני מאימתי תורמין את הגורן משתעקר את האלה ומתרץ כאן שיש בדעתו למרח וכאן בשאין בדעתו למרח עכ"ל הרי מפורש דלתבואה שוין הן תרומה ומעשר וא"כ לא נשאר שינוי רק ביין ושמן דבהן הטומאה עלולה וכמ"ש ודברי הרמב"ם צע"ג דאיך פסק דלא כהירושלמי ואולי משום התוספתא דפ"ק שהבאנו:

6וזה שכתב דתורמין את הגורן משיברור לא ידענו פירושו ואולי משיברור העפר והצרורות ויש גורסים משיכבור כבר מקצת תורמין מן הכבור על שאינו כבור והוא מלשון כברה שנותנין חטה בכברה כדי שירד המוץ [כ"מ] ויש גורסים משיצבור צבר מקצת תורם על שאינו צבור וזהו שיאספם בצבור אחד [שם] שלא יהיו מפוזרים האמנם לפנינו הגירסא בתוספתא כמ"ש בסעי' ב' משתעקר האלה וכן הוא בירושלמי בפ"א דמעשרות:

7וזה שכתב בהכניס שבלים לעשות מלילות תורם שבלים אין זה רבותא כלל והרי אפילו במעשר כן הוא דזהו גמר מלאכתן כדאמרינן בביצה [י"ג.] וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג ממעשר דין ה' ונ"ל דהרבותא כן הוא דשם במעשר מחלקינן בין תבואה לקטניות דבקטניות לא הוקבעו למעשר כמבואר שם וכאן מדסתם דבריו ש"מ אפילו בקטניות ומקורו לא ידעתי ואולי מצד הסברא אמר כן דבתרומה גם בקטניות הוה גמר מלאכה [אך שם בתרומה מיירי וצ"ע]: