ב"ח, חושן משפט ריד:א
ב"ח · Bach, Choshen Mishpat 214:1
Open in the reader →1המוכר בית סתם לא מכר היציע שהוא כמו בנין קטן אצלו בריש פ' המוכר את הבית [המוכר את הבית] לא מכר את היציע אע"פ שהיא פתוח לתוכו ולא את החדר שלפנים הימנו ובגמרא מאי יציע הכא תרגימו אפתא רב יוסף אמר בדקא חלילא מאן דאמר אפתא לא מזדבנא כל שכן בדקא חלילא ומאן דאמר בדקא חלילא אבל אפתא מזדבנא וכתב הרב אלפס וסוגיין כרב יוסף ונראה דהרב אלפס אזיל לשיטתיה שפירש לשם וזה לשונו אפתא כגון עלייה שעושין אותה על גבי הבית ואין לו פתח מבחוץ אלא עושין לו ארובה במעזיבה שע"ג הבית שהיא קרקעיתה של אותה עלייה וממנו נכנס ויוצא וזה הוא פתחה וכדאמר בס"פ חזקת מאי עלייה אפתא כלומר שהאפתא אין לה פתח בתוך החצר כמו פתח העלייה שהיא עשוייה לדירה וכו' אלא פתח שלה בתוך הבית הוא לפי שאינה עשוייה לדירה ובדקא חלילא הוא כמו חדר שעושין סביבות כתלי הבית מבחוץ כמו שהיה במקדש כדכתיב היציע התחתונה חמש באמה וגו' ויש שעושין כך בתוך עוביו של כותל עכ"ל ויהיה טעמו של דבר דאפתא אעפ"י שאינו עשוי לדירה אלא להניח שם חפציו מ"מ הוא עשוי לתשמיש והוא תשמיש גדול לבית אלא שאינו דומה לתשמיש בית ממש והיא כגון עלייה שעושין אותה ע"ג הבית ופתוח לבית ועולין לו דרך ארובה אותו היציע הוא בכלל הבית אבל יציע שהוא חוץ לבית סביבות הכתלים שעל הרוב תחלת עשייתה אינה אלא לקרר והיא ג"כ נקראת עלייה קטנה כמ"ש הר"ר ירוחם נתיב י"א ח"א והוא כגון היציע שהיה סביב ב"ה אלא שזה של בתים חלול מלמטה ואין משתמשין אלא בגובה מלמעלה ולכן קורין אותה בדקא חלילא לפי שהיא חלולה מלמטה אותה יציע אע"פ שהיא פתוחה לבית אינה בכלל בית ולפי דסוגיין בכל דוכתא דיציע הוא חדר שסביב הכתלים מבחוץ כמו שהיה במקדש לפיכך פסק הרי"ף כרב יוסף דיציע דמתני' אינו עלייה שקורין אופתא ובזה מתיישב נמי דבס"פ חזקת תנן ובונה עלייה וכו' ומפרש בגמרא דהיינו אפתא ולפי שהיא ע"ג הבית ככל שאר עליות נקראת בשם עלייה סתם והכא תנן יציע דהיינו בדקא חלילא שהיא סביבות הבית כגון יציע דב"ה. אבל למאן דאמר דיציע דהכא הוה אפתא קשיא אמאי קרו ליה לאפתא בס"פ חזקת עלייה וכאן קרי ליה יציע. ומעתה יתבארו דברי רבינו שהוא ג"כ תופס פירושו של הרי"ף ולכן כתב תחילה לא מכר היציע שהוא כמו בנין קטן אצלו כלומר שהוא אצל הבית וסביבותיו דכיון שאותו בנין על הרוב אינו עשוי לתשמיש אלא לנוי ולקרר ולכן עושין אותו בנין קטן סביבותיו איננו בכלל בית ואח"כ כתב ובעלייה כתב הרמב"ם שאם היא פחותה לבית בארובה במעזיבת הבית שהוא בכלל הבית והיינו אפתא שהוזכרה בגמרא שהיא עלייה ע"ג הבית ועשויה לתשמיש ודקדק הרמב"ם לומר שהיא פתוחה לבית בארובה וכו' כלומר אבל עליה שע"ג הבית שיש לה פתח מבחוץ בתוך החצר ועשוייה לדירה איננה בכלל הבית וכמו שמבואר בדברי הרי"ף שהבאתי. ומ"ש וי"א שאיננה בכלל בית נראה בעיני די"א תופסים נמי פירושו של הרי"ף אלא שתופסים עיקר כמ"ד דאפתא לא מזדבנא כ"ש בדקא חלילא ולפיכך כתב דאף בעלייה שפתוחה לבית בארובה וכו' דאינה בכלל הבית והרמ"ה חילק וכו' נראה שהרמ"ה ג"כ תופס פירוש של הרי"ף ופסק דלא כי"א אלא שתופס נמי פירושו של רב שרירא גאון שהביאו נ"י ר"פ המוכר את הבית וגם הערוך הביאו ערך אפתא הראשון דפירש אפתא הוא שמקרין באמצע הבית תחת קירוי שלמעלה וטחין אותו ומשתמשין בו ונקרא אפתא וז"ש הרמ"ה שאם היא עשויה בחלל הבית כעין אוצר אז היא נמכרת עמו דהיא בכלל הבית ואפילו יש בה ד' אמות וגובה עשרה ויש לה פתח גם בצד אחר מבחוץ אפ"ה מזדבן בכלל בית כיון שהיא עשויה בחלל הבית תחת הקירוי של מעלה ומינה דאם היא בנויה כשאר עלייה שעשוייה ע"ג תקרת הבית אפי' איננה פתוחה אלא לתוך הבית אינה בכלל הבית סתמא. ודוקא שיש בה ד' אמות דאם אין בה ד' אמות לא עדיף מבדקא חלילא דבטל לגבי בית אם אין בה ד' אמות ודוקא שיש בה נמי גובה עשרה טפחים הא לאו הכי לא היה מקום חשוב בפני עצמו ובטיל לגבי הבית שהרי אפילו לענין רה"י דשבת לא הוה מקום חשוב בפני עצמו אלא בגובה עשרה טפחים וכיוצא בזה כתב רשב"ם במשנה ר"פ בית כור. וכל זה דלא כמ"ש ב"י בפירוש לדברי הרמ"ה ודע דמפרשב"ם משמע שחולק על פי' הרי"ף ודעימיה וס"ל דאפתא הוא בנין נמוך מצידיו או מאחוריו והוא נמי סביבות הבית כמו בדקא חלילא אלא עשוי לתשמיש ובדקא חלילא עשוי חלונות לנוי ושניהם הם כעין יציע דב"ה סביב הבית ולפיכך קרי ליה יציע במתניתין דהמוכר את הבית ומאי דקרי ליה עלייה בסוף פרק חזקת היינו משום דהתם מיירי שחלקו רחבו של ביתו לשנים בגובהו ועשו ב' חדרים קצרים ואח"כ בנה מעזיבה באמצעית גובהו של חדר שלפנים מביתו ונמצאת עלייה בנוייה מאיליה והיינו יציע שהרי עלייה זו היא ג"כ סביבות ביתו בגובה וכן מבואר בפרשב"ם ס"פ חזקת ודלא כמו שפי' נ"י ר"פ המוכר את הבית לדעת רשב"ם עיין עליו אלא כדפרישית ולפי' רשב"ם ודאי למאי דפסקינן הילכתא כרב יוסף דאפתא כיון שעשויה לתשמיש מזדבנא אעפ"י שהיא סביבות הבית א"כ עלייה שהיא ע"ג הבית ממש דהוא תשמיש גדול לבית ופתוחה לבית בארובה וכו' אין צריך לומר דפשיטא דמזדבנא ודלא כמ"ש ב"י דלרשב"ם לא איתפרש דין עלייה שע"ג הבית גם לא כמה שפי' לדעת רבינו דמשמע דמפרש כלישנא דרשב"ם דליתא אלא רבינו מפרש כהרי"ף והרמב"ם וכדפי' דכל שהיא סביבות הבית לא מזדבנא דלא כפירשב"ם ויותר נראה לומר דאע"ג דמר מפרש כך ומר מפרש כך לענין הדין אין חילוק ביניהם דגם הרי"ף ודעימיה מודים לפירשב"ם דאם היציע עשויה לתשמיש אפילו היא סביבות הבית נמי הוי בכלל בית דע"כ לא קאמר בגמרא דבדקא חלילא שהיא סביבות הבית לא הוי בכלל בית אלא לפי שתחלת עשייתה אינו אלא לנוי ולקרר כדפי' ורשב"ם נמי מודה דבדקא חלילא אפילו אינה עשויה חלונות חלונות סביביו אלא עשויה לנוי ולקרר לא הוי בכלל בית. ומ"ש חלונות חלונות וכו' לא בא אלא לפרש לישנא דבדקא חלילא. ותלמודא נמי נקט אורחא דמילתא דכל שתחלת עשייתה לנוי עושין אותה חלונות חלונות ואה"נ דאפילו אם אינו עשוי חלונות חלונות כל שהוא עשוי לנוי ולקרר לא הוי בכלל בית. וכן נ"ל מלשון נ"י ורבינו ירוחם דלא פליגי לענין דינא באפתא אלא בין כך ובין כך נמכר הוא סתם בהדי בית כיון שהוא תשמיש גדול לבית וממילא משמע דלא פליגי נמי לענין דינא בבדקא חלילא וכדפרישי' אכן מלשון הרי"ף והרמב"ם ורבינו שלא הזכירו ההבדל שביניהם בין עשוי לתשמיש לעשוי לנוי אלא סתמו וכתבו דיציע שסביבות הבית אינה בכלל בית ועלייה שע"ג הבית היא בכלל בית משמע דכל שהיא סביבות הבית לא הוי בכלל בית אפילו עשוי לתשמיש ומ"מ אפשר לומר שסתמו דבריהם בזה כמו שסתמו בגמרא לפי שהוא דבר פשוט דזיל בתר טעמא דכל שהוא עשוי לתשמיש הוי בכלל בית וכל שאינו עשוי לתשמיש אינו בכלל בית אלא דאורחא דמילתא הכי הוה דע"ג בית עשוי לתשמיש וסביבות הבית עשוי לנוי ואי הוה איפכא היה הדין בהפך וכן נראה עיקר ויש ידים מוכיחות לזה מדלא הביא רבינו כאן מחלוקת זו דבפירשב"ם והרמב"ם כדרכו להביא כל הדיעות ובפרט פירשב"ם אלמא דס"ל דלענין דינא לא פליגי: ולא את החדר שלפנים הימנו אפילו עומדים בין המצרים ה"א בגמרא לגבי חדר והתוס' כתבו ע"ש ר"י דמספקא ליה ביציע אי אמרינן נמי מצרים הרחיב לו ממשנה יתירה או שמא דוקא בחדר העשוי לשמירת ממונו ואין תשמישו דומה לשל בית אבל יציע דתשמישו שוה לבית קנה והרא"ש כתב ומסתברא דלא שנא: ומ"ש והוא שיש בהן ד' אמות אז אין נמכרין עמו אפילו אינן פתוחים אלא לתוך הבית דין ד' אמות מימרא דמר זוטרא לשם ביציע וסובר הרמב"ם דדוקא ביציע נאמרו הדברים דאם לא כן אמאי לא אמר מר זוטרא מילתא אתרווייהו איציע ואחדר ולימא הכי והוא דהוה להו ד' אמות וכ"כ ב"י ע"ש הר"ן בשם הרשב"א וכ"כ המרדכי בשם הר"מ פרק המוכר פירות ע"ש אבל הרא"ש אחר שכתב שתי ספיקותיו אי הוה שוה דין חדר לדין יציע כתב בסוף ומסתברא דלא שנא ומשמע דאין חלוק בין יציע לחדר כל עיקר וכ"כ הרמב"ן והביא ראיה מן הגמרא כמו שהעתיק בית יוסף: ומ"ש אפילו אינן פתוחין אלא לתוך הבית הכי משמע מדברי הרי"ף שפירש דאפתא אין לו פתח מבחוץ אלא עושין לו ארובה במעזיבה וכו' דאלמא דלמ"ד אפתא יהיה פי' מה ששנינו אע"פ שהיא פתוחה לתוכה כלומר אע"פ שאינה פתוחה אלא לתוכה. וא"כ ממילא למ"ד בדקא חלילא יהיה פירושו ג"כ אע"פ שאיננה פתוחה אלא לתוכה דבהא לא פליגי והכי מוכח בגמרא דפריך השתא יציע לא מזדבן חדר מיבעי' ולא משני דאיצטריך חדר לאשמועינן אף ע"פ שאיננו פתוח אלא לתוך הבית ככל סתם חדר שלפנים ממנו דאינו פתוח אלא לתוך הבית אלמא דס"ל לתלמודא דגם מה ששנינו ביציע אף על פי שהיא פתוחה לתוכה היינו לומר אע"פ שאיננה פתוחה אלא לתוכה. ומש"ה כתב הרמ"ה גם כן בעליה שהיא עשויה על גבי תקרת הבית אפילו אינה פתוחה אלא לתוך הבית אינה נמכרת עמו: ומ"ש אבל אם אין בהם ד' אמות אז נמכרין עמו אפילו פתוחים למקום אחר זה אינו מפורש לא בהרי"ף ולא ברמב"ם ונ"ל דדקדק לפרש כן מדפריך בגמרא אמר זוטרא אלא מעתה גבי בור דתנן לא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא הכי נמי אי הוו ד' אמות אין אי לא לא ולא קמשני שאני בור ודות דכיון דאינן בתוכו של בית אלא בנינים בפני עצמן הן וכמו שפרשב"ם בגמרא בברייתא דהמוכר את הבית לא מכר את הדלת ע"ש (בדף ס"ה ע"ב) ועוד שאין דרך הבית להיות בו בור ודות ועוד דאין תשמיש הבית ובור ודות שוה וכמ"ש ה"ה בפכ"ה מה"מ ומביאו בית יוסף בתחלת סימן רט"ו והלכך אינו בכלל הבית סתמא כיון דאין פתח הבור פתוח לבית לבדו אלא פתוחין לכל המקומות אלמא דס"ל לתלמודא דלמר זוטרא נמי ביציע אם אין בה ד' אמות בטל הוא לגבי בית אפילו פתוחים למקום אחר והכי מוכח מדלא מפליג מר זוטרא מידי באין בה ד' אמות ולהכי קשיא ליה אלא מעתה גבי בור וכו'. ומ"מ נראה דדוקא כשפתוחים נמי לבית אבל אם אין פתוחים לבית כל עיקר דהוה תשמיש באפי נפשיה אפילו אין בה ד' אמות לא בטל לגבי בית וכמו שכתב הרמ"ה אצל עלייה שהיא עשוייה בחלל הבית וכו' וזהו שדקדק רבינו וכתב אז נמכרים עמו אפילו פתוחים למקום אחר ולא כתב אפילו אינן פתוחים אלא למקום אחר כמ"ש ברישא אהיכא שיש בהן ד' אמות וה"ט דכיון דהא תשמישתא לחוד וביתא תשמישתא לחוד לא בטל לגבי בית והכי מוכח בגמרא למאי דמשני אבור ודות הכי השתא התם הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד הכא אידי ואידי חדא תשמישתא היא אי הוו ד' אמות חשיב ואי לא לא חשיב. ולא תימא דוקא אבור ודות אלא אפילו יציע שהרי בגמרא בברייתא דהמוכר את הבית מכר את הדלת כו' קתני בזמן שא"ל הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר את הבור ולא את הדות ולא את היציע ואילו חדר שבפנים שייריה אלא צריך לומר דמיירי ביציע שאינה פתוחה לבית שאותה יציע ודאי דינה כבור ודות שאפילו אין בה ד' אמות אינה בכלל בית ומש"ה חדר שבפנים שייריה דכיון דאינו פתוח אלא לבית מכור בכלל בית מאחר שכתב הוא וכל מה שבתוכו ומכאן הוציא הרמ"ה מה שפסק בעלייה דאם אינה פתוחה לבית אפילו אין בה ד' אמות לא מזדבנא שהרי יש לה תשמיש בפני עצמו ולפי שאין ספק היכא שהוא קטן כל כך דלא לתשמיש בפני עצמו דבטל הוא לגבי בית על כן כתב הרמ"ה כל היכא דאית ליה שיעורא דחזי לפום מנהגא לאשתמושי בה באפי נפשיה לא מזדבנא. והב"י הביא דברי הר"ן בשם הרשב"א ליישב ברייתא זו דמשמע מינה דיציע אינה בכלל בית והחדר שלפנים ממנו הוי בכלל בית דהיינו משום דיציע פירושה עלייה שע"ג הבית ומכאן הוכיח דיציע דמתניתין הוה עלייה שע"ג הבית כמו שפירש הרי"ף דלא כפרשב"ם יציע בנין נמוך אצל הבית מצדיו או מאחוריו והאריך בזה ולא הבנתי דבריו האיך תולה פירושו זה בדברי הרי"ף הלא הרי"ף פסק כרב יוסף דיציע דמתני' הוא בדקא חלילא. אבל אפתא שהיא עלייה ע"ג בית מזדבנא אלמא דיציע דמתני' היא סביבות הבית ואם נאמר דהרשב"א פוסק כמ"ד אפתא אכתי ק' ולרב יוסף מי הוה ניחא מברייתא וצריך לומר דהרשב"א ס"ל דבדקא חלילא הוי נמי עלייה ע"ג הבית אלא שאינה לתשמיש כי אם לנוי ולהקר. וכעין זה פירש בית יוסף לדברי הרמ"ה אך ק' דפי' זה הוא דלא כמ"ש הרי"ף שהרי הרי"ף פ' בדקא חלילא היא סביבות הבית כעין יציע שבב"ה וכן היא דעת כל המחברים המפורסמים דבדקא חלילא היא סביבות הבית לכל הדיעות אלא הדבר ברור דיציע דברייתא מיירי באינה פתוחה לבית דדינה כבור ודות. לא מכר את הגג וכו' משנה שם. ומ"ש ויש בו רוחב ד' אמות הם דברי הרמב"ם בפכ"ה מה' מכירה וכתב ה' המגיד לא מצאתי בגמרא שיעור רוחב לגג אולי למדה הרב מהיציע עכ"ל ובית יוסף הקשה על זה דכיון דהרמב"ם לא כתב בחדר שצריך שיהיה בו ד' אמות ולא יליף לה מיציע היכי נימא דיליף גג מיציע דמ"ש גג מחדר ואפשר לומר דס"ל להרמב"ם מאחר דבגמרא מחלק דבור ודות דתשמישתיה לחוד וביתא תשמישתיה לחוד לפיכך אפילו אין בבור ודות ד' אמות לא הוי בכלל בית אבל יציע ובית דאידי ואידי חדא תשמישתא היא אי הוי ד' אמות חשיב ואי לא לא חשיב א"כ לפ"ז גם חדר דבין תשמישו כשל בית שאינו עשוי אלא להצניע שם חפציו לשמור כעין תיבה כמו שפי' רשב"ם הלכך אפילו אין בו ד' אמות אינו בכלל בית אבל גג ובית חדא תשמישתא היא מקום דירה אי הוי ד' אמות חשיב ואי לא לא חשיב ובהכי ניחא דלא פריך עלה דגג השתא יציע לא מזדבן גג מיבעיא דליכא לשנויי הכא כדמשני אחדר דמצר ליה מצרים אבראי שאין המצרים מוכיחים בו כלל וכענין שכתב הר"ן ע"ש הרשב"א לפי פירושו ביציע דהוא גג שע"ג הבית שאין המצרים מוכיחים בו כלל והביאו ב"י: ולא את הבור והדות החפורים בקרקע וכו' משנה שם ולא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא. ובגמרא מפרש אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין ורבינו כתב בסתם החפורים בקרקע ולא האריך לבאר פה ההבדל שבין בור ודות לפי שלא בא אלא להורות בדבריו טעמו של דבר מפני מה אין בור ודות בכלל בית אפילו אין בה ד' אמות וכמו שפרשב"ם בסתם בור לא הוי ד' אמות רחב דבור קצר הוא ואמר שזה לפי שחפורים בקרקע ואם כן אין תשמישו כשל בית כדאיתא בגמרא התם הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד: ומ"ש אפילו עומדין בין המצרים וכתב לו עומקא ורומא וכתב לו ג"כ ולא שיירית בזביני אילין כלום אפ"ה אין כל אלו נמכרין כך כתב הרא"ש בר"פ המוכר את הבית והביא ראיה לדבר ומחלוקת רשב"ם ור"י מבואר לשם אמימרא דרב דימי (בדף ס"ג ע"ב): ומ"ש וגם כשאינו גבוה עשרה וכו' משמע דאלה הם נמי מדברי הרמ"ה דס"ל דלא מהני רומא לגג גבוה י' טפחים אבל לגג שאינו גבוה עשרה טפחים מהני וא"כ מינה נשמע דגם כשאינו גבוה עשרה אינו קונה אותו מן הסתם עד שיכתוב לו רומא דאל"כ מאי מהני ליה מ"ש רומא דהא ודאי כיון דבסתם קני לגג שאינו גבוה עשרה כ"ש דקני לאויר שעל גביו. והכי משמע פשטא דגמרא דקאמר עומקא ורומא בסתמא לא קני משמע דלא קני רומא בסתמא כל עיקר אפילו לענין האויר שעל גביו ואצ"ל דלא קנה לגג פחות מעשרה טפחים דאין לו באויר שע"ג הבית ולא כלום שלא קנה אלא עד תקרת הבית. ומיהו רשב"ם כתב בהדיא בפירושו ז"ל ומיהו גג שאין לה מעקה גבוה י' קנה מסתמא להשתמש על הגג דאין זה בכלל רום אלא בכלל גוף הבית ממש כעליות הבית ובית יוסף כתב ג"כ דמדעת שאר הפוסקים משמע דס"ל דכל שאין הגג גבוה לא חשיב ובטל לגבי בית ושכ"כ הרמב"ן בהדיא ע"ש ר"י הלוי: ומ"ש מכל מקום קרקעיתו של גג קנה ואי אפשר למוכר להשתמש בו אפילו בדריסת הרגל כלומר ואין צריך לומר דאינו יכול לבנות תחילה על הכתלים שמכר או להגביה מעקה הגג יותר ממה שהיה קודם המכירה. אלא שאם בא מוכר להשתמש בגג בונה לו קרקע אחרת באויר ע"ג עמודים בענין שלא יכביד על הכתלים. ומ"ש אבל היכא שגבוה י' שאינו מכור מפני חשיבותו שחשוב בפני עצמו גם קרקעיתו אינו מכור כלומר באינו גבוה עשרה כיון דאינו חשוב דינו כמו אויר שע"ג הבית דאם כתב לו רומא קנה שניהם ואם לא כתב לו רומא לא קנה לא זה ולא זה וכי היכא דלענין אויר אפילו כתב לו רומא אינו יכול לבנות עלייה אלא ע"ג עמודים דאין לו בתקרת הבית ולא בכתלים שמכר ולא כלום הכי נמי בגג שאינה גבוה עשרה דכיון דאין חשוב לא עדיף מאויר גרידא אבל בגבוה עשרה דלא קנה לוקח אפי' כתב לו רומא לפי זה צריך לומר דשייר לעצמו הגג להשתמש בו וכיון דחשיב כולי האי א"כ גם קרקעיתו אינו מכור וכתב בית יוסף דהרמ"ה תופס גירסא אחרת בגמרא שמתוכה הוציא דינין אלו: