ב"ח, חושן משפט רג:יא
ב"ח · Bach, Choshen Mishpat 203:11
Open in the reader →1ומ"ש וא"א הרא"ש כתב שכותבין הרשאה גם על ההלואה. כלומר כיון דאין המורשה יכול לכוף ללוה שישיב לו טענה דמצי למימר לאו בעל דברים דידי את ואפילו היה הש"ח ביד המורשה אינו יכול לתבעו אלא א"כ ע"י כתב הרשאה שהמרשה הקנה לו כח זה שכתב בש"ח אג"ק וכתב ליה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך אלמא משמע דאפילו בחוב יכול לקנותו אג"ק דלא כהרמב"ם מיהו המעיין בדברי הרא"ש בפרק מרובה יראה להדיא דגם הרא"ש ס"ל כהרמב"ם דלא קנה החוב אג"ק מדינא אלא דאר"ת דה"ט שיכול להרשות משום דקיי"ל דשליח שוייה ונהי דאין יכול ליתן הלואתו במתנה שליח מצי לשוייה ויש סמך למנהג זה וכולי והאריך בזה ומסקנתו אלא ע"כ תקנה היא שעשו לענין שליחות כאילו היה עצמו קונה קנין גמור ועוד כתב ז"ל והרב החסיד אומר טעמא כדי שלא יהא כל אחד מוליך מעות חבירו למד"ה וכופר בהן ועשו תקנה להוציאה ממנו בעל כרחך וכו' ונראה לתרץ דלא בא רבינו לומר שהרא"ש חולק על דברי הרמב"ם אלא שבא לגלות שלא נבין מדברי הרמב"ם דלא יועיל הרשאה כי אם על הפקדון ולא על הלואה דליתא דהרא"ש כתב דאף ע"פ דלא מצי להקנות חובו במתנה אג"ק מ"מ כותבין הרשאה גם על הלואה ומטעם תקנה כדכתב בפ' מרובה וגם הרמב"ם מודה בזה כמפורש בדברי רבינו בסימן קכ"ג סעיף ב' ע"ש. והרב בספר ב"ה כתב וז"ל ואין דברי רבינו מכוונים שמ"ש הרמב"ם שאם הקנה לחבירו ע"ג קרקע חוב שיש לו על חבירו לא קנה אינו ענין לכתב הרשאה שאפילו מי שסובר שכותבין הרשאה גם על הלואה יודה שאם הקנה לו חוב על גבי קרקע לא קנה שאין כאן דבר מסויים שיקנה אג"ק וכן מבואר בדברי הרא"ש פרק מרובה וכתבתיו בסימן קכ"ג עכ"ל ולמאי שכתבנו לפרש דברי רבינו הם מכוונים מאוד: