בעל שם טוב על התורה, קדושים ט
בעל שם טוב על התורה · Ba'al Shem Tov, Kedoshim 9
Open in the reader →1שמעתי מפי קדשו של הרב החסיד ודרשן מפואר המנוח מו"ה יהודה לייב פולנאיר, שאמר טעם על מאמרם ז"ל (ערכין דט"ו ע"ב) שאמרו שלשה נלקים בעון לשון הרע, האיש המדבר לשון הרע ואותו האיש המקבלו ואותו האיש המדברים עליו, שנתקשו בזה כל הקדמונים, וכי מה עשה זה שמדברים עליו לשון הרע להיות נלקה עמהם, ואמר הרב החסיד ז"ל וכמדומה לי שאמרו בשם הבעל שם טוב ז"ל, כי מסיבות הענין המביא לאיזה אדם שידבר לשון הרע על חבירו, הנה המסבב הדבר הזה הוא אותו האיש עצמו אשר מדברים עליו, כמו שאמרו ז"ל בפסוק (איוב ל״ד:י״א) כי פועל אדם ישלם לו, שרצה לומר, החטא עצמו אשר חטא בו האדם הוא המייסר אותו, ורצה לומר, שעל ידי החטא אשר חטא אז נברא קליפה אחת, והקליפה הזאת בעצמה הוא המייסרת אותו ביסורים כפי ערך החטא אשר חטא, וכן הוא גם כן בדבר הזה, כי הלא נודע שמכל דיבור שאדם מוציא מפיו נברא ממנו איזה דבר, ואם הדיבור הוא בקדושה אז נברא ממנו דבר קדוש, וכן להיפוך אם הוא דיבור שיש בו עבירה אז נברא ממנו גם כן איזה קליפה, אמנם יש מיני דיבורים שאינם לא מצד זה ולא מצד זה, כמו הדיבורים שאדם מדבר שאין בהם צורך כלל לא לגוף ולא לנשמה, או שדיבר איזה דיבורים שהיה בהם איזה פנייה, גם כן נברא מהם רק שאין בהנברא הזה כח מעצמו לייסרו, אך הוא מתדבק באיזה אדם רע, ואז האיש הזה המתדבק בו הוא המדבר בכח הזה לשון הרע על זה עצמו שמדיבורו נברא כח הזה, ולזה שפיר הוא גם כן נלקה לתקן הדיבורים האלו: (דברי משה פ' משפטים).