ב"ח, חושן משפט רנו:ה
ב"ח · Bach, Choshen Mishpat 256:5
Open in the reader →1ומ"ש שעבד חייב במצות. כתב ב"י וז"ל מבואר שהוא וליתן טעם היאך מותר ליתן לו גופו במתנה כיון דאינו ישראל גמור קאמר דכיון דחייב בקצת מצות שרי ולא אסרו ליתן מתנה אלא לעכו"ם גמור עכ"ל ותימה מהיכא תיתי לן דאסור ליתן מתנה לעבד דבעכו"ם דוקא גלי לן קרא לגר בנתינה ולעכו"ם במכירה כדכתב הרמב"ם בפ"ג מזכייה אבל עבד ודאי אין איסור ותו דלאיזה צורך אמר הרמב"ם שעבד ישנו במקצת מצות אפילו אינו במקצת מצות אלא שאינו עובד עכו"ם לא גרע מגר תושב דאוכל נבלות אלא שאינו עובד עכו"ם אתה מותר לתת לו מתנה כדכתב הרמב"ם בפ"ג מזכייה ותו איכא לתמוה טובא דהביא ב"י דברי ה' המגיד בפ"ח מזכייה שכתב ע"ש הרשב"א דהא דשומעין לו לשחררו אע"ג דעובר בעשה לפי שאומדין אותו שעשה לו טובה שהוא חייב לו על גמולו והרי הוא כמוכרו לו עכ"ל והשתא לפי זה קשה חדא דא"כ לא היה צריך לטעם שעבד ישנו בקצת מצות אפילו לא היה בקצת מצות יכול ליתן לו מתנה אפילו גופו כיון שעשה לו טובה שהוא חייב לו על גמולו אידך קשה דאי איירי הכא בדעשה לו טובה וכו' א"כ אף לעכו"ם מותר ליתן לו מתנה דהרי הוא כמוכרו לו לפיכך נראה דהרמב"ם לא ס"ל הא דהרשב"א ופשיטא דלא איירי בדעשה לו טובה מדמחלק בין עובד כו"ם לעבד אלמא דבדלא עשה לו טובה מיירי הרמב"ם ומש"ה לעכו"ם אסור ולעבד שרי ליתן מתנה דלא גרע מגר תושב כדפי' ומ"ש הרמב"ם שעבד ישנו במקצת מצות לא כתב זה אלא כדי ליישב הקושיא שהקשו המפרשים כיון דקיי"ל דהמשחרר עובר בעשה היאך שומעין לו לעבור על ד"ת דמ"ש ממי שצוה ליתן מתנה לעכו"ם דאין שומעין לו כיון דאיכא עבירה ה"נ איכא עבירה ואמר הרמב"ם דלא דמי דבמתנה לעכו"ם איכא עבירה וליכא מצוה אבל בשחרור עבד אע"ג דאיכא עבירה דעובר בעשה איכא נמי מצוה דכיון דישנו בקצת מצות מצוה לשחררו לקיים כל המצות ודמיא להא דאמרינן בנזיר גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה: