אבות דרבי נתן נוסח ב כז

1הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי:

2אם אין אני לי מי לי אם [לא] זכיתי [אני] לעצמי בעולם הזה מי יזכה לי לחיי העולם הבא. אבא אין לי אימא אין לי [אח אין לי]. אברהם אבינו אינו יכול לפדות את ישמעאל. אבינו יצחק אינו יכול לפדות את עשו. (ואם) ואפילו [אם] נותנים הם את ממונם אינם יכולים לפדות את עצמם שנאמר ויקר פדיון נפשם (תהלים מ"ט ט'). יקרה היא הנפש הזו שכל מי שהוא חוטא בה אין לו תשלומים. אין לי אלא אבות לבנים אחים לאחים. מנין אבינו יצחק אינו יכול לפדות את ישמעאל. אבינו יעקב אינו יכול לפדות את עשו שנאמר אח לא פדה יפדה איש (שם שם ט' ח'):

3וכן הוא אומר כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת (קהלת ט' ד') איזהו כלב חי אלו הרשעים שכל זמן שהן קיימין בעולם הזה הן יכולין לעשות תשובה. מתו אינם יכולין לעשות תשובה. איזהו האריה המת אלו אברהם יצחק ויעקב ושאר הצדיקים הטמונים בעפר:

4ולפי שהרשעים אוכלים ושותים בעולם הזה יכול שיהיו אוכלים ושותים לעולם הבא. ללמדך שכל אכילה ושתיה שהן אוכלים ושותין בעולם הזה היא נהפכת להם לאבל לחיי העולם הבא שנאמר והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם (שם ד' א'). לפי שבעולם הזה אם מת לאדם בנו או בתו אוהביו וקרוביו נכנסים אצלו ומנחמים אותו יכול אף לעתיד כן תלמוד לומר ואין להם מנחם (שם). אע"פ שלא נחמוהו אוהביו וקרוביו. בניו ובנותיו נכנסים אצלו ומנחמין אותו. (אך) יכול אף לעתיד כן ת"ל גם בן ואח אין לו (שם שם ח'). (לפי) [ולפי] שנשא בעבירה אם היה (יכול) חכם או תלמיד חכם עתיד להיות שומע קול חביריו יושבים ושונים בבית המדרש והוא אומר מה קול בחבורה הזו. והם אומרים בדבר פלוני אנו עוסקים. הולך אצל אביו ואמו ואומר אבא חבלת בעצמך וחבלת בי שאלמלא כן הייתי אצל חבירי בירושלים יושב ושונה (אין) [שאין] ממזר יכול לישב בירושלים שנאמר וישב ממזר באשדוד (זכריה ט' ו'):

5הא שלי אינו שלי של אחרים (לאחל) [למה לי] (לשכן) משל אם יש לאדם כור אחד אם זכה הוא מתפרנס בהם ואוכלם אם נתחייב פעמים שנאכלין ופעמים שנאבדים הא שלי אינו שלי של אחרים למה לי:

6הה"א אם תבוא לביתי אבוא לביתך ואם לא תבוא לביתי לא אבוא לביתך:

7הה"א אם תבוא לביתי אני אבוא לביתך אלו ישראל שמניחים כספם וזהבם ועולין לירושלים לעשות שלשה רגלים והשכינה מחזרת עליהם ומברכתן שנאמר והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים (ויקרא כ"ו י"ב).

8דבר אחר אם תבוא לביתי אבוא לביתך אלו ישראל שמניחין גרנותיהן וגתותיהם ועולין לירושלים שלש רגלים והקדוש ב"ה חוזר עליהם ומברכן שנאמר אבוא אליך וברכתיך (שמות כ' כ"א):

9[הה"א] דאנן בה מן בה ואין לית אנן בה מן בה. ומה הוא הפוך בה והפוך בה דכולא בה ומינה לא תזוע שאין לך מדה טובה יותר ממנה. בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:

10דאנן בה מן בה מעשה בהלל הזקן שהיה יושב על בית השואבה ובני אדם עומדים ומתפללים ראה אותם שגבה לבם. אמר להם יודעים אתם שאנו (או שבחנו) [ושבחינו] כלום והלא [יש] לפניו אלף אלפים ורבי רבבות של מלאכי השרת שיעבדו אותו שנאמר היש מספר לגדודיו (איוב כ"ה ג') ואין לית אנן בה מן בה. כיון שראה אותם שנשבר לבם. אמר להם והלא יש לפניו אלף אלפים ורבי רבבות של מלאכי השרת ואינו רוצה בשבחן של כולם אלא בשבחן של ישראל שנאמר (משח) [משיח] אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל (שמואל ב' כ"ג א') ואומר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל (תהלים כ"ב ד'):

11ומה הוא הפוך בה והפוך בה דכולא בה ומנה לא תזוע שאין לך מדה טובה ממנה בן הי הי אומר לפום צערא אגרא. מעשה בחמר אחד שבא אצל הלל הזקן א"ל רבי ראה מה אנו יתרים מכם שאתם מצטערים בכל הדרך הזו ועולים מבבל לירושלים ואני יוצא מפתח ביתי ולן בפתחה של ירושלים. (המתין) [שתק והמתין] לו זמן א"ל בכמה את משכיר לי חמורך מכאן ועד (מיאם) [אמאום. א"ל] בדינר. עד לוד בכמה. א"ל בשנים. עד קיסרין בכמה. א"ל בשלש. א"ל ראה אני לפי שאני מרבה את הדרך את מרבה את השכר א"ל הן לפי הדרך הוא השכר. א"ל לא יהו שכר רגלי כשכר רגלי הבהמה הוא שהיה הלל מקיים לפום צערא אגרא:

12מעשה ברבי יהושע שהיה בא בדרך וראה גלגולת אחת צפה על פני המים. אמר לה על דאטפך אטפוך ולמטיפיך יטופון:

13ועוד ה' דברים היה אומר בלשון הבבליים נגד שמא אבד שמיה. ודלא מוסיף יסיף. ודאשתמש בתגא חלף. ודלא שמש חכימייא קטלא חייב. ודשמש ולא מקיים חייב קטלי קטילין:

14נגד שמא אבד שמיה יצא שם פלוני בעיר. פלוני נאה פלוני גבור. למחר את מבקשו אין אתה יודע אימתי נפטר מן העולם:

15ודלא מוסיף יסיף ללמדך שכל המלמד פרשה אחת מן התורה (אם לא מוסיף) גמור אם לא גמר סופו לשכוח שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד (דברים ד' ט'):

16ודאשתמש בתגא חלף מה אם בלשצר ששמש בכלי בית המקדש דברים שיש להם חילופין ויש להם דמים טורף נפשו מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא. והמשמש בכתרו של מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה שהוא טורף נפשו מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא:

17ודלא שמש חכימייא קטלא חייב. מעשה (באחד כהן) [בכהן אחד] חסיד ברמת בני ענת והלך רבי יהושע לדבר עמו והיו עוסקים בהלכות חסידים וכיון שהגיעה עונתה של סעודה אמר לאשתו הביאי טיפה של שמן לתוך הגריסין. הלכה ונטלה את הפך מתוך הכירה. א"ל רבי וכי הכירה טהורה היא. אמר לו וכי יש כירה טמאה ותנור טמא. א"ל והרי הוא אומר תנור וכירים יותץ טמאים הם (ויקרא י"א ל"ה) הא שיש תנור טמא וכירים טמאים ודשמש ולא קיים חייב קטלי קטילין. אמר רבי כך הייתי נוהג כל ימי. אמר לו אם כך היית נוהג כל ימיך לא היית אוכל קדשי שמים כתקונן. אמרו חכמים ודלא שמש חכימייא קטלא חייב ודישתמש ולא קיים חייב קטלי קטילין.