שו"ת במראה הבזק חלק שישי צז

1ראש צורים, ישראל, סיון תשס"ג

2צז. חילול מעשר שני ממטבע על מטבע

3שאלה:

4ברצוני לשאול שאלה שעלתה במהלך הלימוד שלנו (מכות יט, בעניין מעשר שני):

5זכורני שלימדת אותנו על הפרשת תרומות ומעשרות למעשה (לפני למעלה מעשרים וחמש שנה), והזכרת את עניין פדיון מעשר שני, עם ברכתו, ואחר-כך חילולו על מטבע אחר, על פרי או על סוכר. אז הזכרת אפשרות של התניה בין שני מטבעות, כשהאחד "יתמלא" הוא יחולל על השני, וחוזר חלילה.

6במשך השנים ראיתי את הרעיון מובא (פחות או יותר) אצל הרב טיקוצ'ינסקי ("עיר הקודש והמקדש" ג עמ' עה).

71. האם יש נוסח מדויק להתניה זו?

82. האם יש מקור בכתובים למנהג זה, למעשה (פוסקים אחרונים)?

93. האם חייבים לבער מטבעות אלו בשנת ביעור המעשרות, או שמא מטבעות אלו מיוחדים לפדיון לעולם?

10אשמח לשמוע תשובה בעניין.

11נ.ב. על אף שהמנהג אינו מופיע בספרים, נראה לי שכך נוהגים בקרן המעשרות שליד "מכון התורה והארץ", ובבית המדרש של "החקלאות על פי ההלכה", שהרי מנין להם שם כמה פעמים מפרישים כל המנויים? אם כן מוכרחת להיות התניה כזאת (גם אם יש להם מטבע נפרד לכל מנוי).

12תשובה:

13א. פדיון מעשר שני לאחר זמן.

141. א. אדם יכול להתנות על פירות מחוברים שיחול עליהם שם תרומה או מעשר לכשיתלשו רק אם הביאו שליש 1 הגמרא (קידושין סב ע"ב) מביאה ברייתא: "אין תורמין מן התלוש על המחובר, ואם תרם – אין תרומתו תרומה. כיצד? אמר 'פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת', 'פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין' – לא אמר כלום, אבל אמר 'לכשיתלשו' ונתלשו – דבריו קיימין; יתר על כן, א"ר אליעזר בן יעקב: אפילו אמר 'פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת', 'פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיביאו שליש ויתלשו', והביאו שליש ונתלשו – דבריו קיימין". הרמב"ם (תרומות פרק ה הל' ט) על פי ה"כסף משנה" והר"י קורקוס, הר"ן (קידושין כו א מדפי הרי"ף) והשו"ע (יו"ד סי' שלא סע' נה) פוסקים כדעת תנא קמא, שההתניה "פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זה לכשיתלשו" תופסת אך ורק אם הביאו הפירות שליש, ואם נתלשו דבריו קיימין. וביאר הש"ך (שם ס"ק פב) שכיוון שבידו לתלוש – אינו נחשב כמחוסר מעשה. .

15ב. לדעת ה"חזון איש" 2 דמאי (סי' יז) בהוספות בסוף הסימן. ועיין ב"מנחת שלמה" (חלק א סי' נה) שהאריך בכך, ונראה סובר שבתרומה ומעשרות בזמן הזה, שהם רק מדרבנן, יש מקום להקל (בפרט אם ההתניה נועדה למנוע מכשול). התניה זו תחול אך ורק ביחס למה שהיה בפירות בשעת

16ההתניה, ולא ביחס למה שגדלו הפירות והוסיפו לאחר ההתניה 3 בנוגע לברכה בהפרשה באופן זה, עיין ב"מנחת שלמה" (סוף סי' נה). .

172. א. נחלקו הראי"ה קוק והגר"ש שקופ אם אפשר להוסיף בהתניה זו חילול מעשר שני על המטבע; לראי"ה קוק אפשר, ולגר"ש שקופ אי אפשר 4 הראי"ה קוק בשו"ת "משפט כהן" (סי' לה וסי' קמט) הניח כדבר פשוט (בלא ראיות) שהדבר אפשרי, ואף כתב: "לא אדע באיזה אופן יכול שום צורבא מרבנן לערער על זה". וכן נראה מדברי ה"חזון איש" (דמאי סי' יז), שו"ת "הר צבי" (זרעים א סי' נא), וה"הלכות פסוקות" (פרק כג סע' ד). הרב קוק אף הביא נוסח להתניה כזאת (סי' לה). אך לדעת הגר"ש שקופ ("שערי יושר" שער ו פרק יז) יש לחלק בין תבואה, ששם כבר יש יחס של חלק כהן גם במחובר (למרות שעדיין אי אפשר להפריש תרומות ומעשרות במחובר, וגם חלק הכהן הזה אינו מחיל שם טבל על התבואה), ובין פדיון מעשר שני, ששם כל עוד לא קראנו על הפרי שם מעשר שני אין בו קדושה כלל. לכן לדעתו אי אפשר להתנות שהפרי לאחר שיחול עליו שם מעשר שני יהיה מחולל על מטבע מסוים. .

18ב. ההתניה שכשהמטבע יתמלא הוא יחולל על מטבע אחר דומה לחילול מעשר שני על המטבע 5 הגרש"ז אוירבך דן בשאלה זו למעשה בפדיון נטע רבעי. בגמרא מבואר שניתן להניח מטבע ולהתנות שלאחר שייתלש הפרי יהיה מחולל על מטבע זה (נטע רבעי שונה ממעשר שני, שכאן חלה קדושת נטע רבעי על הפירות בעודם על העץ, בניגוד למעשר שני, שעד שלא קראנו שם מעשר שני על הפירות לא חל על הפירות שם מעשר שני). בשנת שביעית, שבה אנשים רבים עשויים לקטוף מהעץ, רצה בעל העץ להצילם מאיסור רבעי על ידי שיניח מטבע ויתנה שכל לקיטה ולקיטה שאדם מלקט מהעצים תהיה מחוללת על פרוטה במטבע זו (בשעתו היה מדובר במטבע שילינג, שהיה עשוי מכסף). כל שבוע תכנן אותו אדם לחלל את הרבעי שבמטבע על מטבע אחרת ולהתנות מחדש. חשש אותו אדם שמא יתמלא המטבע כולו בקדושת נטע רבעי ואנשים ייכשלו באיסור, ורצה להתנות שלאחר שייתפס כל השילינג יהיה מחולל על מיל (שהוא מטבע נחושת). הגרש"ז משיב שדברי ה"שערי יושר" מתקבלים על הדעת, ואף שבשעת הדחק יש לסמוך על ה"משפט כהן", מכל מקום כאן אין דחק כלל, כי במטבע של שני שילינג יש למעלה מ-350 פרוטות, ואינו מעריך את מספר הלקיטות שבשבוע בלמעלה ממספר זה (והסביר שהכוונה בלקיטה אינה לכל תפוח, אלא כשאדם מסיים ללקוט) – "מנחת שלמה" (ג סי' קנב אות ב). .

19ג. ישנו מקום לסברה שאי אפשר להתנות שכשהמטבע של מעשר שני יתמלא הוא יחולל על מטבע אחר, אף לדעת הראי"ה קוק, אם מילוי המטבע נעשה בפירות שאינם בידו עכשיו 6 האם אפשר להתנות שכאשר יתמלא המטבע כולו בקדושת מעשר שני יהיה מחולל על פרוטה במטבע אחר? לכאורה, לדעת הרמב"ם אם אין לאדם פירות מעשר שני בשוויו של המטבע (או פירות מחוברים שהביאו שליש, שהמעשר השני שבהם לו ייתלש יהיה בשוויו של המטבע), אי אפשר לעשות התניה זו, כיוון שאנו פוסקים כתנא קמא, כפי שנכתב לעיל, וכאן ביד האדם להחיל על המטבע קדושת מעשר רק כשיעורו של המעשר שבידו (בתוספת חומש) – היכולת לקנות פירות מהשוק נחשבת כדבר שלא בא לעולם. ייתכן שגם אם יש בידו פירות מעשר שני בשוויו של המטבע, עדיין אין אפשרות להתנות כן. ולא רק ל"שערי יושר" אלא אף לראי"ה קוק אין אפשרות להתנות כן, כיוון שהמַתְנֶה מתכוון לחלל מעשר שני על המטבע פרוטה אחר פרוטה, ובוודאי שחלק מאותן פרוטות מעשר שני שיחוללו על המטבע הן מדבר שאינו בידו עכשיו, שהרי הפירות אינם בידו עתה (וממילא אין בידו להחיל עליהם שם מעשר שני), ולכן לא ניתן להתנות כן. ועיין בשו"ת "הר צבי" (זרעים א סי' קטז אות ג). וייתכן לומר שאין צורך להסתכל על מקורו של המעשר השני שבמטבע, ולכן כיוון שקיימים פירות טבל בשוק, ואני יכול לקנות פירות טבל ולחלל את המעשר השני שלהם על כל המטבע, זה אולי יכול להיחשב בידי (לפחות ביחס למעשר שני ברמת חיוב של "לקוח"). על כל פנים, ספק גדול אם אפשר להתנות כן באופן שיאמר שכשיתמלא המטבע השני כולו יהיה מחולל על פרוטה שבמטבע הראשון מחדש, וחוזר חלילה. ואם אכן מדובר באופן שכל הפירות הנם בידו והביאו שליש, ולדעת ה"חזון איש" (ראה לעיל) אף אינם מוסיפין וגדלים, נטה ה"חזון איש" (דמאי סי' יז) לומר שאפשר לעשות כן, ואין בכך בעיה של דבר שלא בא לעולם. אולם למעשה כתב שלא לעשות כן, כנראה מהטעם שאין מחללין כסף על כסף גם בזמן הזה (עיין בקונטרס המצורף פרק ב). ועיין ב"מנחת שלמה" (א סי' סב אות יח). .

20ב. ביעור מטבע של מעשר שני.

21בעניין דינם של המטבעות בזמן ביעור מעשרות, אפשר לבער את המטבעות עצמם על ידי זריקתם לים המלח או לים הגדול, או שחיקתם וזרייתם לרוח או שחיקתם וזריקתם לנהר 7 שו"ע (יו"ד סי' רצד סע' ו). ; אפשר גם לחלל את המעשר שני שבהם (ואז לחלל את כל המעשר שני, כולל הפרוטה החמורה) באופנים שיתבארו בקונטרס המצורף בפרקים א-ב, ולבער את הדבר שעליו חיללנו את המעשר שני. במקרה כזה אין צורך לבער את המטבעות.

22קונטרס מצורף:

23א. פדיון מעשר שני על מטבע

24נתחיל בסקירה קצרה על פדיון מעשר שני על מטבעות בימינו 8 בעניין חילול הפירות הראשונים של מעשר שני על פירות, הדבר שרוי במחלוקת ראשונים. לדעת הרמב"ם (מעשר שני פרק ב הל' ג; פרק ד הל' ב) הדבר אפשרי, וכן פסק השו"ע (יו"ד סי' שלא סע' קלג; סי' רצד סע' ו), וכפי הנראה מתשובות האחרונים כך נהגו בארץ ישראל – שו"ת "אבקת רוכל" (סי' ד), שו"ת רבי בצלאל אשכנזי (סי' ב, שאינו מסכים למנהג ונוקט כראב"ד), ספר "טל אורות" (יו"ד סי' א) ועוד רבים. הראב"ד (שם), רש"י (סוכה מא ע"א ד"ה והכתיב), רבנו חננאל (סוכה שם), וראשונים נוספים חולקים וסוברים שהפרי הראשון של מעשר שני אינו יוצא לחולין אם חיללו אותו על פירות, וכן פסק ה"חזון איש" (דמאי סי' ג אות י) בעקבות הגר"א. וראה ב"ערוך השלחן העתיד" (זרעים סי' קכד סע' יב) בהבדל שבין דעת הראב"ד ודעת רש"י ושאר ראשונים. אנו לא נדון בכך כאן. . בזמן הקדום היו המטבעות משלושה סוגי מתכות: זהב, כסף ונחושת. היחס בין ערכי המטבעות התאים ליחס בין מחירי המתכות.

25בתורה מפורש שניתן לחלל מעשר שני על כסף (דברים יד, כה); מפשטות הסוגיה (בבא מציעא מה ע"א) יוצא שניתן לחלל מעשר שני גם על פרוטות נחושת וגם על דינרי זהב 9 ראה ברש"י (שם ד"ה השתא לב"ש וד"ה לגבי דהבא), בר"ש משאנץ (מעשר שני פ"ב מ"ח), ברי"ף (שם כו ע"ב מדפי הרי"ף) ביחס לזהב, ברמב"ן ("מלחמות ה'" כו ע"א מדפי הרי"ף) ביחס לנחושת ובשאר ראשונים: הרשב"א (שם מה ע"א ד"ה הפורט), הריטב"א (החדשים שם ד"ה הפורט) ועוד. ובספר "טל אורות" (שו"ת יו"ד סי' א) כתב שכך דעת רוב הראשונים, שניתן לחלל על נחושת, ודעת הרמב"ם היא דעת יחיד. ועיין בשו"ת הגרי"א הרצוג (מצוות התלויות בארץ סי' מא). . אולם בדעת הרמב"ם הדבר אינו ברור. בפירוש המשניות (דמאי פ"א מ"ב) הוא כותב: "ואסור לפדות פירות מעשר שני הודאי בנחושת, וכן אסור להחליף מעות מעשר שני במעות נחושת" 10 ה"כפתור ופרח" (פרק לה) העתיק את דברי הרמב"ם הללו להלכה. ועיין ב"יד החזקה" (מעשר שני פרק ד הל' ט), במאירי (בבא מציעא מה ע"א ד"ה וגדולי המחברים), ב"חזון איש" (דמאי סי' ג אות יב), בחידושי רבנו מאיר שמחה (בבא מציעא מד ע"ב) ובשו"ת הגרי"א הרצוג (מצוות התלויות בארץ סי' מא). ומצאתי חבר לרמב"ם באזהרות רבנו יצחק בר ראובן אלברגלוני (בן דורו של הרי"ף), שכותב: "בכסף לגאלו וחללו, ולגאול בנחושת שווא תהיה תמורתו". והדברים מבוארים כשיטת הרמב"ם (הרי"ף עצמו אומר שאפשר לחלל על זהב, ואיננו עוסק בנחושת). . ה"חזון איש" (דמאי סי' ג אות יב) מכריע לדינא שמותר להחליף על כל המטבעות, בין של כסף בין של נחושת בין של שאר מינין, כיוון שמפורש כן בגמרא לפירוש רש"י ותוספות.

26המטבעות בזמן הגמרא היו בעלי שווי עצמי של המתכת. כיום המצב שונה: ערך המטבע כבר אינו נקבע לפי איכות המתכת שבו וכמותה, ויש לנו שטרות של נייר. האחרונים דנו ביחס למטבעות ולשטרות אלו ביחס לקניינים, ריבית, פדיון הקדשות, פדיון מעשר שני ופדיון הבן. ביחס למעשר שני נחלקו האחרונים; לדעת ה"חתם סופר" (שו"ת יו"ד סי' קלד; אבה"ע סי' קכו; חו"מ סי' קפט), כיוון שהמטבעות והשטרות הנ"ל הם אמצעי תשלום חוקיים שהסוחרים חייבים לקבלם, דינם כמטבע לעניין פדיון מעשר שני. כמה אחרונים חלקו על ה"חתם סופר" ביחס לשטרות נייר, משני צדדים: מצד הצורה – הדין בפדיון מעשר שני הוא שצריך כסף צורה, כלומר כסף טבוע, והיו מן האחרונים (שו"ת "מחנה חיים" אבה"ע ב סי' כז) שאף טענו שהצורה הנצרכת לפדיון מעשר שני היא צורה בולטת, ולא די בצורה מצוירת; והצד השני הוא מצד החומר – היו אחרונים (ראה "נחל יצחק" סי' סו סע' לח ענפים א-ב) שטענו שאף למטבע מפותח של עץ יש דין אסימון שאין פודים בו מעשר שני, ואם כן יש לדון כן אף בשטרי נייר. ראה בנדון גם ב"עונג יום טוב" (סי' קב), בשו"ת "בית אב חמישאה" (סי' שלא), ב"חזון איש" (דמאי סי' ג אות יב) ובאחרונים רבים נוספים. היו גם כאלו שפקפקו בכלל בדברי ה"חתם סופר" – ראה ב"מנחת שלמה" ג סי' קנב אותיות ו, ח). כיום המנהג הוא לפדות מעשר שני על מטבעות המתכת הישראליים הרגילים 11 שמענו מהגרז"נ גולדברג שלפני כחמישים שנה היה דיון בזה בין הגרח"י דינקלס וה"חזון איש", אך כיום ודאי זהו המנהג המקובל. .

27על כמה מהמטבע יש לפדות כיום מעשר שני? הגמרא (ערכין כט ע"א) מביאה מימרא של שמואל: "הקדש שווה מנה שחיללו על שווה פרוטה מחולל" 12 ה"מנחת שלמה" (סי' סז אות יב) העיר שדווקא אם חיללו על שווה פרוטה מחולל, כי לשווה פרוטה יש דין ממון, אבל על פחות משווה פרוטה אינו מחולל. . דינו של שמואל נאמר בדיעבד אם חילל, אך הגמרא (שם) אומרת שבזמן שאין בית מקדש הוא גם לכתחילה. התוספות (ערכין שם ד"ה שקול; יומא סו ע"א ד"ה פירות, עבודה זרה יג ע"א ד"ה ואם; בכורות נג ע"א ד"ה ואין) מגבילים זאת רק לקרקעות שבהן אם נניח את הקרקע להיות הקדש יבואו בה לידי תקלה, אבל במטלטלין יניח את הפירות להירקב ובהמה תיעקר ומעות וכלי מתכות יוליך לים המלח 13 בהערות הגרי"ש אלישיב ליומא (שם) רוצה להסביר שדברי התוספות הם דווקא במקרה שבו אדם הקדיש בזמן הזה, ואז קנסו בהקדש פירות או בהמה שיירקבו וייעקרו, כיוון שעבר על האיסור דרבנן שלא להקדיש בזמן הזה. ובקרקעות לא גזרו שלא יבוא לידי תקלה. הסברו נאמר ביחס לתוספות ביומא, והדברים כמעט מפורשים כן בשיטת ר"ת, כפי שהובאה בר"ן (עבודה זרה ד ע"א מדפי הרי"ף ד"ה תניא); אך בתוספות במסכת עבודה זרה, מעלים אפשרות שאם הקדיש מיטלטלין יחד עם קרקעות תועיל התקנה גם למיטלטלין – קשה מאוד לומר כן. . הרי"ף (עבודה זרה ד ע"א מדפי הרי"ף) סבור שההיתר לכתחילה לחלל על שווה פרוטה קיים גם במטלטלין.

28התוספות (ראש השנה לא ע"ב ד"ה וביקש) מסתפקים בדינו של שמואל, וכן אם ההיתר לכתחילה נוהג גם במעשר שני. ראשונים רבים: השאילתות (שאילתא ק), הריטב"א (יומא ח ע"ב ד"ה הנחתומין), הרמב"ם (מעשר שני פרק ב הל' ב) ועוד, וכן השו"ע (יו"ד סי' שלא סע' קלג) כותבים שהוא הדין במעשר שני 14 וראה בביאור הגר"א (יו"ד סי' רצד ס"ק כ), שתלה את הדבר בשאלה אם מעשר שני ממון גבוה או ממון הדיוט, וכיוון שאנו פוסקים שהוא ממון גבוה – אם חיללו על שווה פרוטה מחולל. ועיין גם בחידושי הגרז"ס (קדשים בתשובות סי' כד) וב"העמק שאלה" (שאילתא ק אות ח), שמעלה סברה לחלק בין רבעי שהוא קדוש מעצמו – ובו נקל, למעשר שני שמתקדש על ידי אדם – ובו נחמיר, ובכך מסביר את מידת החסידות שברמב"ם (וכן מפקפק אם בעל השאילתות אינו מקל דווקא ברבעי). , ולכן כיום, כשאין אפשרות לאכול את המעשר שני, מותר לכתחילה לחלל מעשר שני שווה מנה על שווה פרוטה 15 ועיין בתלמידי רבנו יונה (ברכות כה ע"א מדפי הרי"ף ד"ה ודין), שכתבו בשם בה"ג (שאיננו לפנינו) שצריך לפדות בד' זוזי, וב"כפתור ופרח" (פרק מ) שהביא את דעת הרב מאיר נרבוני, שצריך לחלל על יותר מפרוטה לפרסומי מילתא. אך תלמידי רבנו יונה דוחים זאת, וכן מסתימת רוב הראשונים נראה שהקלו בפרוטה. ועיין גם בתוספות (יומא נה ע"ב ד"ה ונברור). . הרמב"ם – וכן כתבו הסמ"ג (עשין קלו) והרא"ש (מעשר שני פ"ה מ"ז) – כותב שמידת חסידות לפדות מעשר שני בזמן הזה בשוויו, כדרך שפודין אותו בימי הבית.

29ראשונים רבים: התוספות (מנחות עא ע"ב ד"ה ומתירין; תמורה כז ע"ב ד"ה לא), תוספות רבנו פרץ (בבא מציעא ו ע"ב ד"ה ופרשי), הריטב"א (החדשים בבא מציעא ו ע"א ד"ה תא שמע), הרמב"ן (בבא מציעא נז ע"א ד"ה הא), הרשב"א (שם ד"ה מר) בשם "יש מפרשים", חידושי הר"ן (שם ד"ה מר), המאירי והריטב"א (הישנים בבא מציעא שם ד"ה הקדש) בדעת הרי"ף (עבודה זרה ד ע"א מדפי הרי"ף) הגבילו את הדין, שהקדש שווה מנה שחיללו על שווה פרוטה מחולל דווקא לבעלים 16 הנצי"ב ב"העמק שאלה" (שאילתא ק אות ח) רוצה לומר שבדיעבד גם לאחרים מחולל, ודייק כן מהגמרא (מעילה יד ע"ב). וראה בחידושי "הר צבי" על הגמרא (מעילה שם), שלפי דבריו נדחית ראיית הנצי"ב. אך מראשונים רבים לא נראה כן, שהרי לשיטתם העמדה והערכה הן לעיכובא, וראה ב"דבר אברהם" (סי' כד אותיות ג-ז). ובחידושי הגרז"ס (קדשים בתשובות סי' כד) מוכח דלא כנצי"ב. . ונכתבו בכך כמה הסברים:

30א. שאין סברא שכל אחד יוכל לפדות את הקדש חברו שווה מנה על שווה פרוטה, וייקחנו לעצמו 17 התוספות (מנחות עא ע"ב ד"ה ומתירין), והטעים את דבריהם ה"דבר אברהם" (א סי' טו אות ה בהגהה, ובאריכות ב"מסגרת זהב" שבסוף הספר), שכל זכויות הממון שבהקדש שמורות לבעלים, ובכללן כל מה שיוכלו הבעלים להרוויח על ידי חילול בפחות משוויה. וראה גם בחידושי הגר"ח (בבא מציעא נז ע"א). על פי זה יש לשאול מה יהיה דין חילול על ידי אחר ברשותם של הבעלים, ראה ב"דבר אברהם" (א סימן טו אות ה בהגהה). ובריטב"א (החדשים בבא מציעא ו ע"א ד"ה תא שמע) מבואר שהדבר אפשרי, עיין ב"דבר אברהם" (ב סי' כד אות א). חידושי הגרז"ס (קדשים בתשובות סי' כד) רוצה להוכיח כן גם מהתוספות (ביצה ה ע"ב ד"ה ובקש; ראש השנה לא ע"ב ד"ה ובקש). ובקונטרס אחרון של ר' מאיר אוירבך על ה"טורי אבן" (אות יב) רצה לחדש עוד שאפשר יהיה לחלל על ידי בית-דין, ולענ"ד דבריו נסתרים מהריטב"א הנ"ל. .

31ב. הבעלים יכולים להישאל על ההקדש, ולכן ננקטת בהם קולא זאת 18 "טורי אבן" ("אבני שהם", חגיגה כג ע"ב), ועיין ב"דבר אברהם" (א סי' טו אות ה בהגהה), שהוכיח כדברי ה"טורי אבן" מהריטב"א (החדשים בבא מציעא נז ע"א ד"ה בדשמואל), וכן כתב המהרי"ט אלגאזי (בכורות פרק א אות ח). ובחידושי "הר צבי" (מעילה יד ע"ב) ביאר הגרצ"פ פרנק בהסבר זה, שסיבת האיסור היא משום פסידא דהקדש, ובבעלים שיכולים להישאל על הקדשם ויצא לחולין אין פסידא דהקדש, ולכן יכולים לחלל שווה מנה על שווה פרוטה. ה"טורי אבן" שם שואל כיצד ניתן לחלל רבעי שווה מנה על פרוטה, הרי קדושתו לא נוצרה בפיו ואינו יכול להישאל; ומיישב שכיוון שדין רבעי נלמד ממעשר שני, כשם שבמעשר שני ניתן לחלל שווה מנה על פרוטה, כך גם ברבעי. .

32ג. דברי שמואל אינם בהקדש שביד גזבר, שבו הגזבר מוכרו לאחר בכדי דמיו, אלא בהקדש ביד בעלים, שעושה דרך חילול 19 כך עולה מדברי הרמב"ן, הרשב"א והר"ן (בבא מציעא נז ע"א). וראה ב"אבן ישראל" לגרי"י פישר (ח סי' עה), שביאר שלפי זה החילוק אינו בין הבעלים לאחר, אלא שעל הגזבר לדאוג להקדש. בכך ביאר שברבעי, שאינו ביד גזבר, אפשר לחלל שווה מנה על פרוטה אף-על פי שהקדושה לא נוצרה בפיו. מהסברו נראה שבמעשר שני יוכל לחלל שווה מנה על פרוטה גם מי שאינו בעליו (ובפרט שבמעשר שני אין פסידא לבעלים, כי המעשר המחולל אינו נהפך להיות של המחלל). .

33לפי שני הסברים אלו, מדובר דווקא בהקדש שעדיין לא בא ליד גזבר 20 וכן כתבו גם המאירי וחידושי הריטב"א (הישנים בבא מציעא נז ע"א). וראה בקונטרס אחרון של ר' מאיר אוירבך ל"טורי אבן", שכתב בדעת הרשב"א והריטב"א שגם בבא ליד גזבר אפשר להישאל. והדבר קשה מאוד, איך אפשר לומר כן בדעת הרשב"א, שהרי לשונו: "דקראי בהקדש ביד גזבר שמוכרו לאחר בכדי דמים, אבל הא דשמואל בהקדש ברשות בעלים שעושה דרך חילול" מבוארת כדברינו, וצריך עיון. , שבו הבעלים יכולים להישאל על ההקדש ולא אחר.

34ד. כיוון שהבעלים הקדיש בפיו, יש בו קולא זו – "טורי אבן" (מגילה כג ע"ב ד"ה אדם). הרמב"ם (ערכין פרק ז הל' ח) לא הזכיר חילוק בין הבעלים לאחרים, והיו אחרונים שדקדקו מכך שאינו מחלק כך 21 כך דייקו ה"דבר אברהם" (ב סי' כד אות ג) וה"מנחת חינוך" (מצווה כב אות ד במהדורת מכון ירושלים). אבל עיין ב"ערוך השלחן העתיד" (ערכין סי' מה סע' טז-יח) וב"צפנת פענח" (ערכין פרק ז הל' ח), שמשמע מהם שלא דייקו ברמב"ם כך, ולשיטתם נראה שהרמב"ם יכול לסבור שדין זה הוא רק בבעלים. . לראשונים שלפיהם דין זה נוהג רק בבעלים, גם במעשר שני ונטע רבעי שווה מנה יוכלו לחללו בפרוטה דווקא הבעלים 22 ה"טורי אבן" ("אבני שהם" מגילה כג ע"ב). וראה בחידושי הגרז"ס (קדשים תשובה כד), שכותב שגם מי שבא מכוחם או ברשותם של הבעלים נחשב כבעלים לצורך העניין. .

35בגמרא (בבא מציעא נג ע"ב) מצינו ברייתא: "ת"ר, ואם גאל יגאל איש ממעשרו – ממעשרו ולא כל מעשרו, פרט למעשר שאין בו שווה פרוטה". ונחלקו רב אמי ורב אסי אם אין בו שווה פרוטה או אין בחומשו שווה פרוטה. לדעת רש"י (שם נג ע"ב ד"ה אפי' יש בו; נה ע"א ד"ה ליתני מעשר בפרוטה) והתוספות (שם נג ע"ב ד"ה אין בו), אם אין בו (או בחומשו) שווה פרוטה אי אפשר לחללו, ולדעת הרמב"ם (מעשר שני פרק ה הל' ד לפי הסבר ה"כסף משנה") אפשר לחללו, אך אינו מוסיף חומש. הרמב"ם פוסק כדעה שאין בחומשו, וכן נראית דעת התוספות (שם נה ע"ב ד"ה כמאן). ואם כך, לדעת רש"י והתוספות אם אין במעשר שווה ארבע פרוטות לא יתפוס פדיונו, ולרמב"ם יתפוס פדיונו אך אינו מוסיף חומש.

36בדינו של מעשר שני שאין בו שווה פרוטה, נחלקו האחרונים בדעת הרמב"ם. לדעת ה"מנחת חינוך" (מצווה תעג אות ז במהדורת מכון ירושלים) יכול לחללו על פרוטה, ולדעת ה"זית רענן" (ב סי' כה) אינו תופס פדיונו כלל 23 בסמ"ג (עשין מצוה קלו) מפורש שאם אין בו שווה פרוטה פדיונו אינו תופס כלל, אך יש להסתפק אם הסמ"ג לא פירש את הגמרא כרש"י ותוספות ופסק כמאן דאמר שאין בו. עיין שם, ואין הדבר ברור (ולכאורה מהמשך דברי הסמ"ג נראה שפסק כמ"ד אין בחומשו, וצ"ע). הגרח"ז גרוסברג ב"המעשר והתרומה" (פרק א ב"בית האוצר" ס"ק סו) נקט שמהסמ"ג מוכח כ"זית רענן", אך אין הדבר מוכרח. וראה גם בשו"ת "מנחת שלמה" (סי' סז אותיות ט-יא), שמסיק: "סוף דבר נראה דאע"ג שברמב"ם לא נזכר בפירוש דמעשר שאין בו ש"פ אינו תופס פדיון, מ"מ כך הוא הלכה, כיון שכל גדולי הפוסקים הביאו דין זה להלכה". גם מה"חזון איש" (דמאי סי' ג אות טז) נראה שנקט שאם אין בו שווה פרוטה אינו יכול לפדותו על מטבע. .

37כיום מקובלים כמה נוסחים לחילול מעשר שני. הנוסח שנדפס בסידורים (וכתוב מעליו שהוא על פי פסקי ה"חזון איש") הוא: "ומחולל הוא וחומשו על פרוטה במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני ונטע רבעי". השאלה נשאלת, אם לדעת רש"י ותוספות כאשר נחלל את המעשר (שאמנם שוויו יותר מארבע פרוטות) כפי נוסח הנ"ל, הוא וחומשו על פרוטה, לא קבענו בכך את שוויו של המעשר ל-0.8 פרוטה ואת חומשו ל-0.2 פרוטה 24 שאלה זו שאל הגרש"ז אויערבאך ("מנחת שלמה" סי' סו), ושם (סי' סז אות יב) הוסיף להקשות, שלכאורה אין יכולת להעריך מעשר שני שווה מנה כפחות מפרוטה, אלא דווקא בפרוטה, שהוא שיעור ממון. לכאורה הדבר שנוי במחלוקת בין התוספות בגיטין (סה ע"א ד"ה ואמה), שכתבו שיכול לחלל שווה מנה על פרוטה וחומשה, ומאן דאמר דבעינן בחומשה שווה פרוטה על חמש פרוטות, ובין התוספות (בבא מציעא נד ע"א ד"ה או), שכתבו שאם אמר "הוא וחומשו מחולל על פרוטה" מועיל. וכן נראה שהבין ה"חזון איש" (דמאי סי' ג אות טז). ועיין ב"עטה אור" (ד סי' לה), שאכן כותב שיש לומר: "הוא וחומשו מחולל על פרוטה ורביע". אמנם, ה"מנחת שלמה" (סי' סו) רוצה להשוות ביניהם ולומר שדברי התוספות בבבא מציעא חלים רק כאשר הוא מחלל על כל החפץ או על כל המטבע, שאז נחשב כמוקיר את ערכו של המטבע או החפץ; אך כשהוא מחלל על פרוטה במטבע לא יועיל, כי אז נחשב כמוזיל את ערך המעשר או ההקדש, ולא יוכל להוזיל לפחות מפרוטה. .

38וכתב הגרש"ז אויערבאך ("מנחת שלמה" סי' סו) שלדעת רש"י ותוספות, בפעם הראשונה 25 הסיבה להבדל בין הפעם הראשונה לפעמים שאחריה היא בשל דין "מעות ראשונות". בגמרא (בבא מציעא נג ע"ב) נאמר: "מעשר שני שאין בו שווה פרוטה דיו שיאמר הוא וחמשו מחולל על מעות הראשונות". אם כך ניתן לחלל מעשר שאין בו (או בחומשו) שווה פרוטה על מעות הראשונות. לכן ההקפדה על מעשר שני שאין בו שווה פרוטה מיוחדת לפעם הראשונה שבה מחללים על המטבע. אמנם לדעת הראי"ה קוק ("משפט כהן" סי' נג-נד), כל דין מעות הראשונות נוהג רק בזמן שפודין מעשר שני בשוויו, שאז האדם חושש למלא את כל המטבע, שמא יהיה מעשר שני שלא נפדה (גם בזמננו, אם פדה על המטבע בשוויו ינהג דין זה). אך אנו, שנוהגים על פי דעת הגאונים לפדות שווה מנה בפרוטה, כל פרוטה ופרוטה עומדת לעצמה וממילא אינה מצטרפת למטבע, ולכן אין שייכת אצלנו קולא זו. אך לדעת ה"מנחת שלמה" (סי' סז) גם אצלנו נוהג דין זה. וכתב שכך המנהג ואין לפקפק (אף-על פי שהרמב"ם והשו"ע לא הביאו דין זה). וראה בנושא זה ב"התורה והארץ" (ד עמוד 219 ואילך). ה"חזון איש" (דמאי סי' טו אות יב) מעיר שדין מעות ראשונות מועיל דווקא למעשר שני, שרמת חיובו כרמת החיוב של המעשר שני שבמטבע; אבל אם יש במטבע מעשר שני שרמת חיובו פחותה, כגון דמאי מירקות, מפרי האילן או לקוח, לא יועיל למעשר שני שרמת חיובו גבוהה יותר, כגון ודאי או מדגן תירוש ויצהר או מפירותיו שאינם קנויים. שפודים על המטבע יש להקפיד שיהיה שוויו של המעשר לפחות ארבע פרוטות ולחלל הוא וחומשו על חמש פרוטות, וכן כתב בדעתם ה"חזון איש" (דמאי סי' ג אות טז). אמנם כתב שנראה שלהלכה אנו פוסקים כרמב"ם 26 וכן נראה גם שהכריע ה"חזון איש" (דמאי סי' ג אות טו). ובשו"ת "דעת כהן" (סי' לח אות ו) כתב שכדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו בשעת הדחק, כשאין לו מעות ראשונות. , אך המחמירים יש להם להדר 27 ה"מנחת שלמה" (ג סי' קנב אות ב): "אם אפשר טוב להדר". וגם ה"חזון איש" כתב שיהדר כן. כרש"י ותוספות, שבפעם הראשונה שפודים על המטבע יש להקפיד שיהיה שוויו של המעשר לפחות ארבע פרוטות ולפדותו על ארבע פרוטות מהמטבע, ואם מדובר במציאות שיש להוסיף חומש (כגון בפודה מעשר שני שלו) יאמר "הוא וחומשו מחולל על חמש פרוטות". עוד כתב (סי' סו), להלכה ולא למעשה, שנראה שאף לדעת הרמב"ם לא יאמר "הוא וחומשו", אלא רק מחולל על פרוטה, שלא לקבוע את ערך המעשר בפחות מפרוטה. בסי' סז 28 סי' סז בשו"ת "מנחת שלמה" נדפס לראשונה ב"כרם ציון" (יג, ירושלים תשי"ז). אין לי ידיעה מתי נכתב סי' סו, אך נראה שסי' סז מאוחר לסי' סו. (אות יג) יישב קצת את מנהג העולם, בכך שיש לומר שאיננו קובעים את שווי המעשר וחומשו כפרוטה, אלא שווי המעשר וחומשו הוא שוויו האמיתי (ובמעשר ששווה 100 זוזים הוא 125), ואנו מחללים אותו על פרוטה. אך סיכם (שם באות יד) בשל הבעייתיות בכך שמעשר שני יתפוס בפחות מפרוטה, שלפי מנהגנו לפדות תמיד על פרוטה אחת יש להקפיד שלא לומר "וחומשו", אלא אם כן יודע בבירור שחייב בחומש, דאם לא כן יהיה כמחלל מעשר שוה מנה על פחות מפרוטה (שהרי חמישית מהפרוטה הוא החומש, ואם אינו חייב בחומש נמצא שחילל על ארבע חמישיות פרוטה).

39והוסיף וכתב שבמקרה שיש ספק, הרוצה להחמיר ולצאת מכל ספק צריך שיאמר או יכוון שאף אם מקצתו או כולו פטור מחומש, אפילו הכי מתפיס שפיר את כל הפרוטה למעשר. והגביל, שתנאי כזה יעזור רק לפי הסברו (שאנו אומרים שדבר שבמפורש שווה מנה יתחלל על פרוטה), אבל לפי ההסבר שרגילים לפרש, שהטעם שמועיל חילול שווה מנה על פרוטה הוא מפני שמוריד את ערך המעשר – ראה ב"חזון איש" (דמאי סי' ג אות טז), "שלוקח אותו בזול" או מעלה את ערך הפרוטה, לא שייך כלל לומר שיתכוון כוונה כגון שאם הדין כרמב"ם, דפטור מחומש, יהיה ערכו כך, ואם כתוספות יהיה ערכו סכום אחר, "דאין זה חשיב כלל דרך זבינא. ולפי שיטתם, במקום שיש ספק אם חייב בחומש או לא, נכון יותר 29 נראה שכוונת ה"מנחת שלמה" לומר שכן נכון יותר, אף לפי המנהג המקובל בנוסח "הוא וחומשו מחולל על פרוטה במטבע". ועיין ב"ציץ אליעזר" (יא סי' סו נוסחא ד אות ה). לא לומר כלל 'וחומשו' כיון דחומש אינו מעכב, או יאמר "שיהא הוא וחומשו מחולל על פרוטה ורביע". ואכן, בנוסח של "מכון התורה והארץ" כתוב: "הוא וחומשו מחולל על פרוטה ורביע".

40בזמן הגמרא, ה"טבעא" (כלומר הדבר שהיה קבוע, ועל פיו נקבעו יחסי המחירים בין המטבעות שהתייקרו או הוזלו) היה הכסף – כך יוצא מסוגיית הגמרא (בבא מציעא דף מד). לכן ערך הפרוטה היה שווה לחלק מסוים של הדינר (1/192). ה"חזון איש" וה"אגרות משה" נחלקו בשאלה, על פי מה נקבע ערכה של הפרוטה כיום. לדעת ה"חזון איש" (חו"מ סי' טז), למרות שאת ערכם של דברים לעניין גזלה, נזיקין ותחומים נוספים אנו מודדים לפי המטבע של ימינו, לעניין פדיון הבן ולעניין שווי הפרוטה נמדד הדבר לפי הכסף הצרוף, כמו שהיה בימי הגמרא. לעומת זאת, לדעת ה"אגרות משה" (יו"ד א סי' קפט-קצב) הדבר משתנה לפי מה שהוא נחשב טבעא באותו זמן ומקום. מנהג העולם, הן ביחס לפדיון הבן והן ביחס לשווה פרוטה, הוא כ"חזון איש". כמות הכסף בפרוטה בגרמים לפי ה"חזון איש" (שם אות ל) היא 1/40 גרם כסף צרוף, ויש ששיערו שיעורים אחרים (ראה לדוגמה ב"מסורת השקל", שמציע 0.01827 גרם כסף צרוף ועוד).

41לסיכום פרק א

421. כיום המנהג הוא לחלל מעשר שני על כל מטבעות המתכת הישראליים.

432. א. כיום אנו מחללים מעשר שני שווה מנה על שווה פרוטה, ולדעת הרמב"ם גם

44כיום מידת חסידות לחללו בשוויו.

45ב. לדעת ראשונים רבים, דין זה הוא דווקא בבעליו של המעשר שני או במי

46שמורשה על ידו.

473. לדעת רש"י ותוספות, לא ניתן לחלל מעשר שני ששוויו פחות מ-4 פרוטות על מטבע שעדיין אין בו מעשר שני. לדעת הרמב"ם יש דעות שאם שוויו של המעשר שני פחות מפרוטה, לא ניתן לחללו על מטבע שעדיין אין בו מעשר שני.

484. לדעת ה"חזון איש" והגרש"ז אויערבאך, ראוי למחמירים להדר כדעת רש"י ותוספות, ובפעם הראשונה שמחללים מעשר שני על המטבע לדאוג ששוויו של המעשר יהיה לפחות ארבע פרוטות ולחללו על ארבע (ואם מדובר במציאות שבה צריך להוסיף חומש, על חמש) פרוטות מהמטבע.

495. בנוסח "הוא וחומשו מחולל על פרוטה" יש שתי בעיות: קביעת שוויו של המעשר ב-0.8 פרוטה, ושבמקרה שבו אין חיוב חומש אני מחלל את המעשר על פחות מפרוטה. אחת הדרכים לפתור בעיה זו היא להשתמש בנוסח "הוא וחומשו מחולל על פרוטה ורביע".

50ב. חילול מטבע על מטבע

51נעבור עתה לדון בחילול מטבע על מטבע. במשנה (דמאי פ"א מ"ב) שנינו ביחס למעשר שני של דמאי: "ומחללים אותו כסף על כסף, נחושת על נחושת, כסף על נחושת ונחושת על הפירות". ומשמע שדווקא בדמאי ישנה הקולא הזו. במשנה (מעשר שני פ"ב מ"ו) שנינו ביחס למעשר שני ודאי (כך מבואר בבבא מציעא נו ע"א): "סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו, מביא בסלע מעות ואומר: 'סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו', ובורר את היפה שבה ומחללן עליה, מפני שאמרו 'מחללין כסף על נחשת' מדוחק, ולא שיתקיים כן אלא חוזר ומחללם על הכסף".

52בגמרא (בבא מציעא נו ע"א) מסיקים מכאן שמעשר שני ודאי ודמאי שונים זה מזה לעניין חילול כסף על נחושת בכך שבדמאי הדבר מותר, ובוודאי רק מדוחק. הראשונים נחלקו בחילול כסף על כסף. המשנה לא הציעה את הפתרון הפשוט: לחלל את המטבע הפחות יפה על השני, ומכאן יוצא לכאורה שאין לחלל כסף על כסף 30 כך מדייקים רש"י (בבא מציעא נו ע"א), התוספות והריטב"א (הישנים בבבא מציעא מה ע"א), וראשונים נוספים. ישנם תירוצים אחרים לקושיה, כגון שאנו חוששים שמא ייטול את הסלע הפחות בלא תנאי (ר"ש משאנץ במשנה במעשר שני). על דיוק זה יש מקום להקשות מהמשנה הקודמת (פ"ב מ"ה): "מעות מעשר שני ומעות חולין שנתפזרו – מה שלקט לקט למעשר שני עד שישלים והשאר חולין, אם בלל וחפן לפי חשבון". ובירושלמי (פרק שני הלכה ג): "אמר ר' זעירא, וצריך להתנות ולאמר אם אלו שלמטן שני יהיו אלו שבידי תפוסין עליהן". וכן פירשו הר"ש משאנץ והרמב"ם (שפסק כן בפרק ו הל' א), וכאן לא הזכירו שיתנו על מעות אחרות. הרא"ש (בפירושו למשנה) והר"ש סיריליאו כתבו שגם כאן יש לו להתנות על מעות אחרות (והמשנה סמכה על המשנה הבאה). ה"תוספות יום טוב" כותב שבכגון כאן, שנתפזרו הרבה מעות וודאי יש בהם יותר חריפות מהאחרות, יחלל על החריפות יותר (לפי שיטת הראשונים, שניתן לחלל כסף על כסף במעות חריפות יותר). ה"מלאכת שלמה" כתב שעל פי שיטת הרמב"ם מותר לחלל כסף על כסף; אך עדיין צריך עיון קצת, מה ההבדל בין זה למשנה הבאה, שבה איננו אומרים שמטבע אחד מחולל על השני. וראה ב"אמונת יוסף" (לגרי"ח דינקלס) על הירושלמי, שרוצה להגיד שכאן שנתפזרו הם נחשבים כאבודים, ובכך יש קולא מיוחדת. וראה תירוצים נוספים ב"ערוך השלחן העתיד" (זרעים סי' קכח סע' א) ובחידושי הראי"מ סלמן (מחרקוב) על הירושלמי. .

53לעומת זאת, בגמרא (בבא מציעא מה ע"א) משמע שניתן לחלל סלעים על סלעים. התוספות (שם ד"ה לפלגי) מביאים משנה שהדבר תלוי במחלוקת תנאים: ר' מאיר אוסר וחכמים מתירין. לפנינו אין גרסה כזו במשנה, ולא ידוע על ראשון אחר המביא את המשנה בגרסה זו 31 עיין ב"פני יהושע" (שם ד"ה ומיהו). וראה ב"משנה ראשונה" (מעשר שני פ"ב מ"ח) וברש"ש (שם), שרוצים למצוא חבר לתוספות בפירוש הראב"ד (עדויות פ"א מ"ט), עיין שם בראב"ד. . ברש"י יש סתירה-לכאורה בין דבריו במסכת פסחים (י ע"א ד"ה מעורבין, וראה שם בתוספות) ובמסכת ביצה (י ע"ב ד"ה חולין) – שם כתב שניתן לחלל כסף על כסף (גם במעשר שני ודאי), ובין דבריו במסכת בבא מציעא (נו ע"א ד"ה מפני שאמרו) – שם כתב שכסף על כסף (במעשר שני ודאי) אינו דרך חילול, ואפילו מדוחק. התוספות בבבא מציעא (מה ע"א ד"ה לפלגי באחד מהתירוצים) והר"ש משאנץ (דמאי פ"א מ"ב) חילקו ביחס למעשר שני ודאי, בין חילולו על אותו סוג מטבע, שאין מחללים (כי אינו דרך חילול – ר"ש), ובין חילול מטבע שאינו חריף, כלומר יוצא בהוצאה ועובר לסוחר – (רש"י בבא מציעא מד ע"ב ד"ה דחריף) על מטבע חריף, שמחללין. המאירי (בבא מציעא נה ע"ב ד"ה מעשר שני), וכמוהו כתב ה"שיטה מקובצת" (בבא מציעא נה ע"ב) בשם הראב"ד, וראה גם ב"פני יהושע" (בבא מציעא מה ע"א על תוספות ד"ה לפלגי), כותב שאף במעשר שני של דמאי הותר לחלל כסף על כסף רק באופן שיש עילוי ביניהם, כגון שאחד חריף מחברו, או אף באותו סוג להחליף מעות רעות ביפות, אך בלא סיבה כזו אסור 32 המאירי והראב"ד כתבו את הטעם "דהוי מחלל הקדש שלא לצורך", ויש לדון מה יהיה הדין אם הדבר נעשה לצורך. . ובוודאי, אף עם סיבות כאלו ואף מדוחק, אסור; אלא שאם עבר וחילל מחולל. הר"ש משאנץ (מעשר שני פ"ב מ"ו) מעלה אפשרות שמדאורייתא מחללים אך מדרבנן אינו דרך חילול, ואפילו מדוחק. הרמב"ם (מעשר שני ונטע רבעי פרק ד הל' ה) כותב: "אין מחללין מעות מעשר שני על מעות אחרות, בין שהיו אלו ואלו כסף או אלו ואלו נחושת, או הראשונות כסף והשניות נחשת, או הראשונות נחושת והשניות כסף, ואם עבר וחילל הרי אלו מחוללין". ובהמשך (פרק ו הל' ב), ביחס לסלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו, הוא כותב: "מביא בסלע מעות, ואפילו מעות נחושת, ואומר וכו'". ולפי זה יוצא שההיתר בדוחק הוא גם בכסף על כסף 33 אמנם ב"חזון איש" (דמאי סי' ג אות יב) כתב שאין מחללין כסף על כסף אפילו מדוחק, ומסתימת דבריו שם משמע שכתב כן אף בדעת הרמב"ם, וכן כתב בדעת הרמב"ם "ערוך השלחן העתיד" (סי' קכח סע' י). אך איני מבין איך אפשר לומר כן בדעת הרמב"ם, וביותר שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות (דמאי פ"א מ"ב): "ודע, שמעשר שני של ודאי מותר לפדותו על מעות כסף וכו' ומותר לו לחלל אותם המעות הראשונים על מעות אחרים כסף גם כן וכו'". ה"חזון איש" (שם) כתב: "והעתקת פירוש המשנה קשה לסמוך עליה", והקשה מפרק ד הל' ה, שם כתב הרמב"ם שאסור לחלל כסף על כסף. וקושיה חזקה היא, אך בכל זאת לפנינו פירוש המשנה בכתב ידו של הרמב"ם. כדברינו בדעת הרמב"ם כתב הרדב"ז (פרק ו הל' ב), שאף כתב שכל ההיתר לדעת הרמב"ם לחלל על מעות נחושת הוא במי שאין לו מעות כסף, וכן הר"י קורקוס (שם, שאף הוא כתב שיש עדיפות למעות כסף), ה"מלאכת שלמה" (מעשר שני פ"ב מ"ה), ה"פני יהושע" (בבא מציעא נה ע"ב ד"ה מיהו), "מרכבת המשנה" (מעשר שני פרק ה הל' טו) וה"מקדש דוד" (זרעים סי' נח אות ג ד"ה כתב – הראשון). יש שכתבו בדעת הרמב"ם (על פי מעשר שני פרק ד הל' ז) ששעת הדחק כוללת לפיו גם מצב שבו אדם נזקק למעות – הר"י קורקוס (שם), "ערוך השלחן העתיד" (סי' קכו סע' ט) וה"מקדש דוד" (זרעים סי' נח אות ג ד"ה כתב – השני). וצריך עיון קצת בדעת הרמב"ם בדברי הירושלמי (מעשר שני פ"ב ה"ג), שדוחה את הדעה שכל שאמרו בדמאי מחללין ודאי מחללין אותו מדוחק, ומכריע כדעה שעבר וחילל מחולל, וכמסקנתו נראה שהרמב"ם הכריע (פרק ד הל' ה). ועל פי הר"י קורקוס (פרק ו הל' ב), שהרמב"ם מתיר רק במטבעות שאינן שווים, ניתן ליישב זאת. . את הקושיה מדוע לא יחלל את הסלע היפה נצטרך ליישב בדומה להסבר התוספות, שהדבר הותר רק בסוגי מטבעות שונים, כגון מעות וסלעים – כך מיישב הר"י קורקוס שם, או כהסבר הר"ש (מעשר שני פ"ב מ"ו), שאנו חוששים שמא ישכח לחלל את המטבע הפחות יפה – כך מיישב ה"פני יהושע" (בבא מציעא מה ע"א ד"ה ומיהו).

54המשנה (מעשר שני פ"ב מ"ח) אומרת: "הפורט סלע ממעות מעשר שני – בית שמאי אומרים כל הסלע מעות וב"ה אומרים שקל כסף ושקל מעות". הראשונים נחלקו במה מדובר במשנה זו. רש"י (בבא מציעא מה ע"א ד"ה הפורט סלע) והר"ש משאנץ (שם) מבארים משנה זו באדם שיש לו מעות נחושת של מעשר שני ומעוניין לחללן על סלעים של כסף. הרמב"ם (בפירוש המשניות שם ובמעשר שני פרק ה הל' יד) מבאר את המשנה שמדובר באדם שיש בידו סלע (כסף) של מעשר שני והוא מעוניין לפרטו למעות נחושת. כמו כן התירה המשנה (מעשר שני פ"ב מ"ז לדעת ב"ה) לצרף סלעי כסף של מעשר שני לדינרי זהב, וכן פסק הרמב"ם (הלכות מעשר שני פרק ה הל' יג).

55היתרים אלו נאמרו גם בלי דוחק, ואם כך יש לשאול כיצד הדבר מותר. ניתן ליישב את הדבר בכמה אופנים: ה"מאור" (בבא מציעא כו ע"ב מדפי הרי"ף) כותב שבמעשר שני, אם בא לחלל זה על זה אנו הולכים אחר חשיבות (ולא אחר חריפות), ולכן ניתן לחלל נחושת על כסף וכסף על זהב. לפי הראשונים שלדעתם מוקד הבעיה היה בחילול דבר חריף על דבר שאינו חריף (והוא מהגמרא בבא מציעא מד ע"ב: "וטבעא אפירא לא מחללינן וכו' ופירא אטבעא מחללינן"), ייתכן שאין בעיה לחלל נחושת על כסף 34 כך יוצא מכמה ראשונים ואחרונים, והראב"ד (עדויות פ"א מ"ט) כתב כן במפורש. ה"חזון איש" (דמאי סי' ג אות יב) וחידושי רבנו מאיר שמחה (בבא מציעא מד ע"ב ד"ה ומסתפינא) רוצים להגיד שיש טעות סופר ברמב"ם, ואף דעת הרמב"ם כן. , וביחס לחילול כסף על זהב יאמרו שהמשנה סברה (דלא כהלכתא) שדהבא טבעא – ראה בגמרא (בבא מציעא מד ע"ב), ובראשונים בסוגיה, לדוגמה: רא"ש (סי' א), חידושי הרשב"א (מה עמ' א ד"ה דב"ש), חידושי הריטב"א (החדשים מד ע"ב ד"ה אבל בפירות; מה ע"ב ד"ה וחד).

56הריטב"א (מד ע"ב ד"ה וחד; מה ע"ב ד"ה וחד) מעלה אפשרות להסביר את המשנה המתירה לחלל כסף על זהב גם אליבא דהלכתא, והוא שיש קולא מיוחדת במעשר שיהיה קל להוליכו לירושלים. לדעת הרמב"ם אין אפשרות ליישב באופנים הראשונים 35 משתי סיבות: א. הרמב"ם אינו מתיר לחלל נחושת על כסף. ב. הרמב"ם פסק כמשנה, שכספא טבעא. , ולשיטתו נצטרך ליישב בדרך הדומה לריטב"א. ה"מקדש דוד" (סי' נח אות ג ד"ה כתב הרמב"ם – השני) כותב שלדעת הרמב"ם, כל שהוא צורך מעשר שני מותר לחלל, ולכן מותר כאשר פורט את הסלע (אף מחוץ לירושלים) על מנת שיוכל להוציאו בירושלים, וכן לחלל על זהב כדי להקל משאן. בדומה לזה כתב "ערוך השלחן העתיד" (זרעים סי' קכו סע' א-ו), והסביר שכאן הוא דרך פריטה ולא דרך חילול (ולכן לרמב"ם אינו מוסיף כאן חומש).

57בעבר וחילל, מסקנת הירושלמי (מעשר שני פ"ב ה"ג): "כל שאמרו בדמאי מחללין, בודאי עבר וחילל מחוללין". וכן פסק הרמב"ם (הלכות מעשר שני פרק ד הל' ה).

58לגבי הדין בזמן הזה, ה"כפתור ופרח" (סוף פרק מ) כותב: "ומנהגינו היום בארץ הצבי לייחד בתיבה או בכיס חתיכה אחת כסף ממטבע היוצא ונחלל על שווה פרוטה ממנו, וכשאנו אומרים 36 נראה להגיה אומדים. שהיא כבר טענה משאה נקח לה פרוטה ונחלל החתיכה ההיא עליה 37 מכאן יוצא שניתן לחלל שווה מנה על פרוטה גם בחילול על חלק מטבע וגם בחילול מטבע על מטבע, וראה בזה באריכות ב"מנחת שלמה" (סי' סו), ועיין גם בשו"ת "הר צבי" עניני זרעים א (סי' קטז אות ד). ונשליכה באחת הבורות לאבוד 38 ה"כפתור ופרח" לא הצריך לשחוק את המטבע לפני ההשלכה לבור, אולם הטור והשו"ע (יו"ד סי' רצד סע' ו) הצריכו לשחוק את המטבע בטרם השלכתו. , ועתה תצא החתיכה לחולין והפרוטה תהיה פדיון מעשר, עוד נחזיר החתיכה למקומה וחוזר חלילה לעולם".

59מדברי ה"כפתור ופרח" עולה שדבר שהותר במשנה מדוחק – לחלל כסף על נחושת, הותר כיום לכתחילה, ואפילו ללא התנאי שבמשנה, שיחזור ויחללם על הכסף. בזמננו כל המטבעות הם מאותו סוג (ה"חזון איש" בדמאי סי' ג אות יב) ואין אחד חריף מחברו, ואם כך לכאורה אין לנו אפשרות לחלל על נחושת, שהותר מדוחק, ולדעת הראשונים שאוסרים לחלל כסף על כסף במטבעות זהים – הכול צריך להיות כלול באיסור. בספר "עשר תעשר" לרב יוסף צבי הלוי (הלכה רנז) כתב שבזמן הזה יכול לחלל כסף על כסף אפילו לכתחילה (וסברתו היא שבכל דבר שהחילול חל בו בדיעבד, כיום מותר לכתחילה). אבל ה"חזון איש" (דמאי סי' ג אות י) כתב שאיסור זה נוהג גם בזמן הזה, כי אין כאן שֵם חילול. ובספר "המעשר והתרומה" (פרק א ב"בית האוצר" ס"ק סט) הביא בשם הרב ב"צ יאדלר שהגר"ש סלנט החמיר בזה והגרא"י קוק הקל. גם ב"עיר הקודש והמקדש" (ג פרק ה סע' ו אות ה) נראה שהקל, וראה ב"יביע אומר" (ט סי' לח). אך למעשה (שם אות יב) נראה שהוא רוצה להקל בגלל הפסד מרובה 39 ואם הטעם הוא בגלל הפסד מרובה, יש לדון אם גם כיום יש הפסד מרובה, שהרי על מטבע של 10 ש"ח ניתן לחלל כ-400 פעם. , וזה נחשב כדיעבד, ועוד כי אנשים לא יוכלו לעמוד בניסיון, ועוד שאם מחללים שווה מנה על פרוטה אז חומרה זאת אינה קיימת, כי מוכח שרק בא להפקיע האיסור 40 לסברה זו נטה גם ה"מנחת שלמה" (סי' סז אות יד), וכתב שאם ההיתר לחלל שווה מנה על פרוטה הוא כי אין אונאה להקדש (כהסבר המקובל), אז נוהג דין זה שאין מחללים כסף על כסף, אבל לשיטתו – שהוא נחשב כפוטר חוב של מנה בפרוטה – אין חילוק בין מחלל כסף על כסף למחלל כסף על נחושת. וראה גם ב"עטה אור" (ד סי' לז). . ושוב העלה עצה לחלל כסף ופירות על כסף (ועל כך בע"ה בהמשך).

60ה"מנחת שלמה" (סי' סו; סי' סז אות טו) מציין שאם המטבע המקורי מורכב ממעשר שני מכמה רמות חיובים: דאורייתא, חד דרבנן ותרי דרבנן, יהיה צריך לחללו על לפחות שווה שלוש פרוטות מהמטבע השני, כיוון שאם יחלל את הכול על פרוטה נמצא שהמעשר דאורייתא חולל על פחות מפרוטה. ואם כן את הדאורייתא צריך לחלל על פרוטה בפני עצמה, וכן את החד דרבנן והתרי דרבנן.

61כמו כן יש להעיר שאם נהג המחלל, כשחילל מעשר שני על המטבע הראשון, לחלל בתחילה מעשר שני בשווי ארבע פרוטות, הוא וחומשו על חמש פרוטות, כדאי לו לשמור על קדושת מעשר שני זה (ובפרט אם הוא מעשר שני דאורייתא) בתוך המטבע הראשון, ולהמשיך לחלל על המטבע הראשון (ובכך יש למטבע הראשון דין מעות ראשונות); ואם הקפיד (רק) לחלל בתחילה מעשר שני השווה פרוטה, מרמת חיוב גבוהה (או שבשלב מאוחר יותר חילל על המטבע גם מע"ש שווה פרוטה, מרמת חיוב גבוהה), פרוטה זו נקראת "פרוטה חמורה" וכדאי לו לחלל את המעשר השני שבמטבע חוץ מפרוטה חמורה שבו, ויאמר: "פרוטה חמורה של מעשר שני תשאר מעשר שני, ומותר המעשר שני שבמטבע יהיה מחולל על מה שמחללו עליו" – ה"חזון איש" (דמאי סי' טו אות יב). באופן זה יוכל להמשיך לחלל על המטבע הראשון לפי מספר הפרוטות שבו פחות אחת 41 אך ב"שעת הביעור" יש לאבד מן העולם כל "מעות מעשר" שברשותו, ולכן צריך לחלל את כל המטבע על פרוטה ולאבדה, ואח"כ ייצור "מעות הראשונות" של "פרוטה חמורה" מחדש. .

62המשנה (מעשר שני פ"ב מ"ח) מביאה מחלוקת בין ר' מאיר וחכמים: "רבי מאיר אומר, אין מחללין כסף ופירות על הכסף, וחכמים מתירים". ובירושלמי (שם ה"ד) מבואר שנחלקו בפירות שאין בהם שיעור כסף, כגון חצי דינר כסף וחצי דינר פירות, אבל בפירות שיש בהם שיעור כסף גם רבנן מודים שאין מחללים. הרמב"ם (שם פרק ה הל' טו) כותב: "מותר לחלל כסף מעשר עם פירות מעשר על הכסף, והוא שיהו בפירות פחות משוה דינר, אבל אם היה בהן שוה דינר לא יחללם עם הכסף אלא בפני עצמן. כיצד? היו לו פירות שוה דינר ושלשה דינרין של מעשר שני – אינו מחלל הכל על סלע אחת, אבל אם היה לו חצי דינר פירות וחצי דינר מעות – מחלל שניהם על דינר אחד". הראב"ד מדייק מדברי הרמב"ם: "לא יחלל אותם עם הכסף" 42 וכן ביארו ה"כסף משנה" ו"מרכבת המשנה" בדעת הרמב"ם. וראה ב"מרכבת המשנה", שכותב שהרמב"ם הולך לשיטתו, שמחללין כסף על כסף (לפחות מדוחק). , שהאיסור הוא משום הפירות, וחולק עליו שהאיסור אינו אלא בשביל הכסף, שאין מחללין כסף על כסף. וההיתר הוא משום זיקת הפירות, הואיל והפירות מועטין ואין מתפיסין סלע בשבילם, מצרפים אותם עם המעות ומתפיס סלע עליהם, אבל אם יש בפירות דבר הראוי אין זוקקין כסף עמהם לחללן על כסף אחר. הרדב"ז 43 וכן משמע בפירוש המשניות לרמב"ם (עדיות פ"א מ"ט), כמו שהעיר הר"י קורקוס, וכן כתבו ה"חזון איש" (דמאי סי' ג אות ד) וה"חזון יחזקאל" (מעשר שני פ"ב ה"י). ונראה שכן דעת הרא"ש בפירוש המשנה (מעשר שני פ"ב מ"ח ד"ה וחכמים מתירים). (שם) רוצה לבאר גם בדעת הרמב"ם שהוא סובר כראב"ד, שהאיסור מצד הכסף. הר"י קורקוס מבאר שהאיסור אינו מצד הכסף או מצד הפירות, אלא שכל דבר יעמוד בפני עצמו, שתהיה חשיבות לכסף ולפירות בפני עצמם.

63ה"חזון איש" (דמאי סי' ג אות יב) כותב שהיתר זה, לחלל כסף ופירות על הכסף, הוא אף בפירות דמאי, כיוון שסוף סוף יש לו צורך לחלל פירותיו הקלו חכמים לחלל כסף על כסף בצירוף. "ערוך השלחן העתיד" (זרעים סי' קכו סע' טז) כותב שדינר היה מטבע חשוב בזמן המשנה, לכן למרות שסלע חשוב יותר לא התירו אם יש בפירות שווה דינר. על פי זה יש לדון מה נקרא מטבע חשוב בימינו (אם אכן הדבר משתנה מדור לדור), ומסברא נראה ששקל הוא מטבע חשוב, ויש לעיין.

64לסיכום פרק ב

651. א. מעשר שני של דמאי – מותר לחלל את המטבעות שעליהם חיללו אותו כסף על

66כסף, כסף על נחושת ונחושת על נחושת.

67ב. במעשר שני ודאי – מותר לחלל כסף על נחושת רק מדוחק, ונחלקו הראשונים אם מותר לחלל כסף על כסף אפילו מדוחק.

68ג. אם עבר וחילל – מחולל.

692. א. בזמן הזה נראה מה"כפתור ופרח" שמותר לחלל כסף על נחושת.

70ב. נחלקו האחרונים אם בזמן הזה מותר לחלל כסף על כסף.

71ג. לדעת ה"חזון איש" המטבעות שלנו דינם ככסף על כסף.

723. מותר לחלל כסף יחד עם פירות (שאינם שווים דינר) על כסף. לדעת ה"חזון איש" זו הדרך הרצויה כיום – לחלל מטבע בצירוף פירות על מטבע.

734. הגרש"ז אויערבאך אומר שכאשר מחלל מטבע על מטבע, אם המטבע הראשון מכיל מעשר שני בכמה רמות חיוב (כגון דאורייתא, חד דרבנן ותרי דרבנן) צריך לחללו על כמה פרוטות, לפחות כמספר רמות החיוב שיש במטבע. ואם מדובר בשלוש רמות חיוב יחלל על שלוש פרוטות.

745. אם במטבע הראשון ישנה פרוטה חמורה, יש עדיפות לחלל את כל המטבע פרט לאותה פרוטה חמורה, ולהמשיך לחלל מעשר שני על המטבע הראשון (כאשר פרוטה ממנו כבר תפוסה בקדושת מעשר).

75ג. חילול מעות מעשר שני על אוכלים

76נעבור עכשיו לדון בחילול מעות מעשר שני על פירות. כתוב בתורה: "ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, בבקר ובצאן וכו'" (דברים י"ד, כו). המקום המיועד לחילול מעשר שני על פירות הוא בירושלים. ובמשנה (מעשר שני פ"א מ"ה) שנינו: "הלוקח פירות שוגג (שלא ידע שמכסף מעשר שני הוא לוקח - רע"ב) יחזרו דמים למקומן. (המוכר לוקח פירותיו ומחזיר את הדמים משום דהוי כמקח טעות) במזיד יעלו ויאכלו במקום. ואם אין מקדש ירקבו". ובירושלמי (שם) דייק ר' חגי ממשנתנו שאין מחללים מעות על פירות בריחוק מקום. ר' ירמיה מקשה על זה ממשנה המתירה לחלל מעות שבירושלים על פירות שבמדינה, ומיישב שיש הבדל, שכאן כבר אחד מהם בירושלים (על פי ה"פני משה" והגר"א). בהמשך הירושלמי מופיעה ברייתא הלומדת דין זה מפסוק "ונתת הכסף – בקירוב מקום אתה מחללו ואי אתה מחללו בריחוק מקום". הר"ש סיריליאו למד מכאן שהאיסור לחלל מעות על פירות מחוץ לירושלים הוא מדאורייתא 44 וכן מפורש בריטב"א (החדשים בבא מציעא מד ע"ב ד"ה אבל בפירות) שאסור מדאורייתא לחלל על פירות שיש טורח להוליכם בדרך, עיין שם. . לעומת זאת, יש דעות ("משנה ראשונה" פ"ב מ"ז) שהאיסור הוא רק מדרבנן.

77הבבלי (סוכה מ ע"ב) מביא ברייתא: "תניא כוותיה דרבי יוחנן: אחד שביעית ואחד מעשר שני מתחללין על בהמה חיה ועוף, בין חיין בין שחוטין, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: על שחוטין – מתחללין, על חיין – אין מתחללין, גזירה שמא יגדל מהן עדרים". בבבלי נראה שברייתא זו עוסקת במעשר שני ודאי. הראשונים נחלקו אם ברייתא זו מדברת על ירושלים או מחוץ לירושלים, ואם היא מדברת בלכתחילה או בדיעבד. לדעת ה"מאור" ברייתא זו מדברת בירושלים. לדעת הראב"ד (בהשגותיו על ה"מאור") והתוספות (שם ד"ה על) ברייתא זו מדברת על מחוץ לירושלים. הראב"ד סובר שברייתא זו מדברת בדיעבד, ולכן נקטה לשון "מתחללין" ולא "מחללין", והתוספות סוברים שהיא מדברת בלכתחילה. התוספות מקשים על פירושם מהגמרא (בבא מציעא מד ע"ב) שאוסרת לחלל טבעא אפירא, ומיישבים שכאן מדובר על מנת להעלותו ולאכלו בירושלים. התוספות מעירים שהירושלמי לדעת ר' חגי (לעיל) מעמיד ברייתא זו בדמאי; אם כך למסקנה, לפי התוספות נחלקו הירושלמי והבבלי בשאלת חילול על פירות לכתחילה מחוץ לירושלים (כאשר גם לדעת התוספות, היתרו של הבבלי מוגבל על מנת להעלות לירושלים), ולראב"ד לא נחלקו (אם כי ודאי נחלקו בהסבר הברייתא, כמו שהעירו התוספות). הרמב"ם (הלכות מעשר שני פרק ד הל' ו) פוסק: "אין מחללין מעות מעשר על הפירות, ואם חילל יעלו הפירות ויאכלו בירושלים".

78שנינו בתוספתא (מעשר שני פ"א הט"ו): "אם היו פירות טמאים, בין בשוגג בין במזיד, יחזרו דמים למקומם". כמה ראשונים – הר"ש משאנץ, הרא"ש (שם פ"א מ"ו) והתוספות (קידושין נו ע"א ד"ה במזיד – הביאו תוספתא זו, ואחרונים רבים החמירו כמותה, שאין לחלל על פירות טמאים, והחילול לא יתפוס. אך היו אחרונים שמשמע מהם להקל – שו"ת "הלכות קטנות" (א סי' קלט), וראה גם "המעשר והתרומה" (פרק א הערה נו). הרמ"א רוזינטאל ("כרם ציון", אוצר התרומות ב, הלכות פסוקות בגידולי ציון הערה ו) מחלק בין חילול פרי על פרי (לדעת הרמב"ם), ששם יש יותר מקום להתיר בפרי טמא, לבין חילול מטבע על פרי.

79מעשר שני אינו נאכל (אף בטהרה) בירושלים אלא בפני הבית, ומכאן נשאלת השאלה מה דין חילול מעות על הפירות בזמן הזה. הירושלמי (מעשר שני פ"א ה"ג) אומר: "רבי זבידא הוה יתיב מתני לבריה: הרוצה לחלל מעות על הפירות בזמן הזה, בין אילו בין אילו, קדשו כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים מעות כמות שהן ופירות כמות שהן. עבר ר' קריספא אמר ליה: לא תניית' כן, אלא פירות על המעות 45 מהירושלמי כאן יוצא שלבית הלל אין מחללים פירות מעשר שני על מעות בזמן הזה, ואחרונים רבים מעמידים זאת דווקא בירושלים – ראה הגהות הגר"א ו"אמונת יוסף" (שם), וחידושי רבנו מאיר שמחה (בבא מציעא מד ע"ב). הא מעות על הפירות דברי הכל לא קדשו". הירושלמי מקשה על מסקנתו, שלכולי עלמא אין אפשרות כיום לחלל מעות על הפירות, מהמשנה: "אם אין מקדש ירקבו", ומעמיד אותה במי שהקדישן בשעת המקדש וחרב המקדש. תוספות שאנץ – מופיע ב"שיטה מקובצת" (בבא מציעא נה ע"ב ד"ה ועוד) מבאר את הירושלמי, שכיוון שאין אפשרות לאכול את הפירות כיום בירושלים, הריהם כבהמה טמאה, עבדים וקרקעות, שאינם נתפסים במעות מעשר.

80הסמ"ג (עשין סוף קלו) הביא את הירושלמי הזה, והרמב"ם השמיטו. ה"ישועות מלכו" (פ"ד ה"ב) תמה למה השמיטו הרמב"ם, וה"חזון איש" (דמאי סי' ג אות י) העלה אפשרות שהרמב"ם גרס שלדברי הכול קדשו. ה"חזון איש" (שם במסקנתו) בתחילה היה סבור שניתן לחלל על פירות, ורק לאחר מכן שינה מסקנתו להחמיר. ולכן נמצא באחרונים שהביאו בסתם בשם ה"חזון איש" שאפשר לחלל על פירות – ראה לדוגמה "כרם ציון" (הלכות פסוקות פרק מא הל' יג ב) שמכריע להחמיר בזה. אך מכמה אחרונים נראה שהקלו – שו"ת "הלכות קטנות" (א סי' קלט, שנראה שמדובר שם בקמח שהוכשר), ה"עשר תעשר" (הלכה רנז, עמ' תרלד) – ושם כתב שכיוון שבזמן הבית מחולל בדיעבד מותר כיום לכתחילה – "עיר הקדש והמקדש" (ג פרק ה סע' ו אות ד), "הארץ ומצוותיה" (פרק יב סע' ב).

81לסיכום פרק ג

821. א. הירושלמי כותב שאסור לחלל מעות מעשר שני על פירות מחוץ לירושלים.

83ג. לדעת ראשונים רבים כך היא גם דעת הבבלי, וכן ההלכה. לדעת התוספות וראשונים נוספים הבבלי חולק, ומתיר לחלל על מנת להעלות לירושלים.

84ד. בדיעבד החילול תופס.

852. התוספתא אומרת שאם הפירות טמאים החילול אינו חל כלל, ואחרונים רבים החמירו כן.

863. הירושלמי אומר שכיום כשאין בית המקדש החילול לא יתפוס. ה"חזון איש" מחמיר כמותו, אך מכמה אחרונים נראה שהקלו בזה (ויש שהקלו אף לכתחילה).