שו"ת במראה הבזק חלק שביעי פז

1ניו יורק, ארה"ב, אייר תש"ע

2פז. קניית אברים להשתלה באמצעות מתווך ממקור מפוקפק

3שאלה: אני משמש כרופא ועומד בראש ועדת האתיקה הרפואית של אוניברסיטת קולומביה. בשבת הבאה אמסור שיעור הלכתי על הנושא של קניית אברים ממדינות זרות לצורך השתלות.

4אני משער שהתנאים ההלכתיים שחייבים להתקיים כדי להתיר מכירת האברים אינם חלים אלא על יהודים ששוקלים למכור את אבריהם. מהם התנאים, אם בכלל, שיהודי הרוצה לרכוש איבר מגוי מחויב לקיים? האם היהודי מחויב לחקור את הנסיבות בהן הושג האיבר מן ה"תורם"? אנחנו יודעים שרבים מה"תורמים"- המוכרים, אם לא כולם, עברו על החוק במדינה בה הם חיים, חוץ מאירן – וגם נוצלו על-ידי המתווך.

5האם אסור לחולה לקנות איבר בנסיבות אלה?

6תשובה: בעניין מכירת אברים של יהודי לצורך השתלה, ראה מאמרו המקיף של ד"ר הרב מיכאל ויגודה 1 אתר אינטרנט דעת, בקישור: http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/havat/8-2.htm וראה שם בייחוד את דעת מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל להיתר. .

7כמתואר בשאלה, המציאות כיום היא שברוב רובם של המקרים שבהם קונים איברים שמקורם במדינה זרה, מדובר בניצול התורם במקרה הטוב, בהפיכתו לבעל מום או הריגתו במקרה הגרוע.

8כל ניסיון להגדיר את מעשיו של המתווך באמצעות דיני גזל ואונאה עלול לגמד את האיסור. ועל כגון זה כבר נאמר "כי מלאה הארץ חמס", "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל" 2 בראשית רבתי (וישב, כמובא ברש"י בתחילת פרשת נח, בראשית ו, יג). המתווך הגוי המנצל את חברו עובר על איסור אונאת ממון. איסור אונאת ממון הוא חלק מאיסור גזל (בבא מציעא ס"א ע"א), שהוא אחד משבע מצוות בני נח. ולא עוד, אלא שאונאה שכזו, הנוגעת לגופו של האדם, הריהי חלק מדרישות של כל מערכת מוסר בסיסית. ואין לומר שאין דין אונאה בעבדים (ראה חו"מ סי' רכז סע' כט), והוא הדין שאין דין אונאה באבר מאברי האדם החופשי, שכבר כתב הרמב"ן (בפירושו לפרשת ויקרא כה יד) שמה שנתמעטו קרקעות ועבדים מדין אונאה – רק מחיוב התשלומים נתמעטו, אבל האיסור בעינו עומד. ו"לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה" 3 בבא מציעא ל ע"ב. .

9עוד נוסיף להעיר שאבר שנלקח בכוח ובמרמה – הרי הוא גזול בידי המתווך, ורבים הפוסקים הסבורים שאף שכל התורה כולה נדחית מפני פיקוח נפש, איסור גזל אינו נדחה מפני פיקוח נפש 4 ראה שו"ת "יחל ישראל" סי' עה. , לכן אסור להתרפא מאבר זה.

10אף על-פי שהיהודי עצמו אינו מרמה את התורם, והוא קונה מהמתווך את האבר, עדיין רובצים עליו איסורים רבים 5 א. איסור של "לפני עיוור" שכן בהסכמתו לשלם עבור התיווך הוא מעודד את המתווך לרמות את חברו. לפעמים אף גוף איסור הגזל רובץ על כתפו של היהודי, אם הוא יודע על מזימותיו של המתווך. וכן שיטת הש"ך (חו"מ סי' קפב), שמי שמשלמים לו כדי לעבור עברה – אין אומרים בו "אין שליח לדבר עברה". ב. איסור של "חולק עם הגנב". .

11אף לאלה הסוברים שאיסור גזל נדחה מפני פיקוח נפש, עדיין יש לאסור גזל הנעשה בצורה מערכתית ופומבית, מפני שיש בדבר זה חילול השם.

12מכל הנ"ל יוצא ברור שישנה חובה גדולה על המושתל, לדעת ולחקור מה המקור של האברים שהוא מקבל להשתלה.

13מדינת ישראל, מדינתו של "עם סגולה", חייבת להוביל את ההתנגדות הבין-לאומית למעשים מסוג זה.

14אין לשכוח שבצד גודל האיסור של ניצול הזולת, ניצב בפנינו נושא ההצלה מחיים למוות של החולה המוטל לפנינו. לכן יש לדון בכל מקרה פרטי לגופו 6 אכן, על אף האמור כאן שיש איסור של אונאה, להלכה הלא אין איסור אונאה בגוי (חו"מ סי' שלג סע' כז). כמו כן, אף שלדעת הרמב"ן (הנ"ל) יש איסור אונאה אף בקרקעות ועבדים, מדברי התוספות (בבא מציעא סא ע"א ד"ה אלא) מדויק שאין איסור. גם במקרה שהאבר נלקח במרמה או בכוח, והוא נחשב לגזול, ישנה מחלוקת בשאלה אם איסור גזל נדחה מפני פיקוח נפש, כאשר רבים מן הפוסקים סבורים שגם איסור גזל נדחה מפני פיקוח נפש. ועיין על כך באריכות בשו"ת "יחל ישראל" (סי' עה), שדן בשאלה זו בהקשר של תרומת אברים. עוד צד להקל יש בנדון דידן, שאין היהודי עושה בעצמו את מעשה הגנבה והחבלה, רק המתווך עושה כן, והיהודי אינו אלא מקבל את האבר הגנוב. ואף שאסור לקנות גנבה מהגנב לפני יאוש, ושהעושה כן עובר גם הוא על איסור (ראה חו"מ סי' שנו סע' א; סי' שסט סע' א). וממילא הדין יהיה תלוי אם היה כאן יאוש של התורם לפני ההשתלה. והמעיין בהלכה זו יראה שאיסור הגזלה אינו רובץ על הקונה, אלא רק איסור של מחזק ידי עוברי עברה ושל "לפני עיוור", ובפשוטו איסורים אלו נדחים מפני פיקוח נפש. כמו כן, במקרה שהאבר נלקח בכוח בידיעתו של היהודי, אף שלשיטת הש"ך מי שמשלמים לו כדי לעבור עברה, אין אומרים בו "אין שליח לדבר עברה" (ראה חו"מ סי' קפב סע' א), והעברה נזקפת לחשבון המשלח, ההגהות ר' עקיבא אייגר (שם) ציין למחלוקת הפוסקים אם בכלל ישנו דין של שליחות לדבר עברה בגוי. .

15כאן המקום להעיר כי יש לעודד תרומת אברים שאין תרומתם פוגעת בתורם. ואף שאין חובה לתרום, יש לשבח 7 ראה שו"ת הרדב"ז (סי' אלף נב). ועיין בדברי הפת"ש (סי' תכו), ובדברי "העמק שאלה" (שאילתא תמז) שהאריך בנושא זה. ולעודד את התורמים, ולפרסם את רום מעלתם וצדקתם.

16עוד נוסיף כי על-פי פסק מו"ר הגר"ש ישראלי, בשבתו כראש ועדת ההלכה של הרבנות הראשית לישראל, שהצטרפו אליו הרבנים הראשיים בעבר ובהווה ועוד גדולי עולם, יש לעודד תרומת איברים לאחר מות מוחי; כל זה בהתקיים כל התנאים המבוארים בהחלטת הרבנות הראשית משנת תשמ"ז, וכפי שהתקבל בכנסת בחוק המוות המוחי-נשימתי בשנת תשס"ח 8 עיינו בתשובה פו לעיל. .