ב"ח, חושן משפט רטז:ה
ב"ח · Bach, Choshen Mishpat 216:5
Open in the reader →1א"ל קרקע ודקלים אני מוכר לך פר"י וכו'. שם א"ל ארעא ודקלי חזינן אי אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דקלי ואי משתעבדא פריק ליה אבל התוס' גרסי בגמרא אי אית בה דקלי יהיב ליה תרי דיקלי וכתבו וז"ל אע"ג דאם לא אמר דקלי בסתמא היו כולן מכורין מיהו השתא גרע וז"ש רבינו בשם ר"י דאפילו יש בו דקלים הרבה אינו נותן לו אלא ב' דקלים אבל רשב"ם הביא גירסא זו ופירושה והשיג עליה וכתב דה"ג אז אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דקלי ופי' דב' מכירות הן שדה זו אני מוכר לך וקנה השדה והדקלים שבתוכו ודקלי נמי מזבנינא לך במקום אחר אי אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דקלי לבד אותן שבשדה המכורים בכלל שדה דמכירה אחרת היא זו ומיעוט דקלי שנים ואי לא זבין ליה תרי דקלי שלא יהא מחוסר אמנה שכך התנה לו אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך או יחזיר לו מן המעות כנגד דמי שני דקלים עכ"ל וז"ש רבינו בשמו צריך ליתן לו כל השדה כמו שהיא עם כל הדקלים שבה ועוד מכר לו ב' דקלים אם יש לו ב' דקלים וכו' פירוש דכיון דמכירה אחרת היא אם יש לו צריך ליתנם לו אבל אם אין לו א"צ לקנותם כדי ליתנם לו שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו כלומר שאינו צריך לקנותם כדי ליתנם לו מדינא אלא כדי שלא יהא מחוסר אמנה וממילא משתמע דאם אינו קונה אותם יחזיר לו מן המעות כנגד דמי שני דקלים: ומ"ש ואם אין בו דקלים כלל וכו'. כלומר כשאין גם בשדה דקלים כלל יראה שא"צ לקנות לו דקלים כדפרישית: והקרקע קנוי לו כמו שהוא וכו'. פי' לא תימא מאחר שא"צ לקנות לו דקלים כדי לקיים מכירת דקלים השנייה וגם בשדה שהיא מכירה הראשונה אין בה דקלים א"כ יוכל לחזור בו הלוקח ולבטל גם מכר הקרקע ולומר אני לא קניתי אלא על דעת שיהיו לו עכ"פ ארעא ודקלי ועל זה אמר רבינו דיראה לו לפי' רשב"ם שא"צ לקנות דקלים לקיים מכירת דקלים עכ"פ מטעם דפרישית שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו והקרקע קנוי לו בע"כ כמות שהיא אע"פ שלא יעמיד לו דקלים כלל ששתי מכירות הן שאין מכירת הקרקע תלויה במכירת דקלים ולא יוכל לחזור בשדה בשביל שלא העמיד לו דקלים. ומ"ש בספרי רבינו ועוד פי' מילת פי' ט"ס הוא וכצ"ל ועוד מכר וכו' וכוונתו כמו שביארנו. ויש לדקדק מפני מה השמיט רבינו מה שאמרו בגמרא ואי משתעבדא פריק ליה והלא הרי"ף והרא"ש הביאוהו ונראה דס"ל דמאחר דלבתר שאמרו בגמ' זבין ליה תרי דקלי אמרו ואי משתעבדא פריק ליה משמע דלא פריק ליה אלא שלא יהא מחוסר אמנה אבל מדינא ודאי כיון דהוי משתעבד' למלוה אינו ברשותו ואין הקנין נתפס בהם דאל"כ אלא מיחייב לפרוק להו מדינא הכי הוה ליה למימר אי אית ליה דקלי יהיב ליה ואי משתעבדא פריק ליה והדר לימא ואי לית ליה זבין ליה ב' דקלי אלא כדאמרן ולפי שרבינו לא כתב בפירוש דין זבין ליה שלא יהא מחוסר אמנה שהרי לא כתב כי אם אבל אם אין לו אין צריך לקנותה כדי ליתנם לו וכו' לא היה צריך שוב להורות לנו דאי משתעבדי פריק להו שלא יהא מחוסר אמנה וק"ל גם הרמב"ם השמיטו מטעם זה: ומ"ש אבל הרמב"ם וכו'. בפכ"ד וטעמו דיכול הלוקח לומר לא הייתי קונה הא' בלא חבירו ולפיכך אם אינו נותן לו שני דקלים כל עיקר גם מקח הקרקע בטל: וכן פי' רב אלפס. כן הוא לפי הספרים שלנו בפ' המוכר את הבית אבל מדברי הראב"ד בהשגותיו מפורש שהאלפס תופס סברא שלישית דמחייב לקנות לו ב' דקלים וכן ראיתי בנוסחאות אלפסי ישן בפ' המוכר את הבית וע"ל בסימן ר"ט סעיף ו' ושם הארכתי בזה בס"ד ובב"י האריך כאן על זה: