ב"ח, אבן העזר קמג:יט
ב"ח · Bach, Even HaEzer 143:19
Open in the reader →1א"ל לפני שנים כשאמסור לך גיטך וכולי כלומר דלא מסרו לה בפניהם עכשיו דאי מסרו לה איגרשא לה בהאי תנאי ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא אלא כך אמר בפניהם כשאמסרנו לה לא אמסרנו אלא ע"מ כן וחזר וא"ל בפני שנים ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ומסרו לה בסתם דלא אמר לה שתתני מאתים זוז תוספת ע"ת הראשון ולעקור נמי לא בא מדלא ביטל דבריו הראשון בפירוש בפני אלו לא בטלו וכולי וכמ"ש רש"י ומ"ש רבינו ומסרו לה בפני כולם נראה דאתא לאשמועי' דלא תימא דברייתא לא איירי אלא במסרו לה בפני האחרונים בלבד התם הוא דלא בטלו וכולי אבל במסרו לה בפני כולם דהיינו בפני הראשונים ובפני האחרונים ודאי דביטל דבריו הראשונים מדלא הזכיר תנאי הראשון גם בפני הראשונים בשעה שמסרו לה הגט קמשמע לן דאין צריך לחזור ולהזכירו בפניהם בשעת מסירה דכיון שהזכירו בראשונה ועכשיו לא ביטל דבריו הראשון בפי' אלמא דה"ל כאילו אמר עשי אחד מאלו הדברים באם תרצה וכו' כנ"ל לפרש דברי רבינו ע"פ פירש"י שמסרו לה בשעה שאמר התנאי השני אבל הנכון דפי' דברי רבינו הוא דאף בשעה שאמר תנאי השני לא מסרו לה הגט אלא ג"כ א"ל בפני ב' כשאמסרנו לה ע"ת כך וכך אמסרנו ואחר זמן מסרו לה בסתם בפני ב' כיתי עדים הראשונים והאחרונים התם הוא דאמרינן רצתה משמשתה רצתה נותנת לו מאתים אבל אם התנאי השני היה בשעת מסירה בכל גווני ביטל את הראשון וזה דעת הרמב"ן שלא כדברי רש"י כמ"ש ה"ה בפ"ח וכ"כ הר"ן ומביאו ב"י וזה דעת רבינו גם כן שתנאי השני א"ל בפני עדים אחרים ואחר זמן מסרו לה בסתם בפני כולם ושלא כפי' רש"י ומ"ש וכתב הרמ"ה וה"ה איפכא וכולי נראה דה"ק לא תימא דכיון דאמר תחלה ש' זוז ואח"כ ר' זוז לא הוי ביטול אלא מוסיף הוא ר' על ש' שאמר בתנאי הראשון ואע"ג דלא אמר בפי' ע"מ שתוסיף לי ר' זוז בודאי לתוספת נתכוין דאי לעקור תנאי הראשון הוא בא אין דרך לעקרו ולהפסיד מתנאו הראשון וכאן ודאי מפסיד דש' הוא יותר מר' מה שאין כן כשהתנאי הראשון הוא על מנת שתשמשי את אבא ב' שנים ותנאי השני ע"מ שתתן לי ר' זוז דאין ידוע אם מפסיד או מרויח ואיכא למימר דלעקור הוא בא אי נמי יברור לו או זה או זה אבל בש' ור' ודאי מפסיד וכ"ש שאין דרך לומר אם תרצה תתן לי ש' זוז אם תרצה תתן לי ר' זוז דפשיטא דתתן לו ר' זוז ולא יותר ואם כן בע"כ דלתוספת נתכוין קמ"ל דלבטל תנאי הראשון נתכוין ואינה צריכה לתת לו אלא ר' זוז ובזה נתיישב מה שהיה קשה לב"י ואמר לא ידענא מאי אתא לאשמועינן וכו' ע"ש: