ב"ח, אבן העזר קלו:ב
ב"ח · Bach, Even HaEzer 136:2
Open in the reader →1ואומר בשעה שנותנו לה הרי את מגורשת ממני בגט זה פ"ק דקידושין סוף (דף ה') אמר שמואל בגירושין נתן לה וא"ל הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם ה"ז מגורשת ומשמע דבחדא מהני תלתא לישני סגי לכתחלה ורבי' דמצריך תרתי הרי את מגורשת ממני בגט זה ומותרת לכל אדם ומ"ש או הרי את משולחת ממני ר"ל דמשולחת הוה לשון טוב כמו מגורשת אבל ודאי כי היכי דבמגורשת ממני צריך לומר ג"כ והרי את מותרת לכל אדם הכי נמי במשולחת ממני צ"ל והרי את מל"א דאל"כ מ"ש הא מהא נמשך אחר דברי התוס' בפרק הזורק (גיטין דף ע"ח) בד"ה אינו גט דר"י היה מצריך לנותן גט לאשתו לומר הא גיטך וגם הרי את מותרת לכל אדם כדמשמע בהמגרש שהיו רגילין לומר גם כן ודן פירוש דבריהם דבהמגרש סוף (דף פ"ה) משמע מדקאמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ודין דמשמע ודין אלא ודן וקשה דבריש נדרים קאמר אביי דידים שאינם מוכיחות הויין ידים ולא צריך לכתוב ודין ותירצו התוס' דלשופרא דשטרא היו כותבין ודין לאביי ולמד מכאן ר"י ז"ל דכיון שהיו רגילים לכתוב גם כן ודין לאביי אעפ"י שאינו צריך לכותבו כ"ש דהרי את מותרת לכ"א דהוא גופו של גט דיש לאומרו ולכך אעפ"י דמדינא סגי בחדא מהני תלתא לישני כדקאמר שמואל מכל מקום לשופרא דשטרא היה מצריך ר"י לומר הא גיטך וגם הרי את מל"א: