ב"ח, אבן העזר ק:ח
ב"ח · Bach, Even HaEzer 100:8
Open in the reader →1ובמקום שכותבין כתובה וכולי עד נשבע היסת ונפטר היינו בגרושה וטוען ברי ולא אמרינן הכא הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום דריע טענתא דידה כיון דכותבין כתובה ואין כתובתה בידה רגלים לדבר שקרעו כתובתה בפריעתה ואם אלמנה היא טענינן ליתמי דילמא אתפסה צררי ובמקום שאין כותבין יש לה מנה ומאתיים בתנאי ב"ד ואינו נאמן לומר פרעתי דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אבל תוספת ונדוניא דאינו תנאי ב"ד נאמן לומר פרעתי כמו בשאר תביעה בעל פה כך כתב הרמב"ן והרא"ש בפ"ק דמציעא לפרש דעת רב אלפס ושכך כתב הרמב"ם ומביאו ב"י באורך ומ"ש או אפי' בלא עדים וכו' עד גם נותנין לה כתובתה על פיה משנה ר"פ האשה שלום האשה שהלכה היא ובעלה למ"ה ובאה ואמרה מת בעלי תינשא ואמרו ב"ש תינשא ותטול כתובתה פירש"י על פיה וב"ה אומרים תינשא ולא תטול כתובתה א"ל ב"ש התרתם ערוה החמורה ולא נתיר ממון הקל וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש ומשמע מהאי ק"ו דא"צ לישבע שמת ולכן כתב רבינו גם נותנין לה כתובתה על פיה כלומ' על פי מאמרה בלי שבועה ותימה על מ"ש רבינו והרמב"ם כתב שצריכה לישבע שמת דהא משמע במשנה ובגמרא שהאשה נאמנ' בערוה החמורה מטעם דמילתא דעבידא לאגלויי היא א"נ מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה וכו' ואין כאן עסק שבועה ועוד דאם אינה נאמנת בלא שבועה אף בשבועה אין להאמינה כיון שנוגעת בדבר ועוד דהמעיין ברמב"ם ספי"ו דאישות יראה מבואר דהכי אמר כיון שנאמנת לינשא לאחר א"כ מתנאי כתובה שאם תינשא לאחר תטול מה שכתב לה בכתובה אלא דמשביעין אותה שבועת אלמנה דילמא אתפסה צררי וכך הבין הרב המגיד וז"ל וכתב רבינו שמשביעין אותה ופשוט הוא כדין כל הבא ליפרע מן היורשין עכ"ל ולכן מה שכתב רבינו ע"ש הרמב"ם שצריכה לישבע שמת הוא תימה וצ"ע: