ב"ח, חושן משפט תיא:א
ב"ח · Bach, Choshen Mishpat 411:1
Open in the reader →1תולדות הבור אבנו וכו'. ה"א פ"ק (דף נ') ופרק המניח (בבא קמא דף כ"ח) ואליבא דשמואל דאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בר"ה וכן כל תקלה בר"ה בין אפקרינהו בין לא אפקרינהו מבורו למדנו ופטר בהו כלים דלא כרב דאמר אפקרינהו נפקא לן מבורו בר"ה דהוי הפקר אבל לא אפקרינהו משורו למדנו מה שור שהוא ממונו ואם הזיק חייב אף כל ממונו אם הזיק חייב (ואפילו הזיק חייב) דלא קיי"ל כרב אלא כשמואל בדיני: ומ"ש והזיקו במקומם. כלומר דאילו הזיקו שלא במקומם איכא לחלק מדכתב בסמוך: ומ"ש לחייב נזק שלם מתחלתו וכו'. כלומר לאפוקי לרב דבדלא אפקרינהו משורו למדנו דאינו חייב מתחלתו נ"ש אלא לאחר שנעשה מועד בג' פעמים: ומ"ש בין נתקל באבן וכו'. מימרא דרבי אלעזר פרק המניח שם וכדר' נתן דאפילו נתקל בקרקע עולם דלית ליה בעלים וליכא לאשתלומי מן הקרקע משתלם מבעל האבן אבל נתקל באבן ונחבט בקרקע וניזוק בה פטור אפילו לשמואל דלא מחייב שמואל אלא בחבטה דקרקעות בורו: ומ"ש ופטור בו ממיתת אדם ונזקי כלים. כ"כ הרא"ש בריש ב"ק דלא כמקצת גדולים שכתבו דאבנו וסכינו בתר דנייחי למדנו במה הצד מבורו ואשו ולא מיחייב אלא מה שחייב בשניהם ופטירי מנזקי כלים וממיתת אדם כמו בור ופטירי מטמון כמו אש וליתא אלא כל דין בור להם ע"ש: ומ"ש וכן אם הניחם ברשותו והפקיר רשותו וכו' פשוט שזהו דין בור: ומ"ש וניזק בתקלה זו והוזק וכו'. כלומר בין שניזוקה בהמתו או מתה בין הוזק הוא עצמו חייב בעל התקלה: ומ"ש ואם נפלו ברוח שאינה מצויה וכו'. פ' המניח (בבא קמא דף כ"ט) פליגי בה ר"מ ור"י והלכה כר"י דבשעת נפילה או אפילו אחר נפילה ולא הו"ל פנאי לסלקו אנוס הוא ופטור אבל לאחר מכאן דלאו אנוס הוא חייב אבל במפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטור אפילו לא הפקירם אלא לאחר שהיה לו פנאי לסלקם: ואם הניחן בר"ה ולא הזיקו במקומם וכו'. כ"כ הרא"ש בריש ב"ק ומביאו ב"י: