ב"ח, אבן העזר קו:ב
ב"ח · Bach, Even HaEzer 106:2
Open in the reader →1ומ"ש בין אם הוא בריא או ש"מ שם בעי רבא בבריא היאך בש"מ הוא דידעה דלית ליה וקמחלה אבל בבריא סברה הדר קני א"ד השתא מיהת לית ליה תיקו ובספרי הרי"ף שבידינו כתוב דאוקמינן כתובה אחזקתה ועל בעל להביא ראיה שמחלה וכבר תמה ב"י היאך לא הביא הרא"ש דבריו ואדרבה פסק דלא מפקינן מיתמי וכן פסק הרמב"ם והר"ן כתב רשב"ם (דף קל"ג) כיון דמספקא לן ה"מ דהיינו האשה עליה להביא ראייה דבכל דין תיקו מאן דתפיס תפיס וכך הם דברי רבי' וכ"כ נ"י דהאשה היא המוציאה מיד היורשים ועליה להביא ראיה דכל היכא דלית לה לשטרא שעת הכושר איקרי בעל השטר מוציא וה"נ היא המוציאה והכי נקטינן ואפשר דהג"ה הוא באלפסי ואיכא לתמוה על דברי רבינו שלא הזכיר בסברת רב אלפס והרא"ש שכותב לבניו נכסיו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא משמע דמפרש דלמאי דאסיק ר"נ כר' יוסי דאם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה איבדה כתובתה דכיון דחשיבא ליה ועשאה שותף בין הבנים מחלה כתובתה אפי' במחלק על פיו והיא שותקת ואפי' לא חילק בפניה רק ששתקה כשנודע לה ואפי' לא כתב לה כלל והא ליתא דבאשיר"י ופירשב"ם משמע דאף לר"נ בעינן דלא קבלה בפירוש אלא אפי' שותקת מ"מ כתיבה מיהא בעינן ואליבא דר' יוסי דחדא מיהא בעינן או קבלה בפירוש בלא כתיבה או כתיבה בלא קבלה אלא שותקת ואיפשר דרבי' סמך על מ"ש בסוף אבל אם כתב לה מטלטלי וכו' ומיהו אפי' לא כתב לה אלא דקל וכו' ואפי' כתב לה קרקע וכו' אלמא דבדכתב לה מיירי ותו דהרא"ש לשם (בדף ר"ח ע"ג) כתב בהך הכותב כל נכסיו לא עשאה אלא אפוטרופא דלא קשה מהא דקי"ל כריב"ק דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין דר"ח תירץ דהתם כריב"ק באומר והכא בהכותב דבכתיבה מכוין לאפוקי קלא לאחשובה כדי שיכבדוהו עכ"ל וא"כ הכא נמי גבי אשה שעשאה שותף בין הבנים כדי לאחשובה דוקא כתיבה הוי חשיבות ואפי' ש"מ דבעלמא דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי מכל מקום הכא לא אמרינן דמחלה כתובתה אלא א"כ עשה לה חשיבות זה שכתב לה לאפוקי קלא שעשאה שותף בין הבנים ואין צריך לומר בבריא דאמירה בלא קנין לאו כלום הוא אפי' במחלק כל נכסיו ואם לא דכתב ותו איכא לתמוה במ"ש רבי' בסברת ר"ח דוקא כשחלק לה חלק א' כאחד מן הבנים אז מחלה בשתיקה לחוד וכו' דהא משמע דלר"ח הכי קאמר ליה ר"נ לרבא שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים ליטול חלק כאחד מן הבנים אז א"צ כתיבה וקבלה אלא בחדא סגי כר' יוסי אבל כתב לה קרקע כל שהוא בעינן כתיבה וקבלה כת"ק דר' יוסי והכי משמע במ"ש הרא"ש בשם ר"ח ומביאו ב"י וא"כ קשה אמאי כתב רבינו דסברת ר"ח אז מחלה בשתיקה לחוד ה"ל לומר אז מחלה בכתיבה לחוד או בקבלה לחוד אבל בשתיקה לחוד משמע אפי' בלא כתיבה ובלא קבלה כלל והא ליתא וצריך לומר דמ"ש אז מחלה בשתיקה בלחוד ה"ל כאילו אמר בכתיבה ובשתיקה לחוד והא דלא כתב נמי או בקבלה לחוד וכמ"ש הרא"ש בשם ר"ח נראה דס"ל לרבינו כמ"ש התוס' לשם בד"ה מכלל דקבלה עדיפא מכתיבה והשתא אשמועי' רבותא דבחלק לה חלק כא' מן הבנים אפי' בכתיבה ובשתיקה לחוד אמרינן דמחלה ואצ"ל דמחלה בקבלה עליה בפירוש אף ע"ג דלא כתב לה אבל אם לא נתן לה כאחד מן הבנים לא מחלה אלא אם כן כתב לה וקבלה עליה: כתב ב"י ופירשב"ם וס"ל כשמואל רביה וכו' וכן דעת רב אלפס וכו' נראה דאינן תופסים דעת אחת דלהרשב"ם דוקא במחלק לפניה והיא שותקת ועוד כתב דר"י בר חנינא קילא טפי מדשמואל והרי"ף כתב אדר"נ ודוקא דהיא שותקת כשמואל וכ"ש הנך אלמא דלא בעינן דמחלק לפניה וגם דשמואל קילא מכל הנך אף מדר"י בר חנינא מיהו בהא איכא למימר דשמואל דאמר במחלק לפניה והיא שותקת הוא דחמיר טפי מדר"י בר חנינא אבל בדר"נ דמיירי באינו מחלק לפניה אלא נודע לה ושותקת כשמואל הא ודאי קילא טפי אפי' מדר' יוסי בר חנינא ודו"ק: