שו"ת במראה הבזק חלק רביעי קכו

1בואנוס איירס, ארגנטינה , אייר, ה'תשנ"ו

2קכו. דין "קטלנית"

3שאלה

4פנה אלי יהודי בן שמונים ושש (עד מאה ועשרים) שאשתו השניה מתה עליו לפני כחצי שנה. האיש קיבל יעוץ פסיכולוגי שהמליץ בפניו לחפש חברה חדשה לחיים מכיון שהבדידות מאוד מאוד קשה עליו.

5היהודי מכיר אשה בת שבעים ושמונה שהתאלמנה לפני כשנתיים מבעלה השני והם מעונינים להתחתן כדת משה וישראל.

6האם יש כאן חשש לדין "קטלנית"? האם לגיל המבוגר יש משמעות מבחינת ההלכה?

7תשובה

8נישואי הזוג מותרים, ואין לאישה דין "קטלנית" בהתקיים אחד משני התנאים הבאים:

9א. אם נישואי האלמנה עם אחד מבעליה נמשכו כמה שנים בבריאות 1 שהרי כאשר חיו ביחד כמה שנים בבריאות, ואחרי-כן מת כדרך כל הארץ, אי אפשר לתלות מיתתו בה, עיין ב"ערוך השולחן" (אבן העזר סי' ט סעיף ד). ועיין עוד ב"אוצר הפוסקים" (סי' ט סעיף טו ס"ק ג) בשם "חוות יאיר" (סי' קצז) ועוד כמה פוסקים שכתבו כן. ויש לעיין, כמה שנים נחוצות כדי שתצא מחשש "קטלנית". ב"אוצר הפוסקים" (שם) מובא בשם מהרש"ם (ח"ב סי' קמא) שאם חיו ביחד שש שנים והיא ילדה לו בן, ודאי אין לה דין "קטלנית". וצריך עוד עיון בזה. ;

10ב. אם אחד מבעליה מת בגיל מתקדם 2 עיין "אוצר הפוסקים" (שם ס"ק א) בשם הרבה פוסקים שאין כאן דין "קטלנית", שלא גרע ממכת מדינה, שמתירים אפילו למאן דאמר "מזלא גרים"; שהרי רואים שלא "מזלא גרים", מכיוון שרובם מתים מחמת זיקנה. ואם כן קל וחומר שאם הבעל מת בגיל מבוגר לא תולים בה שהרי רובם מתים בגיל זה. ואפילו אם נאמר שיש כאן מחלוקת הפוסקים, הרי יש כאן ספק ספיקא, ספק אם שייך בגיל מבוגר דין "קטלנית", ואפילו אם תאמר ששייך, ספק אם הלכה כרבי או כרשב"ג שרק בשלוש פעמים יש דין "קטלנית". כן כתב ב"תורת חסד" להגרש"ז מלובלין (סי' ה), מובא ב"אוצר הפוסקים" (סי' ט סעיף כ ס"ק א). ועיין שם עוד דיון, אם אומרים ספק ספיקא בדין "קטלנית". (שבעים שנה ומעלה 3 לעניין גיל להיחשב "זקן" ולא נחשוש לקטלנית עיין "אוצר הפוסקים" (שם ס"ק ב). לפי מהרש"ק בהגהות "חכמת שלמה" (אבן העזר סי' ט) בן שמונים שנה הוא "זקן", לפי "חתם סופר" - בן שבעים, ולפי "שואל ומשיב" (מהדורא תליתא ח"א סי' קא) - בן ששים. אנחנו נקטנו בן שבעים משום שהיום הרבה אנשים חיים עד גיל שבעים, ואם מת לפני זה, אפשר לתלות שמת שלא כדרך כל הארץ אלא בגינה. ).

11ואם אחד מבעליה מת בדרך לא-טבעית, כגון בתאונת-דרכים, אין מוחים ביד המתיר 4 רמ"א (אבן העזר סי' ט סעיף א), וזה היתר דחוק מן הנ"ל, שזה הוא רק למאן דאמר "מעינא גרים", ואנחנו פוסקים בעיקרון ש"מזלא גרים". .