עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק רביעי ב
עבודת ישראל · Avodat Yisrael, Pirkei Avot, Chapter 4 2
Open in the reader →1בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת כו': כבר אמרנו שהמצות הקלות הם עיקר החיות לעולם. ולזה הזהיר עליהם ביותר. ר"ל שזה דבר פשוט למשכיל כי כשעושה מצוה ומקרב א"ע לבוראו. ממילא נגרר לו מצוה אחרת. אבל כשעובר עבירה. ועובר מבוראו והולך לו. נמצא נעשה לו מסך מבדיל בינו לבין קונו. ובקל יוכל לבא לידי עבירה אחרת אף גדולה הימנה לז"א ובורח מן העבירה קלה דוגמת המצוה. היינו שבקל יוכל לעבור עליהם דהיינו הרכילות והליצנות והניבול פה וסיקור עין וכדומה עבירות אשר המה כרגע יעבורון. ולזה צריך שימור ביותר. ואמר עוד ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה. ר"ל ששכר הבא לו מן המצוה הוא הפרקליט כדאמר העושה מצוה אח' קונה לו פרקליט אחד מסייע לו לידי מצוה אחרת. ושכר עבירה הוא הקטיגור הקונה לעצמו בעשיית העבירה אשר המה בעצמם הסרסורים לאדם ומביאים לו עבירות עוד לעבור עליהם ואין נוחים (חסר). א"י ובורח מן העבירה. כמו שמצינו ביוסף הצדיק וינס ויצא החוצה ולא רצה לפלפל עמה בדברים שמא לא יוכל לנצחה. ששכר מצוה מצוה ומצוה גוררת מצוה. כי עיקר השכר העתיד לבא הוא מה שהצדיקים נהנין מזיו השכינה ומראין עליו באצבע וזה אין שוי' לכל נפש. וכדאי' שכ"א נכוה בחופתו של חבירו. והמשל בזה כמו שאי אפשר להסתכל בשמש מרוב בהירותו אם לא שישים איזה מסך מבדיל ע"פ ואם היה אורה יותר גדול לא די במסך א' ומכש"כ הבורא ית"ש שאין סוף וחקר לגדולתו ולבהירותו ואין שום רעיון ושכל יוכל לתפוס עוצם בה רוחו ואורו יתברך כי אם על ידי מעשה המצות שנתן לנו השם יתברך שנעשה מסך לנפש האדם שע"י יכול לראות באור אין סוף א"כ כל מה שמייתר במצות המסכים רבים ויכול לראות על ידי אור יותר גדול נגד עובי המסך וזהו שכר מצוה מצוה:
2א"י הוי רץ למצוה קלה כו' י"ל פירושו כמ"ש חז"ל לעתיד לבא הקב"ה עושה לצדיקים כנפים כנשרים ויעפו תחת כסה"כ. שמא תאמר שיהי' להם יגיעה. ת"ל ירוצו ולא יגעו. והקלות יהיה להם ממעשה המצות כי מחמת המצות מתדבקים בהק"בה. ומה שעושה המצוה בבהירות וקלות. וזהו והוי רץ למצוה קל"ה. ששכר מצוה מצוה. ר"ל כי מצוה הוא מלשון צוותא חדא. ור"ל ששכר מצוה היא המצוה עצמה מה שמתדבק ע"י מעשה המצוה להבורא ית"ש. כמו שהיה מדרגתו של בן עזאי שהיה מן ארבעה שנכנסו לפרד"ס. ב"ע הציץ ומת. לא שהי' ח"ו פוגם בראיתו. רק מאהבת הקב"ה שהיה משתוקק תמיד לדבק בהקב"ה. והיה לו כן שנדבק בהקב"ה עד שנשאר שם. ולז"א הוא עצמו ששכר מצוה מצוה מה שנתדבק בהקב"ה מחמת בהירות המצוה. וזה עיקר השכר לעוה"ב בג"ע אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא נהנין מזיו השכינה. כמ"ש צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן. ר"ל עטרותיהן של עצמן ממעשה המצות שהיו עושין בעוה"ז ויש לרמוז בפ' שאמר שהמע"ה. כי עזה כמות אהבה. רמז לבן עזאי. שהציץ ומת מחמת אהבה והתדבקות בבורא ב"ה וב"ש: