ב"ח, חושן משפט רמב:ד
ב"ח · Bach, Choshen Mishpat 242:4
Open in the reader →1וכל מתנה וכו' צריך שתהא גלויה ומפורסמת וכו' הכי אסיקנא בפרק חזקת (בבא בתרא ד' מ"א) והלכתא חיישינן ואסתמא קאי פירוש דא"ל סתם כתובו ולא א"ל איטמרו ולא אמר ליה כתבוהו בברא וחיישינן לטמירתא ופי' רשב"ם ולא מגבינן בה ואי מגבינן לא מהדרינן עובדא והיינו דלא קאמר דלא מגבינן אלא חיישינן דספק הוא והיכא דקיימא ארעא תיקום עכ"ל פסק דאפי' החזיק בקרקע לא מפקינן מיניה אבל הרא"ש כתב אמר רב יודא האי מתנתא טמירתא לא מגבינן ביה ואפי' אם תפס מפקינן מיניה וכו' ואח"כ כתב הא דאסיקנא בסתמא והלכתא חיישינן ומשמע להדיא מדבריו דאפילו בסתמא נמי אפילו תפס מפקינן מיניה דאפילו את"ל דבסתמא הוי ספיקא דדינא אי קנה אי לא קנה לא מהניא תפיסה דתפיסת ספק לאו תפיסה היא דאוקי ממונא בחזקת מריה כדאמר פ"ק דמציעא תקפו כהן מוציאין מידו עכ"ל הרא"ש. וכך הם דברי רבינו דתחלה כתב באמר לעדים תתחבאו אפילו אם תפס מפיקנן מיניה ואח"כ כתב דאפילו אמר סתם וכדאסיקנא בתר הכי דבסתמא נמי חייש והיינו נמי לומר דאפי' תפס מפקינן מיניה וזהו דלאחר שהביא דברי הרמ"ה בדלא כתבו לו העדים שא"ל כן וכו' דהיינו בסתם דלא מפקינן מיניה במטלטלין כתב אבל א"א הרא"ש כתב דמפקינן מינה וכך העלה ב"י במסקנתו: ומ"ש רבינו וכל מתנה בין של בריא בין של ש"מ צריך שתהא גלויה וכו' דאלמא דס"ל דאפילו בש"מ לדינא דגמרא צריך שיאמר כתבוהו בשוקא וכו' אבל סתמא לא מגבינן בה כן נראה מסתמא דתלמודא ומדברי הרא"ש וכ"נ מבואר מדברי הרי"ף שם והרמב"ם רפ"ה מזכייה ועיין פ"ט משמע דמחלק הרב בין ש"מ למצוה מחמת מיתה וכבר האריך ב"י לבאר דבריהם מיהו האידנא לא נפקא לן מידי דאפי' בברי מגבינן ביה בסתמא כל שכן בשכיב מרע ועי"ל בסי' רנ"ג סעיף ז' ובמ"ש לשם בס"ד: