ב"ח, אבן העזר קכו:ה
ב"ח · Bach, Even HaEzer 126:5
Open in the reader →1ומ"ש ואם יכתוב גט ביום ראשון של חדש אייר יכתוב ביום ל' לחדש ניסן שהוא ר"ח אייר וכולי כ"כ המרדכי והריח"ב אבל בסמ"ג ובכלבו כתוב שיכתוב בשלשים יום לירח ניסן שהוא יום ראשון לחדש אייר ובתשובת הרא"ש כלל מ"ה כתב שנהגו בארצו לכתוב ביום ראשון לחדש אייר שהוא יום שלשים לחדש ניסן אבל בסוף סדר גיטין כתב תשובת מהר"י ברונ"א שעשה מעשה בגט משומד בחדש אדר הראשון ביום ראשון דר"ח אדר השני וכתב בו באחד בשבת ביום שלשים לירח אדר הראשון שהוא ר"ח אדר השני ונתן טעם על כל דבריו וכך נראה עיקר לכתחלה מיהו אם לא כתב רק ביום ראש חדש פלוני נמי כשר דיעבד שמה שכותבין ביום שלשים לחדש פלוני הוא חומרא בעלמא כך נראה מדברי התוס' והרא"ש בפרק קונם יין (דף ל) ומביאו ב"י ובסדר מהר"י מינץ סימן מ"ט הביא ראיה מפרק מי שהיה נשוי לכתוב ביום ל' לירח ניסן שהוא ר"ח אייר ומסתמא אינו ראייה שלכתחלה יכתוב כן וכתב סמ"ג שיש למנוע מלכתוב גט באותו יום ל' וכ"כ המרדכי והכלבו ואף כשאין ר"ח אלא יום אחד: כתב מהר"מ פדווא"ה ובהג"ה ש"ע שיש למנוע מלכתוב גט בשום ר"ח מיהו בשעת הדחק או בדוכתא דאיכא חששא דעיגון כותבין בין כשאינו אלא יום א' ובין כשהוא שני ימים וכדעבד הר"י ברונא ואם אינו אלא יום א' או כשנכתב ביום ב' כותבין לכתחלה ביום א' לירח פלוני ואם נכתב ביום ראשון כותבין ביום ל' לירח אדר הראשון שהוא ר"ח אדר השני ובב"י האריך ע"ש. ובדין מנין הימים והשנים נהגינן כגדולים דבימים לעולם מנין המועט קודם למנין הגדול אף מעשרים ואילך בתשעה עשר יום בעשרים יום באחד ועשרים יום וכולי אבל בשנים כותבין אחת שתים שלש ארבע שש שבע שמנה תשע עשר אחת עשרה שתים עשרה שלש עשרה ארבע עשרה חמש עשרה שש עשרה שבע עשרה שמנה עשרה תשע עשרה עשרים ע"כ מנין המועט קודם ותיבה שנייה בלשון זכר מכאן ואילך מנין המרובה קודם עשרים ואחת עשרים ושתים וכולי. ובדין החדשים אייר ב' יודין מרחשון וי"ו אחת כסלו בלא יוד אדר הראשון מלא וי"ו סיון מלא יוד תמוז מלא וי"ו אלול מלא וי"ו תשרי בחד יוד לבסוף כי כן נמצא בקרא לא בענין אחר ואם נתן גט שנכתב אייר בחד יוד פסול אם לא בשעת הדחק ויש נמנעין מליתן גט באייר אך במקום הדחק נותנין וכותבין בב' יודין הגהת ש"ע: וכתב מהרי"ו בתשובה סימן ע"ב על גט שהיה כתוב בו בעשרים וארבעה יום דכתב מנין המועט לבסוף וכתב אצלו יום דכשר. ומהרי"ל הביא ראיה מהא דת"ר אחת ואחת אחת ושתים וכולי ופרשינן באתרא דר"מ המנין מרובה תחלה ואח"כ הפרט ובאתרא דר' יהודה הפרט ברישא מכאן נראה שמה שכתב הסמ"ג ובשאר פוסקין לכתוב בגט בא' ועשרים יום בשנים ועשרים יום וכולי ואם טעה הסופר וכתב בעשרים ואחד אין לפוסלו דמאן דעביד כמר עביד ומאן דעביד כמר עביד ובירושלמי מייתי קרא לכל אחד ואחד עכ"ל וכן כתב בסדר הר"י מינץ סימן נ"ג עוד מצאתי כתב מה"ר מיישטרי"ל בשם רבו מהרי"ק שהכשיר בגט שהיה כתוב בו בחמשה עשר ימים ולא כתב בו יום ע"כ ואם לא כתב אדר הראשון אלא אדר סתם או באדר השני כתב אדר סתם הגט פסול ודלא כהגה"ת ש"ע שכתב לחלק דבראשון אם כתב אדר סתם כשר ובשני אם כתב אדר סתם פסול דליתא אלא גם בראשון אם כתב אדר סתם פסול והוא משום דבסוף פרק ו' דנדרים דפליגי ר"מ ור' יהודה ר"מ סבר בראשון כותבין אדר הראשון ובשני כותבין אדר סתם ור' יהודה סובר איפכא פליגי בה הפוסקים דר"י והרא"ש פסקו הלכה כר"י והרמב"ם בפ"י פוסק כר"מ כמו שכתב ב"י כאן וכן בי"ד בסימן ר"כ כתב ב"י דהרמב"ם פוסק כר"מ בין בנדרים ובין בשטרות דאדר סתם הוא אדר שני אם כן לפי זה אם כתב בראשון אדר סתם ה"ל מאוחר והרמב"ם פוסל גט מאוחר וכן כתב ב"י כאן ע"ש הרשב"א דמסתפק מתוך ההלכה דבגט גם המאוחרים פסולים כמו המוקדמים ותו דבש"ע בסימן קנ"ז הביא שני הדיעות בדין גט מאוחר וכן בי"ד סימן ר"כ הביא בש"ע שני הדיעות בדין עד ר"ח אדר א"כ פשיטא דבגט איסורא דאורייתא הוא וחומרא דא"א אזלינן לחומרא ואם כתב בראשון אדר סתם ה"ל ספק מאוחר והגט פסול מספק דאורייתא כי היכי דפסול מספק דאורייתא כשכתב בשני אדר סתם ואפי' בשעת הדחק אין להקל ועל הרב בהגהת ש"ע איכא לתמוה דבי"ד בסימן ר"כ ובא"ע סימן קכ"ז לא כתב לחלוק על מה שלא הכריע בש"ע וא"כ הסכים דאזלינן לחומרא וכאן בדין אדר גבי גט הכריע להקל בחומרא דאשת איש זה ודאי תימה: