ב"ח, חושן משפט רכ:ו
ב"ח · Bach, Choshen Mishpat 220:6
Open in the reader →1ומ"ש אלא אם טעה בכדי שהדעת טועה וכו' כ"פ רשב"ם ור"ח והרמ"ה וטעמא דפסקו כלישנא בתרא דגמרא וכן פסקו הרמב"ם והרמב"ן ודעת רב האי לפסוק כלישנא קמא: ומ"ש וא"א הרא"ש כתב כדברי רשב"ם הב"י ז"ל נדחק לפרש דמתוך שכתב הרא"ש הני תרתי לישני סתם משמע שפוסק כלישנא בתרא ולא נהירא דא"כ לא הו"ל לרבינו לומר וא"א הרא"ש כתב כדברי רשב"ם כיון שלא כ' כן בפירוש אלא היה לו לומר ומסקנת א"א הרא"ש כרשב"ם א"נ הו"ל לומר ומדברי א"א הרא"ש נראה כדברי רשב"ם. ולכן נראה לי דע"פ תשובתו כלל ק"ב סוף סי' ד' כתב רבינו כך וז"ל שם וגם אם זלזל במכירתו יותר מכדי שהדעת טועה שניכר שמפני דחקו הוצרך לזלזל אינו יכול לחזור כי ידע ומחיל עכ"ל והביאו רבינו לקמן בסי' רכ"ז סי"א וע"פ זה כתב כאן דא"א הרא"ש כתב כדברי רשב"ם דהלא מפורש כתב כדברי רשב"ם שפסק כלישנא בתרא: ומ"ש בשם רשב"ם אפי' היו קשורין ביחד אינן מכורין כ"כ שם בגמרא אמאי דקאמר צמד זבין בקר לא זבין: ומ"ש בשם הר"י הלוי דוקא כשאינן קשורים וכו' כן כתב גם ה"ה ונ"י על שמו וע"ש הרמב"ן דתנא דברייתא תני בקרון וה"ה לצמד דחד טעמא אית להו: ואם הכל קורין לבקר צמד ל"מ וכו' שם בגמרא אילימא דקרי לצמד צמדא ולבקר בקר פשיטא צמדא זבין ליה ובקר לא זבין ליה ופרשב"ם פשיטא דאף הדמים אינן ראיה ואלא דקרו נמי לבקר צמדא כוליה זבין ליה ופי' רשב"ם אמאי לא הוה דמים ראיה ומשני לא צריכא באתרא דקרו לצמדא צמדא ולבקר בקר ואיכא נמי דקא קרו לבקר צמד ר"י סבר הדמים מודיעים ורבנן סברי אין הדמים ראיה ומשמע ליה לרבינו דע"כ לא קאמרינן דבעינן הודעת דמים היכא דקרו נמי לבקר צמדא סתמא אלא באתרא דקרו לצמדא נמי צמדא סתמא אבל באתרא דקרו ליה לבקר צמדא סתמא ולצמדא קורין בפירוש צמד לבדו והוא מכר לו צמד סתם התם פשיטא דהכל מכר אפי' בלא הודעת דמים וראיה לדבריו בירה שהרי לשם אין הדמים ראיה ואפילו לר' יהודא לפי שפעמים אדם קונה קרקע ביותר מדמים הרבה כמו שנתבאר בסי' רי"ד סעיף י' וקאמרי' דהיכא דקרו לבירה בית סתם ולבית אין קורין בית סתם עד שיפרש בית לבדו הכל מכר וה"ה לגבי צמד ובקר: ומ"ש ואפילו אם אין הכל קורין לצמד בקר אלא הרוב קורין לצמד בקר כתב הרמ"ה שהדמים מודיעים וכו' טעמו מדגרסינן בגמרא לא צריכא באתר' דרובא דקרו ליה לצמדא צמדא וכו' ונשמע לפי גירסא זו דע"כ לא פליגי אלא בדאיכא רובא דקרו לצמד צמדא ולבקר בקר ואיכא נמי מיעוטא דקרו לבקר צמדא ואצ"ל היכא דאיכא פלגא ופלגא התם הוא דאמרי רבנן אין הדמים ראיה אבל היכא דרובא קרו לצמדא בקר מודו רבנן דהדמים מודיעים אבל לספרי' דגרסי ל"צ באתרא דקרו לבקר צמדא ואיכא נמי דקרו לבקר צמדא וכו' לפי גי' זו אין חילוק דבין אם הרוב קורין לצמד צמד' ולבקר בקר ומיעוטא הוא דקורין לבקר צמד ובין אם הרוב קורין לבקר צמד ומיעוטא דקורין צמד צמד ולבקר בקר בכל ענין ס"ל לרבנן דאין הדמים ראיה אלא א"כ הכל קורין לבקר צמד התם הוא דמודו רבנן דהדמים ראיה ושתי גירסאות הזכירו התוספות בר"פ המוכר פירות וע"ל סימן רי"ד לגבי בירה ובמ"ש לשם בס"ד: ומ"ש והא דאמרי' מכר הבקר לא מכר הצמד דוקא בסתמא וכו' נראה דגם זה מדברי הרמ"ה ואפשר לומר שטעמו דכל ייתור לשון אהני ליפות כחו של לוקח כדלעיל בסי' רי"ד והאי דקאמר לרדיא נמי לייפות כחו ומכר לו גם הצמד ודכוותא כתב הרמ"ה בסמוך אצל המוכר חמור שאם פי' למשאוי מכר לו שק ודסקיא בעודן עליו אעפ"י שלא א"ל היא וכל מה שעליה דאהני ליה ייתור לשון שא"ל בפי' למשאוי וה"נ דכוותא ולהכי גבי קרון ופרדות אע"ג דסתמא דפרדות ודאי אינם לשחיטה כי אם להוליך הקרון אפי' הכי כיון דליכא ייתור לשון לא מכר את הקרון כך היה נראה אלא דקשיא לי אמ"ש ודוקא בסתמא דאיכא למימר לשחיטה הלא אפילו היכא דליכא למימר לשחיטה כגון בגברא דלא זבין אלא לרדיא נמי לא מכר את הצמד בסתמא כיון דליכא יתור לשון לפיכך צ"ל דלאו משום ייתור לשון הוא דאפילו בסתמא נמי היכי דבריר לן דזבין לרדיא כגון בגברא דלא זבין לשחיטה נמי מכר את הצמד דהו"ל כאילו פירש לרדיא: ומ"ש דוקא בסתמא דאיכא למימר לשחיטה וכו' כלומר בגברא דזבין להכי ולהכי התם הוא דתנן בסתמא לא מכר את הצמד אבל אם פירש לרדיא מכר את הצמד ופרדות אף ע"ג דלא מצי למימר לשחיטה זבניה מכל מקום מצי למימר לרכוב עליה זבניה וכן לגבי חמור אם לא פירש למשאוי סתם חמור לרכוב קאי אבל בקר דלאו לרכיבה קאי אלא למשוך בעול וצמד או לשחיטה כל היכא דברירה לן דלאו לשחיטה קא זבניה מכר גם את הצמד וכן הוא עיקר: