אבות דרבי נתן כ
אבות דרבי נתן · Avot DeRabbi Natan 20
Open in the reader →1רבי חנניה סגן הכהנים אומר כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורין הרבה. הרהורי רעב. הרהורי שטות. הרהורי זנות. הרהורי יצר הרע והרהורי אשה רעה. הרהורי דברים בטלים. הרהורי עול בשר ודם. שכן כתוב בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים (תהלים י"ט ט'). וכל שאינו נותן דברי תורה על לבו נותנין לו הרהורין הרבה. הרהורי רעב. הרהורי שטות הרהורי זנות. הרהורי יצר הרע. הרהורי אשה רעה. הרהורי דברים בטלים. הרהורי עול בשר ודם. שכך כתוב במשנה תורה על ידי משה רבינו והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לב מרוב כל ועבדת את אויבך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל (דברים כ"ח מ"ז ומ"ח): ברעב כיצד בזמן שאדם תואב לאכול פת שעורים ואינו מוצא אומות העולם מבקשין ממנו פת נקייה ובשר שמן: ובצמא כיצד בזמן שאדם מתאוה לשתות טיפה של חומץ טיפה של שכר ואינו מוצא אומות העולם מבקשין ממנו יין משובח שבכל המדינות: ובעירום כיצד בזמן שאדם יבא ללבוש חלוק של צמר או של פשתן ואינו מוצא אומות העולם מבקשין ממנו השיראין והכלך שבכל המדינות: ובחוסר כל בלא נר ובלא סכין ובלא שלחן: דבר אחר בחוסר כל בלא חומץ ובלא מלח. זו היא קללה שמקללין [בה] בני אדם אל יהא לך חומץ ומלח בתוך ביתך: הוא היה אומר אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש [בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי (שיר השירים א' ו'). אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי] אלו בולאות שביהודה שפרקו עולו של הקב"ה מעליהם והמליכו עליהם מלך ב"ו: דבר אחר בני אמי נחרו בי זה משה שהרג את המצרי שנאמר ויהי בימים הרבים ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם ויפן כה וכה וירא כי אין איש [ויך את המצרי ויטמנהו בחול] (שמות ב' י"ב) מה ת"ל כי אין איש מלמד שהושיב לו משה סנהדראות של מלאכי השרת ואמר להם אהרוג את זה. אמרו לו הרוג. וכי בחרב הרגו והלא באמירה הרגו שנאמר הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי (שם שם י"ד) מלמד שהרגו בשם: דבר אחר בני אמי נחרו בי זה משה שברח למדין שנאמר וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר [ולכהן מדין שבע בנות וגו'] ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם (שם שם ט"ו ט"ז וי"ז). בא משה וישב עליהם בדין. אמר להם מנהגו של עולם אנשים דולים ונשים משקות כאן נשים דולות ואנשים משקים עיוות הדין יש כאן חייבין בדין חייבין לשעה. ויש אומרים כל זמן שהיה משה עומד על שפת הבאר היו המים צפין ועולין לקראתו כיון שחזר חזרו המים לאחוריהם. באותה שעה אמר אוי לי שהנחתי את עמי ובאתי לדור עם אומות העולם: דבר אחר בני אמי נחרו בי אלו ישראל שעשו העגל. שבתחלה אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שם כ"ד ז') חזרו ואמרו אלה אלהיך ישראל (שם ל"ב ד'): דבר אחר בני אמי נחרו בי אלו מרגלים שהוציאו דבת הארץ וגרמו להם לישראל שיפלו פגריהם. במדבר הזה יפלו פגריכם (במדבר י"ד כ"ט): שמוני נוטרה את הכרמים. אמר הקב"ה מי גרם לי להטיב לאומות העולם אלא ישראל שכל זמן שאומות העולם שרוים בשלוה ישראל סגופים דחופים ומטולטלים: דבר אחר שמוני נוטרה את הכרמים אלו ישראל שגלו לבבל. עמדו עליהם נביאים שביניהם ואמרו להם הפרישו תרומות ומעשרות. אמרו להם כל עצמינו לא גלינו [מארצינו] אלא בשביל שלא הפרשנו תרומות ומעשרות ועכשיו אתם אומרים לנו שנפריש תרומות ומעשרות לכך נאמר שמוני נוטרה את הכרמים: