בעל שם טוב על התורה, קונטרס מאירת עינים עה

1שמעתי כי הרבנית הצדקת מרת אדל בת הבעל שם טוב שהיתה אם הבנים האחים הקדושים הרב בעהמ"ח ספר דגל מחנה אפרים והרב הרבי ר' ברוך ז"ל, היתה לה גם כן בת, ואותה הבת היה לה בן שהיה נקרא בשמו ר' ישראל המת [ר' ישראל דר טוטר], והענין שהיה נקרא כן, מעשה שהיה כך היה.

2כי אמו שהיתה בת הצדקת מ' אדל מיד אחר נישואין שלה לא היה לה בנים, ובקשה את זקנה הבעש"ט ז"ל שיבטיח לה בן זכר והבטיח לה, ואחר פטירת הבעל שם טוב נולד לה בן זה, וקראו אותו ישראל על שם זקנו הבעש"ט ז"ל, וכשהיה ילד בן שתי שנים נחלה וימת ר"ל, מה עשתה אמו, הלכה ונשאה הילד המת על ידיה והניחתו על ציון הבעל שם טוב ז"ל, ואמרה בזה הלשון, זיידי, איז דאס דען דאם קינד וואס דו האסט מיר צוגעזאגט, והניחה אותו שם להיות מונח על הציון והיא הלכה לדרכה לביתה, והנה אירע אחר כך שהלכו אנשים באותו יום על ציון הבעל שם טוב, וראו ילד חי יושב על הציון ובוכה, ולא ידעו מי הוא ילד זה, ומהיכן בא לכאן, וכשחזרו להעיר נטלו עמם את הילד, ופרסמו בעיר שמצאו שם ילד זה, עד שנתוודע לאמו, והלכה ולקחה הילד חי ובריא בעזה"י.

3ואחר זה נראה לה הבעש"ט ז"ל, ואמר לה למה עשית דבר הזה, ואם היית באה בעצמך על הציון גם כן היה הש"י עוזר לך, ולי גרמת טרחה גדולה, כי כבר נתערבה נשמת הילד עם רבבות אלפים שאר נשמות, והיה לי טורח גדול לחפש נשמה הזאת בין כל שאר הנשמות, להחזיר אותה לתוך הגוף. (במכתב הרב דמעזבוז).