שו"ת במראה הבזק חלק שלישי מא

1מונטריאול, קנדה, ניסן תשנ"ג

2מא. פתיחת חנות המנוהלת בשותפות עם גויים או עם יהודי מחלל שבת בשבת

3שאלה:

4יהודי שחוזר בתשובה ויש לו קושי בפרנסתו, ויש לו הזדמנות להשתתף עם יהודי אחר והחנות שלהם תהיה במקום שהוא מרכז מסחרי בו בעלי החנויות חייבים לפתוח את החנות בשבת ע"פ חוק המדינה.

5הבעיה העיקרית שהיהודי שאינו שומר שבת יעבוד, אבל בתנאי שבהמשך הזמן יהיה שומר שבת, היות שהדתי יכול להשפיע עליו (גם הוא לומד תורה כל בוקר ואחה"צ עובד).

6תשובה:

7אסור ליהודי להיות שותף בחנות שתהיה פתוחה בשבת, אף אם יעבוד בה נוכרי, משום מראית-עין. ואם הוא נוטל מן הרווחים, יש בעיה נוספת - שכר שבת. הדרך היחידה להיתר היא בעשיית שותפות בבעלות עם נוכרי, תוך הסכמה בחוזה כתוב באשר לחלוקת הרווחים, כך שהגוי יקבל את הכנסות השבת, והיהודי את הכנסות ששת ימי השבוע 1 עיין בשו"ת "במראה הבזק" (ח"א שאלה לו, 6) בנימוקים לאיסור ולהיתר ובנוסח החוזה מ"אגרות משה" שם. . ברור שהשותפות המוזכרת בחוזה צריכה להיות אמיתית, ולא במילים בלבד.

8אסור לעשות הסכם שמשלים עם חילול שבת של חבירו היהודי ומסייע לו בו, אפילו אם העבירה היתה נעשית גם בלעדיו 2 עיין שבת ג ע"א תוס' ד"ה בבא, ורא"ש ור"ן שם, שם, וע"ז ו ע"ב. .

9לכן גם צריך להיות כתוב בחוזה שהיהודי שעדיין אינו שומר שבת, יסתלק מבעלות החנות בשבת ומרווחיה. והיה אם היהודי ההוא יבוא לעבוד בחנות בשבת מפעם לפעם ביוזמתו, הרי זה איסורו הפרטי, אבל אם יעבוד שם כרגיל או יתחלק ברווחים של שבת, הוא מוכיח שההסכם פיקטיבי, וחוזרת הבעיה של מסייע לעובר עבירה 3 עיין "משנה ברורה" (סי' רמה ס"ק ה) שחושש, שסטייה מתנאי ההסכם מגלה, שההסכם היה הערמה בעלמא, ונראה שחשש זה ודאי קיים גם בנדון דידן. .