שו"ת במראה הבזק חלק שלישי מג

1מונטוידאו, אורוגואי, סיון תשנ"ד

2מג. הכשר למוצרי-מאפה ממאפיה של יהודי המופעלת בשבת

3שאלה:

4אני עומד בקשר עם מאפייה השייכת ליהודי בקהילה לצורך הכנת לחם כשר. היתרון של מאפייה זו הוא שאין בה חומרים לא כשרים (המצויים בהרבה מאפיות באמריקה הלאטינית) וכן שהמוצרים שלו ברמה טובה ומגיעים לכל חנות בעיר, כך שהדבר יקל על הציבור להשיג את הלחם הכשר. מאידך המאפייה פתוחה ביום שישי ומייצרת לחם בליל שבת.* האם ניתן לתת הכשר למאפייה של יהודי העובדת בליל שבת או בשבת?

5* האם ניתן לחשוב על אפשרות של "שותף" שאיננו יהודי?

6* מה יהיה דינו של הלחם המיוצר בליל שבת ונמכר בחנויות ביום ראשון?

7* בכדי שהלחם יהיה פת ישראל האם יש צורך שיהודי ידליק את האש או בכך שבעלי הבית יהודיים סגי? אם יש צורך שיהודי ידליק את האש בבוקר האם בעל הבית עצמו שאיננו שומר מצוות יכול להדליק או שמא יש צורך במקרה זה ביהודי ירא שמים?

8תשובה:

9אין לתת הכשר בלתי-מוגבל למאפייה של יהודי שפועלת בשבת, מכיוון שיש בעיות בקניית 1 אסור ליהודי ליהנות ממלאכה ששכיר-יום גוי עשה בשבילו בשבת בפרהסיה. עיין ב"משנה ברורה" (סי' רמד ס"ק יט) שלרוב הפוסקים איסור זה הוא מעיקר הדין אף אחרי בכדי שיעשה, ולכן אסור לבעל המאפייה למכור את הלחם שנאפה בשבת, והקונה ממנו עובר על לפני עוור, שהרי הוא מאפשר לו למכור. אולם יש מקרים שבהם לא יהיה לפני עוור, שהרי הרבה פעמים מה שלא יקנה הישראל, יקנו גויים, ודינו כחד עברי דנהרא דאין בו משום לפני עוור. מאידך גיסא יש לכאורה איסור דרבנן של מסייע לידי עוברי עבירה, אלא שיש סומכים על הש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק ו), שאין איסור מסייע למומר. ואולם לא ברור, אם מחללי שבת בימינו נחשבים למומרים לעניין זה, וכן - אם יש לסמוך על הש"ך בזה, ועיין ב"מנחת יצחק" (ח"ג סי' עט) ובס' "לפני עוור", ליקוטים (פרק א סעיף יא והערה 27). גם יש לציין שה"משנה ברורה (סי' שכה ס"ק עג) מביא דעות שמותר אחרי בכדי שיעשה, ואומר ש"אין להחמיר בעת הצורך". אם ישראל מעורב בעשיית המלאכה, כותב ה"כתב סופר" (או"ח סי' נ) שאסור לקנות ממנו אפי' אחרי בכדי שיעשה, כאשר היהודי עשה את המלאכה על מנת למכור את מוצרה. ועיין עוד ב"מחזה אברהם" (חלק או"ח סי' מח, מובא ב"לפני עוור" שם) שנוטה להקל לקנות בשעת הדחק אפילו מפת שנאפתה ע"י ישראל. ואולם גם הוא מגביל את ההיתר למקרה שהיהודי קונה מחנווני גוי או למקרה של יהודי שאינו לקוח קבוע של המאפייה, כי בישראל הקונה באופן קבוע נחשב הדבר כאלו ביקש שיאפו בשבילו, ואסור לו למכור וליהנות ממה שנעשה בשבילו, ושוב יש בעיה של לפני עוור כלפי החנווני (ואצל החנווני הרי זה יותר שכיח שאם לא יקנו ממנו כמה קונים, לא ברור שיוכל למצוא אחרים למכור לחם). הלחם שנאפה בשבת ובאכילתו 2 אסור לכל יהודי ליהנות ממלאכה שנעשית ע"י גוי בשביל יהודי גם במוצאי-שבת, עד בכדי שיעשה ("שמירת שבת כהלכתה" פ"ל סעיף לט), ואם כן בנדון דידן יהיה אסור לצרכן לאכול מן המאפה בתוך זמן זה. שיעור זה נקבע לפי זמן עשיית מלאכה זו בדרך הרגילה במקום זה, ואם בדרך כלל אין שם אפייה מיד אחרי צאת השבת, הרי שזמן האיסור יכול להימשך עד יום ראשון בבוקר ("שמירת שבת כהלכתה" שם, הערה קלב). אם יהודי עושה מלאכה בשבת, אסור לכל מי שנעשתה בשבילו ליהנות מן המוצר שלה לעולם. רע"ק איגר (יו"ד סי' צט סע' ה) פוסק על-פי הריב"ש בעניין ביטול איסור לכתחילה שהעושה בשביל למכור לכל מי שירצה, כל מי שקונה את הדבר נחשב למי שהדבר נעשה בשבילו, וכן מכריע ה"מנחת יצחק" (שם). הפת שנאפית ע"י יהודי בשבת אסורה אפוא באכילה לקונים אפילו אחרי בכדי שיעשה, גם בנדון דידן. אין חומרא זאת של רע"ק איגר מקובלת על כל הפוסקים (עיין למשל ב"מחזה אברהם" הנ"ל), וה"כתב סופר" (או"ח סי' ז) אומר שמלאכת שבת אסורה למי שנעשתה בשבילו,רק אם הוא היה מודע לכך והתכוון להכנת הדבר באיסור. , ובמקרים מסוימים אף איסור ברור 3 אם חנווני יהודי או צרכן פרטי יהודי מזמין כמות שתחייב את בעל המאפייה לאפות בשבת יותר לחם מן הרגיל, קיימות כמה בעיות: 1) אם יצטרכו לאפות בשבת כדי לספק מוצר טרי, הרי זה נחשב כאלו ציוה להם לאפות בשבת, והמוצר אסור אע"פ שהוא משלם להם כקבלנים (שו"ע סי' רנב סעיף ב ו"משנה ברורה" שם ס"ק טז). יש לציין שאמנם אפשרות זאת קיימת גם במפעל של גויים, ולא מצאנו שהרב המכשיר צריך לדאוג לכך. 2) בעל המאפייה יכשיל אף את המזמין היהודי באפיית הלחם, או לפחות בזה שפועליו עושים עכשיו בציוויו יותר מלאכה (או ע"י מרבה בשיעורים או ע"י ריבוי פעולות). 3) אם יהודי יאפה את הלחם, ייאסר הלחם באכילה למזמין אפילו אחרי בכדי שיעשה, גם לפי אלה החולקים על רע"ק איגר הנ"ל, מכיוון שנעשה בשבילו ממש. 4) האיסור לפני עוור הנזכר יהיה ודאי מכיוון שהכמות הנוספת לא היתה נאפית, אלמלא ההזמנה. , אפילו אם יעבדו בשבת רק נוכרים. גם יש לחשוש שמתן הכשר כזה יתפרש כהשלמה עם חילול-שבת.

10הרב יסכם עם בעל המאפייה, שאם יאופשר לו לבדוק את כשרות הלחם ולהפריש חלה 4 חלת חו"ל אפשר להפריש גם אחרי שחלק מן הלחם נמכר ונאכל, ובלבד שהשאיר מן העיסה כדי חלה ועוד (יו"ד סי' שכג). , אז הרב יסכים לאחד מן ההסדרים הבאים:

111. הרב (או המאפייה בשליחותו ותחת פיקוחו) יפרסם שהמוצרים שנאפו בימים שאינם שבת או חג, הנם כשרים 5 אע"ג שה"משנה ברורה" (סי' שיח ס"ק ד) פוסק, שהכלים שבישלו בהם, נאסרו בגלל בליעת האיסור, זה דווקא לאסור למחלל השבת או למי שנתבשל בשבילו, לאכול ממה שנתבשל בהם, ואם כן, אם לא נחמיר כמו רע"ק איגר, הצרכן הפשוט יכול לאכול מן הכלים האלה. כן פוסק ה"כתב סופר" הנ"ל וכן נוהגים להקל בכמה קהילות בחו"ל, ובוודאי יש לסמוך על זה במקום הדחק. אם לא השתתף ישראל במלאכת השבת, והדבר נאסר רק משום קנס, הוא ייאסר לצרכנים לכל היותר בכדי שייעשה. אין למוכר הנאה במכירת הלחם עם פליטת האיסור מהכלי, כי הפליטה אינה שוה כסף ("כתב סופר", שם). , וכי יש לבדוק את זמן-הייצור ע"פ תאריך-הייצור המודפס על עטיפת הלחם (הרב יצטרך לבדוק שאין רמאות בעניין).

122. תושם מדביקת אישור כשרות, אבל רק על המוצרים שנאפו בחול. הרב יצטרך לפקח על השימוש במדביקות, מחשש, שמא ישימון גם על מה שנאפה בשבת.

13על הרב לנסות לוודא שיהודים לא יעבדו שם בשבת 6 שהרי חוץ מלהפריש יהודים מעשיית מלאכה בשבת, זה גם גורם למצב יותר קל לגבי קניית המוצרים (עיין בהערות הקודמות). .

14אם בלתי-אפשרי להגיע להסדרים כאלה, נבקש מן הרב לכתוב לנו את אפשרויות ההסדר הקיימות, ונדון בפתרון הרצוי לבעיה.

15כל זמן שהאפשרות של צירוף שותף שאיננו יהודי היא לשותפות פיקטיבית בלבד, אין מקום להתיר. באופן עקרוני יש אפשרות כזאת רק באופנים מאוד מסוימים, אבל לפי התיאור שבשאלה, המצב רחוק מן המציאות הנדרשת, ומסתבר שמן הבחינה העסקית לא כדאי ליהודי לחולל שינויים מהותיים בניהול עסקו (כדי לצרף מספר מצומצם של לקוחות שומרי כשרות). אם בעל המאפייה מוכן לעשות את השינויים לשם שמיים, מה טוב.

16כדי שהלחם יהיה פת ישראל, מספיק שיהודי ידליק את אש התנור 7 שו"ע יו"ד סי' קיב סע' ט'. , ונראה שלרוב הפוסקים גם יהודי שאינו שומר מצוות נחשב ליהודי לעניינים אלה 8 עיין יביע אומר חלק ה' יו"ד סי' י. . ישנן דעות יחידות שמספיק שהבעלים הם יהודים 9 עיין יחוה דעת ה', נד. לא ברור שאף הדעות האלה יקלו כאשר היהודי אינו שומר מצוות, וקיצרנו מאוד. . היה מן הראוי שהרב המכשיר או ירא שמים אחר ידאג להדלקת התנור, כדי להיות בטוח שבאמת תיעשה ע"י יהודי, וכדי לצאת ידי הדיעות האוסרות. ואולם כבר נהוג לאכול פת פלטר של עכו"ם, ובמיוחד בחו"ל, ואפילו שלא בשעת הדחק 10 עיין שו"ע יו"ד סי' קיב סעיף ב, אגרות משה יו"ד, ב סי' לג, ובמראה הבזק כרך א' שאלה מב, 3. עיין בשו"ע או"ח סי' תר"ג שיש להקפיד בעשרת ימי תשובה. .

17בעניין עוגות יש דעות שהן אינן בכלל פת, וכי חל עליהן דין בישול עכו"ם 11 ש"ך יו"ד סי' קיב ס"ק יח. . אם מדובר בעוגות שמברכים עליהם "המוציא" כשקובעים עליהן סעודה, הן נחשבות לפת. ונראה שבמיני מאפה שבלילתן עבה או שנאפים בתנור (לא מטוגנים), יש להקל 12 עיין בהרחבה ביחוה דעת ה, נג. .

18בדברים שמוגדרים כתבשיל, מספיק לאשכנזים בהדלקת התנור ע"י יהודי 13 רמ"א יו"ד סי' קיג, סע' ז'. , ואִלו לספרדים צריך שיהודי ישים את הדבר המתבשל על האש או ישתתף בבישול הדבר ע"י זריקת קיסם לאש או ע"י הגסת התבשיל, ולא די בהדלקת האש בתחילת היום 14 המחבר החולק על הרמ"א הנ"ל. . ואולם אם העסק בבעלות יהודי, נוהגים אף ספרדים בארץ-ישראל לסמוך על הדלקת האש, ויש על מה לסמוך בשעת הדחק 15 יחוה דעת שם. .