שו"ת במראה הבזק חלק ראשון פו

1לוס אנג'לס, ארה"ב

2אב, תש"ן

3פו. איסור עישון

4שאלה:

5מאחר ויש הוכחות מדעיות ורפואיות ברורות שהעישון גורם להרס הגוף ולמוות, האין זה נכון, שבשעת העישון, היהודי המעשן, הורס את השכינה הגרה בתוכו? איך אפשר לסבול הרס עצמי?

6תשובה:

7ללא כל ספק העישון מזיק לגוף האדם.

8בהתאם לכך, מתייחסים פוסקי ההלכה אל העישון, כדבר האסור על פי דין, בשני מישורים:

9א. הנזק הנגרם לסובבים, שזה איסור מן התורה, כמו שאר דיני ה"מזיק".

10ב. האיסור על האדם עצמו.

11בתלמוד הבבלי 1 בבא קמא, דף צ"א, עמוד ב'. משמע, שיש מחלוקת בין התנאים, אם רשאי אדם לחבול בעצמו. ולהלכה משמע, שאסור לאדם לחבול בעצמו 2 רמב"ם חובל ומזיק, פרק ה', ה"א. , והרמב"ם שהיה רופא במקצועו כותב 3 הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק י"א. : "וכן, כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצוות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה, שנאמר: "השמר לך ושמור נפשך". ואם לא הסיר, והניח מכשולים המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר ב"לא תשים דמים" ". וממשיך בהלכה ה', שם: "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות. וכל העובר עליהן, ואומר: הריני מסכן בעצמי, ומה לאחרים עלי בכך. או, איני מקפיד בכך. מכין אותו מכת מרדות". ודוגמא שמביא: "לא ישתה בלילה מן הנהרות שמא יבלע עלוקה, והוא אינו רואה".

12ונסכם צד זה בשאלתך, בדברי הציץ אליעזר 4 חלק ט"ו, תשובה ל"ט. : "על כן נראה, שיש מקום נרחב לאסור העישון על פי ההלכה. וביחוד, להורות בזה איסור מנע, אצל אלה שעדיין לא התמכרו להרגל זה של העישון, שאז קשה כבר הפרישהו".

13אך לגבי שאלתך, אם אין בכך חילול השם, נראה, שנוגע הדבר לטעם דאסור לחבול בעצמו.

14כותב על כך באר הגולה 5 שולחן ערוך חו"מ, סימן תכ"ז, ס"ק צ'. : "ונראה לי הטעם, שהזהירה התורה על שמירת הנפש, הוא מטעם שהקב"ה ברא את העולם בחסדו להיטיב לנבראים. שיכירו גדולתו, לעבוד עבודתו בקיום מצוותיו ותורתו וכו'. והמסכן את עצמו כאילו מואס ברצון בוראו, ואינו רוצה לא בעבודתו, ולא במתן שכרו. ואין לך זלזול אפקירותא יותר מזה". וכן כותב ה"חפץ חיים" 6 ליקוטי אמרים פרק י"ג. : "אבל, על כל פנים אמרו, שאינו רשאי לחבול בעצמו משום ונשמרתם לנפשותיכם", ועוד, דין הוא, דהלא תבל ומלואה של הקב"ה, ולכבודו בראנו ונתן לכל אחד — בחסדו — כח, כפי דרכו לתורתו ולעולמו. ואיך ירשה לעשות עצמו כפי רצונו, הלא הוא שייך לאדונו".

15אם כן, וודאי שבעצם העישון, יש צד של חילול השם ממש. כמו אדם שלא תיקן מידותיו והוא בעל גאווה, ומשים עצמו בעולמו של הקב"ה כבעל הבית.

16אך, אין בזה גדרי חילול השם ההלכתיים. שזה תלוי בחשיבות האדם והמקום בו נמצא. כדברי הגמרא 7 יומא, דף כ"ו, ע"א, בתרגום חופשי. : "כיצד הוא חילול השם? אמר רב: כגון אני, אם אשקול בשר מהחנות ולא אשלם לאלתר. או כגון אני, - אמר רבי יוחנן — אם אלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין". חילול השם הוא בדבר הנראה לבריות שאינו ראוי לאדם במדרגתו. והעישון הוא חילול השם, אצל מי שהבריות מצפים ממנו, שהתנהגותו תהיה למופת.

17אחת הדוגמאות שהביאו בגמרא שם, לחילול השם, כגון שמספרים את מעשיו וחביריו השומעים מתביישים בו. ורואים אנו בחוש, שלא כל אדם שיאמרו לנו שהוא מעשן, נתבייש בו.

18והרי, יש דעה הסוברת שמותר לאדם לחבול בעצמו. ואם היה בזה חילול השם ממש, איך אפשר להרשות לחבול "והלא אין חולקים כבוד לרב בחילול השם"?

19ובעזרת ד', תעבור גם רוח טומאה זו מן הארץ, וחוט הגאווה הזה יוסר מבין השפתיים של כל בני אנוש, "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו, ד' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה".