ב"ח, חושן משפט שפח:א

1כמו שהנגזל נשבע ונוטל כך ניזק וכו' ס"פ הכונס ומ"ש בשם הרא"ש כיון דספיקא דדינא הוא אין מועיל בו תפיסה כ"כ ר"פ כיצד הרגל תחלת (דף קכט) ומביאו רבינו בסימן ש"ץ ס"א וס"ב ע"ש וע"ל סי' ש"ן ס"ט ועיין עוד בסימן זה ס"ד. ומ"ש ודבר זה מבואר יותר למעלה בסימן צ' פי' דבר זה דנגזל וניזק נשבע ונוטל וכל דין שבועה זו נתבאר בסי' צ' כי שם מקום דין זה דאיירי בדיני שבועה ועיין במה שכתבתי לשם:

2המוסר ממון חבירו וכו'. בפרק הגוזל בתרא (סוף דף (ק"י) [קי"ו] ודף קי"ז):

3ומ"ש ודינו כשאר מזיק לכל דבר. פירוש דמשלם ממיטב ואם מת גובה מיורשיו דאין זה היזק שאינו ניכר שפטרו היורש מלשלם כדלעיל בסימן שפ"ה (ס"א) וכ"כ הרמב"ם ריש פ"ח דחובל ותו אתא לאורויי דנקרא מזיק ויש לו דין מזיק ומדינא חייב המסור לשלם וגמרינן מיניה לשאר גרמי דנזקין דעלמא ולא מקנסא משום דרגיל הוא בכך כדאיתא בהגוזל קמא (דף צ"ו ב) דקאמר רב נחמן גזלן עתיקא הוא ובעינא דאיקנסיה ואם כן לא גמרינן מיניה אלא אפילו אינו רגיל למסור אלא עכשיו מסר פעם זה בלבד חייב לשלם מדינא כשאר מזיק וכדאיתא להדיא מסקנא דגמרא (סוף דף קי"ו):

4ומ"ש אף על פי שלא נשא ונתן ביד במה דברים אמורים וכו'. שם מימרא דרבה אם הראה מעצמו כנשא ונתן ביד דמי:

5ומ"ש או שאנסוהו להראות שלו והראוהו שלו ושל חבירו. שם (דף קי"ו ב) בלישנא אחרינא והביאו האלפסי (מב ב) והרא"ש (סי' כו):

6ומ"ש או שיסרו אותו וכו'. נראה שכתב כן משום דאיתא במשנה (סוף דף קי"ו) הגוזל שדה מחבירו ונטלוהו מסיקין אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר ואסיקנא בלישנא קמא לא צריכא דאחוי אחוויה ומפרש רבינו דהיינו שאנסוהו מסיקין ויסרו אותו ולא אמרו ליה על מה והראה ממון חבירו או קרקעו ואמר (ליה) [להו] טלו [ממון או] קרקע זו ונפטר מידם בכך חייב. ובית יוסף כתב דהכי משמע מעובדא דכסא דכספא ולא נהירא דלשם נטל ונתן ביד כדאמר שקלא ויהבו ליה אבל אחוויי מנ"ל:

7ומ"ש אבל אם אנסו האנס וכו'. ברייתא שם (דף קי"ז) ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ואם נשא ונתן ביד חייב ומפרש האלפסי והרא"ש והרמב"ם דהכי פירושו דאם אנסוהו גוים להראות ממון חבירו והראה להם בלבד פטור אבל אם מתחלה כשאנסוהו להראות או להביא ממון חבירו הלך ונטל ונתן ביד חייב ואף על גב דאניס כיון שהאנס לא היה יודע היכן הוא ממון חבירו שיטלנו משם ואנס את זה להראותו לו או להביא לו ונטל ונתן ביד חייב אבל אם האנס ידע היכן הוא ממון חבירו והיה יכול לטלנו משם אלא שאנס את זה להביא לו והביא לו פטור דכיון שידע היכן הוא כבר אבד וכאלו כבר נשרף וכן אפילו לא ידע האנס היכן הוא ואנס את זה להראותו לו והראהו לו ואז לאחר שהראה לו ויכול האנס ליטלנו חזר זה המוסר ונטל ונתן ביד פטור דעל מה שהראהו לו פטור כיון שהוא אנוס ולא עשה מעשה ועל מה שנטל ונתן אח"כ פטור דכיון דהאנס עמד עליו שידע היכן הוא הממון מקלי קלייה כבר:

8אבל הראב"ד כתב דאפילו לא ידע האנס היכן הוא ונטל ונתן ביד פטור כיון דיחדו לו בפירוש להביא לו ממון חבירו אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש וטעמו הלא הוא מפורש בדברי בעל המאור בפרק הגוזל בתרא (מג א) בשם הר' אפרים באריכות וגם הרמב"ן (מלחמת ה') האריך לשם על זה עיי"ש ובתשובת הרשב"א בסימן תתק"פ כתב הנכון כמו שכתב הראב"ד דאם אנסוהו אונס ממון להביא והביא חייב שזה כמציל עצמו בממון חבירו והיינו ברייתא דאמר לו אנס הושט לי פקיע עמיר זה חייב אבל אנסוהו אונס גוף להביא ממון חבירו פטור דהיינו כסא דכספא דרב אשי עכ"ל ויש לדחות דאף על פי דאנסוהו אונס הגוף ולא קא עביד איסורא להציל עצמו בממון חבירו מכל מקום חייב לשלם והיינו דרב הונא בפרק הכונס (דף ס' ב) דקאמר דקמבעיא ליה לדוד מהו להציל עצמו בממון חבירו ופירשו התוספות (ד"ה מהו) והרא"ש (סי' יב) לשם דקמבעיא ליה אי חייב לשלם כשהציל עצמו מפני פקוח נפש ואסיקנא דחייב לשלם וכסא דכספא דפטרו רב אשי היינו משום דפקדון היה ושומר פטור מאונסין (אי נמי האנס היה יכול ליטלנו בעצמו) דאדעתא דכספא קאתי עליה כדאיתא התם [אי נמי האנס היה יכול ליטלנו בעצמו] ולפיכך נראה דלא קיימא לן הכי אלא כאלפסי והפוסקים הנמשכים אחריו:

9לשון ב"י כתב החכם המרשים על זה שכתב רבינו בשם הרא"ש נראין דבריו כשידע מקום הממון דלא הוי כקאי בתרי עברי נהרא הא לאו הכי לא עכ"ל ונראה דלפי דכתב הרא"ש הא דאנסוהו לילך לבית פלוני להביא ממונו דפטור כגון שידע האנס הממון שבבית אותו פלוני ואנסוהו להביא עכ"ל בא המרשים להוציא מדקדוק לשון הרא"ש זה דאין פירושו דכשידע האנס שיש ממון בבית פלוני דאז פטור המוסר אף על גב שלא ידע מקום הממון דליתא דאינו פטור אלא כשידע מקום הממון הא לאו הכי אינו פטור דהוי כקאי בתרי עברי נהרא דאין האנס יכול ליטלנו כיון שלא ידע מקום הממון וז"ש הרא"ש כגון שידע האנס הממון שבבית אותו פלוני דה"ל ידיעה בממון שבבית פלוני היכן הוא מקומו ודו"ק נ"ל: