אבות דרבי נתן יב

1הלל ושמאי קבלו מהם הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום ורודף שלום. אוהב את הבריות ומקרבן לתורה: הוא היה אומר נגיד שמא אבד שמיה. ודלא מוסיף יסיף. ודלא יליף קטלא חייב. ודאישתמש בתגא חלף:

2הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי. וכשאני לעצמי מה אני. אם לא עכשיו אימתי:

3אוהב שלום כיצד מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד כדרך שהיה אהרן אוהב שלום [בישראל] בין כל אחד ואחד שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (מלאכי ב' ו'). ר"מ אומר מה תלמוד לומר ורבים השיב מעון. כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע [לו באדם רע או] באדם רשע ונתן לו שלום. למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה אמר אוי לי איך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן בושתי הימנו שנתן לי שלום. ונמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה. וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם ואמר לו בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו והולך אהרן ויושב לו אצל האחר וא"ל בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה. לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (במדבר כ' כ"ט):

4דבר אחר מפני מה בכו ישראל את אהרן שלשים יום מפני שדן אהרן דין אמת לאמתו מנין לא אמר לאיש שסרחת ולא לאשה שסרחת לכך נאמר ויבכו אותו כל בית ישראל. אבל משה שמוכיחן בדברים קשים נאמר ויבכו בני ישראל את משה (דברים ל"ד ח'). ועד כמה אלפים היו בישראל שנקראו שמם אהרן שאלמלא אהרן לא בא זה לעולם. וי"א לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל מי שרואה משה רבינו שעומד ובוכה והוא לא יבכה. וי"א מי שרואה אלעזר ופינחס שהם שני כהנים גדולים שעומדים ובוכים והוא לא יבכה:

5באותה שעה בקש משה מיתה כמיתתו [של] אהרן מפני שראה מטתו מוצעת בכבוד גדול וכתות כתות של מלאכי השרת סופדות אותו. וכי בינו לבין אדם שאל והלא בינו לבין עצמו שאל ושמע הקב"ה לחישתו. [ומנין שבקש משה מיתה כמיתתו של אהרן ושמע לחישתו] שנאמר מות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר (דברים ל"ב נ') הא למדת שבקש [משה] מיתה כמיתתו של אהרן: באותה שעה א"ל למלאך המות לך הבא לי נשמתו של משה. הלך מלאך המות ועמד לפניו אמר לו משה תן לי נשמתך. גער בו אמר לו במקום שאני יושב אין נותנין לך רשות לעמוד ואתה אמרת תן לי נשמתך גער בו והוציאו בנזיפה. עד שאמר לו הקב"ה למשה משה דייך העולם הזה שהרי העוה"ב שמור לך [שכבר המקום מתוקן לך] מששת ימי בראשית שנאמר ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור (שמות ל"ג כ"א). נטלה הקב"ה לנשמתו של משה וגנזה תחת כסא הכבוד. וכשנטלה לא נטלה אלא בנשיקה שנאמר על פי ה' (דברים ל"ד ה'): לא נשמתו של משה בלבד גנוזה תחת כסא הכבוד אלא [כל] נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א' כ"ה כ"ט). יכול אף של רשעים כן ת"ל ואת נפש אויביך יקלענה בכף הקלע (שם שם) אף על פי שזורק ממקום למקום אינו יודע על מה שתסמוך. אף כן נשמתן של רשעים זוממות והולכות ושוטטות בעולם ואינן יודעות על מה שיסמוכו: שוב א"ל [הקב"ה] למלאך המות לך והבא לי נשמתו של משה הלך למקומו בקשו ולא מצאו. הלך אצל הים הגדול א"ל משה בא לכאן. א"ל מיום שעברו ישראל בתוכי שוב לא ראיתיו. הלך אצל הרים וגבעות וא"ל משה בא לכאן אמרו לו מיום שקבלו ישראל את התורה בהר סיני שוב לא ראינוהו. [הלך] אצל שאול ואבדון אמר להם משה בא לכאן. אמרו לו שמו שמענו ואותו לא ראינו. [הלך] אצל מלאכי השרת א"ל משה בא לכאן. א"ל אלהים הבין דרכו והוא ידע את מקומו אלהים גנזו לחיי העולם הבא ואין כל בריה יודעת שנאמר והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי (איוב כ"ח י"ג י"ד ט"ו) אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה (שם שם כ"ב). אף יהושע היה יושב ומצטער על משה עד שאמר לו הקב"ה יהושע למה אתה מצטער על משה משה עבדי מת:

6רודף שלום כיצד מלמד שיהא אדם רודף שלום בישראל בין כל אחד ואחד כדרך שהיה אהרן רודף שלום בישראל בין כל אחד ואחד שנאמר סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו (תהלים ל"ד ט"ו): רבי שמעון בן אלעזר אומר אם יושב אדם במקומו ושותק האיך רודף שלום בישראל בין כל אחד ואחד אלא יצא ממקומו ויחזור בעולם וירדוף שלום בישראל שנאמר בקש שלום ורדפהו. הא כיצד בקשהו במקומך רדפהו למקום אחר: אף הקב"ה עשה שלום במרום. ואיזה שלום עשה הקב"ה במרום שלא קרא עשרה גבריאל עשרה מיכאל עשרה אוריאל עשרה רפאל כדרך שבני אדם קורין עשרה ראובן עשרה שמעון עשרה לוי עשרה יהודה. שאלמלא עשה כדרך שבני אדם עושין כיון שקרא לאחד מהם באין לפניו ומתקנאין זה בזה אלא קרא גבריאל אחד מיכאל אחד כיון שקרא לאחד מהם בא [ועמד] לפניו ומשגרו לכל מקום שירצה. ומנין שיריאים זה את זה ומכבדין זה את זה וענותנין מבני אדם. שבשעה שפותחין את פיהם ואומרים שירה זה אומר לחבירו פתח אתה שאתה גדול ממני וזה אומר לחבירו פתח אתה שאתה גדול ממני. לא כדרך שבני אדם עושין שזה אומר לחברו אני גדול ממך וזה אומר לחברו אני גדול ממך. ויש אומרים כתות כתות הן כת אחת אומרת לחברתה פתחי את שאת גדולה ממני. שנאמר וקרא זה אל זה ואמר (ישעיה ו' ג'):

7אוהב את הבריות כיצד מלמד שיהא אדם אוהב את הבריות ולא יהא שונא את הבריות שכן מצינו באנשי דור הפלגה שמתוך [שהיו] אוהבין זה את זה לא רצה הקב"ה לאבדן מן העולם אלא פזרם בארבע רוחות העולם. אבל אנשי סדום מתוך שהיו שונאין זה את זה אבדם הקב"ה מן העולם הזה ומן העולם הבא שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד (בראשית י"ג י"ג). [רעים זה עם זה]. וחטאים זה גלוי עריות. לה' זה חילול השם. מאד שמתכוונין וחוטאים. הא למדת מתוך ששונאין זה את זה אבדן הקב"ה מן העולם הזה ומן העולם הבא:

8ומקרבן לתורה כיצד מלמד שיהא אדם מקפח את הבריות ומכניסן תחת כנפי השכינה כדרך שהיה אברהם אבינו מקפח את הבריות ומכניסן תחת כנפי השכינה. ולא אברהם לבד עשה כן אלא אף שרה שנאמר ויקח אברהם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י"ב ה'). והלא כל באי עולם אינם יכולין לבראות אפילו יתוש אחד ומה תלמוד לומר ואת הנפש אשר עשו בחרן (שם) מלמד שהעלה עליהם הקב"ה כאלו עשו אותם: כשם שאין אדם חולק שכר חבירו בעולם הזה כך אין [אדם] חולק שכר חבירו לעוה"ב שנאמר והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם (קהלת ד' א') למה נאמר אין להם מנחם שני פעמים אלו בני אדם שאוכלין ושותין ומצליחין בבנים ובנות בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום. ואין להם מנחם שאם נגנבה לו לאדם גנבה או שמת לו מת באין בניו ואחיו ומנחמין אותו יכול אף לעולם הבא כן ת"ל גם בן ואח אין לו (שם שם ח') וכן מי שעובר עברה והוליד ממזר אומרים לו ריקה חבלת בעצמך חבלת בי שאותו ממזר היה רוצה ללמוד תורה עם אותן התלמידים שהיו יושבין ושונין בירושלים והיה הממזר הולך עמהן עד שהגיעו לאשדוד עומד שם ואומר אוי לי אלו לא הייתי ממזר כבר הייתי יושב ושונה בין התלמידים שלמדתי עד עכשיו ולפי שאני ממזר איני יושב ושונה בין התלמידים לפי שאין ממזר נכנס לירושלים כל עיקר שנאמר וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים (זכריה ט' ו'):

9הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי אם אני לא אזכה (בחיי) מי יזכה בי: וכשאני לעצמי מה אני. אם אני לא זוכה בעצמי מי יזכה בי בעצמי: אם לא עכשיו אימתי. אם אני לא זוכה בחיי מי יזכה בי לאחר מיתתי. וכן הוא אומר כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת (קהלת ט' ד'). כי לכלב חי הוא טוב. זה רשע המתקיים בעולם הזה. מן האריה המת. אפילו מאברהם יצחק ויעקב שהן שוכני עפר: דבר אחר כי לכלב חי הוא טוב. זה רשע המתקיים בעולם הזה אם עשה תשובה הקב"ה מקבלהו אבל צדיק כיון שמת שוב אינו מוסיף זכות:

10הוא היה אומר אם תבא לביתי אני אבא לביתך. למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי: אם תבא לביתי אבא לביתך. כיצד אלו בני אדם שמשכימים ומעריבים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הקב"ה מברכן לעולם הבא כענין שנאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ' כ'): למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי. כיצד אלו בני אדם שמניחים כספם וזהבם ועולין לרגל להקביל פני שכינה במקדש הקב"ה משמרם בתוך מחניהם שנאמר ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות פני ה' אלהיך (שם ל"ד כ"ד):

11הוא היה אומר אם אני כאן הכל כאן. אם אני לית כאן מאן כאן. הופכה והפוך בה דכולא בה ולכולהון לפום צערא אגרא:

12מעשה בהלל הזקן שהיה מהלך בדרך ופגע בני אדם שמביאין חטין. אמר להם סאה בכמה. אמרו בשני דינרין. ופגע באחרים אמר להם סאה בכמה. אמרו לו בשלשה דינרין. אמר להם והלא ראשונים אמרו בשנים. אמרו לו בבלאה טפשאה אי אתה יודע שלפום צערא אגרא. אמר להם שוטים וריקים על שאני אומר לכם אתם מחזירין לי כך. מה עשה להם הלל הזקן החזירן למוטב: אף הוא ראה גלגולת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך ודאטפוך יאטפוניך:

13אף הוא אומר בלשון בבלי ארבעה דברים. נגד שמא אבד שמיה. ודלא משמש חכימיא קטלא חייב. ודלא מוסיף פסיד. ודישתמש בתגא אבד ואזיל ליה: נגד שמא ואבד שמיה כיצד מלמד שלא יוציא לו לאדם שם במלכות שכיון שיוציא לו שם במלכות סוף שנותנין בו עיניהם והורגין אותו ונוטלין ממנו את ממונו: ודלא משמש חכימיא קטלא חייב כיצד אמרו מעשה באדם אחד מבית רמה שהיה נוהג בעצמו מדת חסידות. שלח אליו תלמיד אחד רבן יוחנן בן זכאי לבודקו הלך ומצאו שנטל שמן ונתנו על גבי כירים ונטלו מעל הכירים ונתנו לתוך [מקפה] של גריסין. א"ל מה אתה עושה. א"ל כהן גדול אני ותרומה בטהרה אני אוכל. א"ל כירים זה טמא או טהור. א"ל וכי יש לנו בתורה על כירים שטמא והלא לא אמרה תורה אלא על תנור שטמא שנאמר וכל אשר בתוכו יטמא (ויקרא י"א ל"ג). א"ל כשם שאמרה תורה על תנור שטמא כך אמרה תורה על כירים שטמא שנאמר תנור וכירים יותץ טמאים הם (שם שם ל"ה). א"ל אם כן היית נוהג לא אכלת תרומה טהורה מימיך: ודלא מוסיף פסיד כיצד מלמד שאם שנה אדם מסכתא או שתים או שלשה מסכתות ואין מוסיף עליהם סוף שמשכח את הראשונות: ודאשתמש בתגא אבד ואזיל ליה כיצד שכל המשתמש בשם המפורש אין לו חלק לעולם הבא: