שו"ת במראה הבזק חלק ראשון טו

1טיחואנה, מקסיקו

2טבת, תש"ן

3טו. הסבר לצורך במחיצה בין גברים ונשים בבית הכנסת

4שאלה:

5יש צורך החלטי להסביר את מצוות המחיצה בבית הכנסת בין גברים ונשים. וזאת, לחילונים, אשר אינם חיים בבית דתי.

6תשובה:

7מוגש בזה הסבר על הצורך בהפרדה בין נשים לגברים בבית הכנסת. הנסיון מורה שאין די בבירור מקורות ההלכה וטעמיה ההלכתיים 1 מקורות להסבר ההלכתי — שו"ת אגרות משה או"ח, א', ל"ט: במקום התקבצות רבים, חובת החציצה היא מדאורייתא. כן הוא בבית המקדש ובהספד לעתיד לבוא... ולפיכך גם בבתי כנסיות שלנו שמתקבצים להתפלל, צריך שתהיה מחיצה. ודווקא מחיצה כזו שלא יבואו מתוכה לקלות ראש. או בגזוזטרא, שהנשים למעלה והאנשים למטה, אף כשנראות משם, או במחיצה גבוהה עד אחר הכתפיים, שהוא י"ח טפחים. ובתשובה מ': ... אבל ודאי ראוי לבעלי נפש להחמיר, לעשות — כשאפשר — גבוה יותר מראשיהן. ואף כשהן למעלה, שלא יתראו. ובתשובה מ"א: ומה שרצה כת"ר לחדש דבשעת התפילה עדיף, דאין לחוש כלל לקלות ראש, ואין כאן איסור מעורבין זב"ז... הנה ח"ו לומר כן דהא במקדש... שלא היו נכנסים אלא למצווה... חזינן דאין שום קולא במה שעושין מצווה. ובתשובה מ"ד: נותן הדרכה, כיצד לפעול כאשר אין שומעין לו להפריד. ומביא דברי רש"י במסכת סוטה, דף מ"ח, ע"ב: "א"ר יוסף, זמרי גברי ועני נשי — פריצותא, זמרי נשי ועני גברי — כאש בנעורת - למאי נפקא מינה? לבטולי הא מקמי הא" — רש"י: "אם אין שומעים לנו לבטל את שניהם נקדים לבטל את זה, שהוא כאש בנעורת...". וממש כן הוא בענין זה, שאם רואים אנחנו מקום שיושבין מעורבין ואי אפשר לנו לעשות שיתפרדו, ויעשו שם מחיצה כדין, מחויבין אנו לעשות מה שבידנו. אם ישמעו, לכל הפחות, שיתפרדו הנשים לצד אחר. אף שעדיין יעשו איסור...". מקורות נוספים: שו"ת אגרות משה או"ח, ח"ג, כ"ג. שו"ת שבט הלוי, ח"א, כ"ט. שו"ת שרידי אש, חלק ב', תשובות ח', י"א. .

8אף לא יועילו הסברים המראים את גודל חומרת האיסור. יש צורך להציג את הנושא בסקירה כללית, במשמעותו העמוקה, ובאופן חיובי, תוך שימת לב לטענות הגורמות לאנשי שיחנו שלא תתישב הלכה זו על ליבם.

9שלוש טענות עיקריות נשמעות נגד ההפרדה בביהכ"נ:

10א. "זהו שריד מיושן ומאובן מהימים שהאישה כלא נחשבה".

11ב. "בימינו החברה כולה מעורבת, בעבודה, במסיבות וכו' ואין היצר מפטפט, כיוון שהתרגלנו לחיות כך. ובפרט בביהכ"נ שבאים בכובד ראש לתפילה".

12ג. "יותר נעים ומכובד לשאת תפילה, כאשר המשפחה כולה מאוחדת".

13אפשר לפרוך כל אחת מן הטענות בנפרד 2 למשל, לטענה ב', עיין ספר החינוך מצווה קפ"ח בשורש המצווה. . אך ספק, אם נוכל להשפיע בדרך זו על מי שסבור שהן אמיתיות. על כן נעדיף הסבר שיינשא מעל לטענות הנ"ל, מתוך הבנה בשורש טעותם של שואפי ביטול המחיצות.

14בית הכנסת הינו מקום התכנסות לתפילה, לדבקות באלוקים ולעיסוק בתורה. יחודינו בכך, שהדברים הללו נוגעים הם אצלנו לאומה כולה, עם ד' 3 שבת דף ל"ב, ע"א. קורין לבית הכנסת בית עם, ועיין שם בחכמת מנוח. , ומכללות האומה שואבים אנו את הרצון להשפיע טוב לכל האנושות, לכל יצור. אצלנו התפילה היא לא צורך נפשי אישי בלבד אלא שליחות, עבודה למען הכלל 4 איזוהי עבודה שבלב — זו תפילה. , לכן נוסח התפילה הוא בלשון בקשה על הכלל וקבעו חכמים לסמוך גאולה לתפילה, שתהא תפילתו של כל יחיד קשורה לגאולת עם ישראל 5 ברכות דף ה', ע"ב. , "חסידים ראשונים היו שוהים קודם תפילתם שעה" — כהכנה, שלא יתפללו לצורכי עצמם 6 עיין שנות אליהו (הגהות הגר"א על המשנה), ברכות, פ"ה, מ"א. הכנה שלא יתפללו לצורכם. . בבית הכנסת אסור לעשות כל פעולה של צורכי הפרט כגון חישוב חשבונותיו 7 שו"ע או"ח, סימן קנ"א, סע' א' "שלא יהיה כאילו נכנס לצורכו". , או לעשותו מעבר או מסתור מגשם 8 מגילה דף כ"ח ע"א/ע"ב, כ"ט ע"א. , וכן אסור לישון בו 9 שו"ע או"ח, סימן קנ"א, סע' ג'. , דינים אלו מתיחסים לבית כנסת שמתפללים בו רבים אך בבית תפילה של יחיד אין דינים אלו נוהגים 10 שם, סע' ב'. .

15טבעי ומובן לכל אזרח במדינתו, שכאשר הוא נקרא לשרת את האומה, הוא נפרד ממשפחתו ויוצא. אם ימשיך להרהר אחר חייו הפרטיים יביא נזק לכלל, ואף למשפחתו ולעצמו 11 רמב"ם הלכות מלכים, פ"ז, הל' ט"ו. . כך אנו, עם ד', שמטרת כינוסנו לתפילה, כללית היא ולא לעצמנו בלבד, לא נוכל לשבת משפחות משפחות ולהוריד את עוצמת התפילה, מהשפעתה הכוללת, לתחושות חברתיות אישיות.

16לכן אסרו חכמים על אבא לנשק לבנו בתוך בית כנסת 12 שו"ע או"ח, סימן צ"ח, סעיף א' ברמ"א. , כי נדרש מאתנו איפוק מלגלות רגשות פרטיים-משפחתיים בבית הכנסת. וכן אסור לבנות בתי העיר באופן שיהיו גבוהים מבית הכנסת 13 שו"ע או"ח, סימן ק"נ, סע' ג'. , כדי שלא יעלה על לב איש לחשוב שביתו חשוב מלב האומה, אליה שייכים הוא, אשתו וילדיו.

17אם נבקש לבדוק במקרא היכן מצאנו שנפרדו נשים וגברים, נגלה שהיה זה תמיד באירוע לאומי כללי. דוגמת קריעת ים סוף, "אז ישיר משה ובני ישראל", ומרים והנשים בנפרד.

18במתן תורה נצטוו ישראל להפרד איש מאשתו. ולאחר מתן תורה נצטוו "לשוב איש לאוהלו", לחזור, לטהר ולרומם את חיי המשפחה האישיים בהתאם לשאיפה הלאומית הכללית. וכן בבית המקדש שהוא "ליבם של ישראל", נאמר "ייראה כל זכורך את פני ד'" והיתה בו עזרת נשים כל ימות השנה; ובימי השמחה "עשו תיקון גדול" 14 סוכה, דף נ"א, ע"ב. , להטיב את ההפרדה, מטעמי צניעות וקדושה, שהם ערכי הקיום הלאומי שלנו.

19עיקרון זה מופיע גם בהלכה האומרת: "אין נושאים נשים ברגל כדי שלא יערבב שמחה בשמחה" 15 מועד קטן, דף ח' ע"ב, ובדף י"ח, ע"ב. . כדי שלא תטושטש שמחת הכלל ע"י שמחת הפרט וישקע האדם בעצמו. אדרבא, מתוך דבקות בשמחה הכללית — ישמח את אשתו. וכך נאמר ברגל: "ושמחת אתה וביתך".

20גם בתפילה, השמחה היא שמחת הכלל, כשכל לב פונה לאלוקים. "שורש התפילה שמחת לב בקב"ה" 16 ספר החסידים י"ח. .

21אחר שהוצגו הדברים באורם הכללי, מובן למה אין לסדר את הישיבה בביהכ"נ במעורב נשים וגברים. ולו תהיה הטענה שאין בנו יצר סוכן — אמת, הרי ודאי, שאיננו נקיים מפניות אישיות ואהבה עצמית ומשפחתית. והרי בציבור תמיד נמצאו אנשים שנטיית לב אגואיסטית הובילה אותם לנפילה מוסרית. ומה לנו לגרום מכשלה, ובפרט במקום שהוא "מכון הטהרה הנפשית שלנו" 17 הראי"ה קוק, במאמר למקדש מעט, בעניין הנ"ל. , ולכן ראו חכמים להפריד, ע"י מחיצה, תוך הקפדה על צניעות.

22בוודאי, שאין כאן יחס שלילי לאישה. אלא אדרבא, מתוך חיבה שיש לנו לנשותינו, אנו נפרדים כדי שנוכל מתוך שוויון לפעול לטובת הכלל ללא חיץ האהבה הפרטית. וכבוד הוא לבת ישראל שתהא עובדת ותומכת בפעילות המשפחה כולה למען הכלל. "ירושלים של זהב" 18 שבת דף נ"ט ע"א, וכפי שהסביר הראי"ה קוק (מובא בחוברת ארץ חפץ). , התכשיט שנתן רבי עקיבא לאשתו רחל, כהוקרה על מעשיה, "הינו תכשיט יקר לראשן של בנות ישראל הרואות בהצלחת האומה הקוראת בשם ד'" 19 רמב"ם, הלכות עכו"ם, פרק א', ממשפחה הופכים לאומה היודעת את ה' ועיין מורה נבוכים, ח"ג, פרק נ"א: "שאיפת האבות להקים אומה...". את מגמת המשפחה כולה.