עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק שני יג
עבודת ישראל · Avodat Yisrael, Pirkei Avot, Chapter 2 13
Open in the reader →1רבי שמעון אומר הוי זהיר בק"ש ובתפל': נראה לפרש ע"ד שאמר ברשב"א כשעומד אדם בתפלה צריך ליזהר בג' דברים א' שלא יחשוב שראוי אני לעשות בקשתי רק לצפות לחסד עליון שיעשה עמו חסד חנם כמ"ש מש"ר ע"ה ואתחנן אל ה' אין חינון אלא לשון מתנת חנם. והב' צריך לדעת שהבורא ב"ה וב"ש יכול בוודאי לעזור לו ולא להסתפק ח"ו. והג' שלא לשום בטחונו רק בו לבד ומבלעדו אין עוד עזר. וע"ז תקנו שלש ברכות הראשונות שבתפלה בברכה הראשונה גומל חסדים טובים להורות שאין לאדם במעשיו הטובים. ובברכה השניה מחיה מתים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים. להאמין שהוא כל יכול. ובברכה שלישית אתה קדוש כו'. וקדושים בכל יום יהללוך סלה. קדושים נק' העולמות העליונים הם יהללוך סלה. כי הכל מודים שמבלעדו אין מלך גואל ומושיע. ובסגנון זה מפרש התנא הוי זהיר בק"ש ובתפלה. כי בק"ש מבואר שתי בחינות מאלו השלשה ונתתי מטר ארצכם בעתו. שיש בידו כח לעשות הכל השמרו לכם וגו' ועצר את השמים וגו' וכשאין אני נותן מטר לא תוכלו להוושע ע"י אחר והבחינה הג' לא נרמז בק"ש ועז"א התנא וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קב"ע. שהוא מלשון קביעת וחוב. אלא רחמים ותחנונים לפני המקום. וזהו הבחינה הג' שנאמר כי חנון ורחום הוא חנון הוא מלשון מתנת חנם. וניחם על הרעה כי כשהאדם עושה תשובה ומחרט על מעשיו הרעים ומקבל עליו שלא לעשות עוד רע רק טוב הוא גורם שהקב"ה ג"כ מתנחם על הרעה אף שנגזר כבר הוא מבטל אותו ועושה חסד עמו. ואל תהי רשע בפני עצמך. לומר היאך אני יכול לעורר מדת החסד ואני מלא פשעים ועוונות הלא נאמר עם חסיד תתחסד. אל תחזיק עצמך כך. כי כמו שהאדם היה מזומן לחטוא. ועובר על פשע. כך מעורר למעלה מדת החסד לבטל כל הגזרות שהיה מזומן לבוא שהבורא ב"ה נוהג עמו מדה במדה כמ"ש למי נושא עון למי שעובר על פשע: