שו"ת במראה הבזק חלק ראשון עא

1וינה, אוסטריה

2סיון, תש"ן

3עא. אמירת "יזכור" על בן או בת במקום שיש הורים

4שאלה:

5מי ששני הוריו חיים, אבל ר"ל, איבד בן או בת האם רשאי להישאר בבית הכנסת בעת אמירת "יזכור"? האם צריך לשאול את רשות ההורים?

6האם יש הבדל בזה, אם הילד הנפטר מת על קידוש השם? כגון, חייל או בימי השואה?

7תשובה:

8מי שרוצה להישאר בבית הכנסת לומר "יזכור" על בנו או בתו, יכול לעשות כן, אפילו אם שני הוריו חיים 1 יש כמה טעמים למנהג שמי שהוריו חיים, יצא מבית הכנסת בשעת אמירת "יזכור". נראה שכולם לא שייכים בנדון דידן, ונפרט אותם אחד לאחד. עין הרע על ההורים. מכיוון שהבן כ"כ מאושר שיש לו אב ואם, מה שאין לאחרים (עיין כל בו על אבלות פ"ה, סי' ד', סכ"ט). נראה, שלא שייך כאן. שנשאר בבית הכנסת דווקא בגלל שהוא שכול, שהיא פורענות יותר גדולה, מלהיות יתום (עיין, למשל, בבא בתרא, ק"ח, ע"א). שמא יבלבלו האומרים (כל בו שם). זה לא שייך כאן, שגם הוא אומר עמהם. החוויה של "יזכור" עלולה להביא לידי בכי וביטול עונג יום טוב. ומותר רק לאומרים. שע"י בכייתם מפיגים צערם (שם). כמובן, אין טעם זה שייך בנדון דידן, שהרי גם הוא רוצה לומר. נראה כמו מתגודד. שחלק מזכירים נשמות וחלק לא (פני ברוך, סי' ל"ח, הערה ל'). וכמובן, לא שייך כאן, שאומר עמהם. . ואין צורך לקבל רשותם.