ב"ח, אבן העזר קמח:ה
ב"ח · Bach, Even HaEzer 148:5
Open in the reader →1ואם פירש בפי' וכו' או שנתן לה גט על תנאי וכו' כתב ב"י א"א לפרש דבתנאי דמעכשיו קאמר דכל כה"ג גיטא חייל מיד ומקיימא תנאה ואזלא כדאיתא בפרק מ"ש גבי הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז מכאן ועד ל' יום וכתבו רבי' בסימן קמ"ג אבל בתנאי דאם איפשר לומר דס"ל דכיון דאין הגט חל עד שעת קיום התנאי ליכא למיחש לקידושין כשנתייחד וכו' ותימה דהא בריש סימן זה כתב רבינו דאף בתנאי דמעכשיו אם מתי שעדיין לא נתקיים חיישינן כשנתייחדה עמו שמא בעל לשם קידושין וצריך גט שני מספק אלא נראה דרבינו מחלק בין ש"מ דמגרש במעכשיו או במהיום ותלה תנאו במיתה לבין שאר תנאי במעכשיו או במהיום ולא תלאו במיתה דבלא תלאו במיתה מעכשיו ממש קאמר ואפילו נתקרע או נשרף חל הגט למפרע משעה שהגיע לידה כמ"ש רבינו בסימן קמ"ג על דברי הרמב"ם דיפה חילק בין תנאי דמעכשיו לתנאי דאם דבמעכשיו חל הגט מיד והויא מגורשת אפי' נשרף וכולי אבל כאן בש"מ שאמר מעכשיו אם מתי קי"ל כר' יוסי דמספקא לן כו' דכיון דתלאו במיתה דבקושי קא מגרשה וקרוב לומר שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה אחת סמוך למיתתו והלכך מספקא לן וצריך גט שני מספק וכך מפורש בתשובת מהר"ם שבמרדכי פרק מ"ש המתחלת ידגה לרוב ע"פ הארץ מהר"ר פרץ כתב עוד ב"י ואזדא לטעמיה דס"ל דגם בתנאי דאם וכו' אבל מדברי הרי"ף נראה דטעמו דבמהיום אם מתי אף לרבי יהודה דהוי כאומר מעת שאני בעולם אפ"ה אם נתייחד חוששין לקידושין מיהו מלשון הרמב"ם שאמר שמא בעלה ובטל הגט כמו שיתבאר בהלכות אלו משמע דאין טעמו שמא בעל לשם קידושין אלא ר"ל שבעלה ופייסה בדברים וביטל הגט וכ"כ הרמב"ם פ"ט הלכה כ"ה שמא בעל ולא אמר שמא בעל לשם קידושין אלא ר"ל בעל ופייס וביטל הגט ומ"מ דוקא בשאר תנאים אבל במעכשיו אם מתי אמרו בגמרא דטעמא משום חששא דבעל לשם קידושין צ"ל דס"ל כמו שפירש הרמב"ן דבמהיום אם מתי דהתנאי אינו לא בידה ולא בידו אלא מתקיים בעל כרחן לא מצי לבטל הגט כמ"ש הרשב"א וה"ה משמו אך קשה דאם דעת הרמב"ם משום שמא פייסה וביטל הגט אמאי הצריך שיראו העדים כאחד אפי' לא ראו כאחד חיישינן שמא פייסה וצ"ע: כתב בסמ"ק בה' גירושין ומה"ר יחיאל מפרי"ש היה רגיל להצריך בגט ש"מ לגרש לגמרי בלא שום תנאי כדי לאפוקי נפשיה מכל ספיקא וגמגום אך היה מזקיקם לקבל עליהם חרם של תקנת הקהילות לחזור ולישא אותה מיד כשיעמוד מחליו עכ"ל. ומביאו במרדכי פרק מי שאחזו ונראה מדהאריך וכתב להצריך בגט ש"מ לגרש לגמרי בלי שום תנאי אלמא דס"ל דאף ע"ג דבשאר גיטין מדינא א"צ להחמיר לדקדק על הבעל שיאמר בפירוש דמגרש בלא תנאי דאין לנו לחוש מן הסתם דמגרש ע"ת מ"מ בגט ש"מ שמפייסין אותו שיגרשה כדי שלא תפול לפני יבם ולפי הנהגת שאר מלכיות מגרשין ע"ת כדאתקין שמואל וכדין התלמוד ויהיו העולם סבורין דמגרשה ע"ת ואיכא לעז מכמה ספיקות וגמגומים בלשון התנאים הילכך צריך לדקדק להצריכו שיאמר הבעל בפי' דמגרשה לגמרי בלי שום תנאי לאפוקי נפשיה מכל ספק וגמגום וכ"כ הרא"ש בפ' השולח לגבי ביטול מודעא דהמגרש אשתו מרצונו אין כאן חשש אם לא יבטל מודעא דכיון דמדעתו מגרשה אינו חשוד לקלקלה בידי שמים עד כאן לשונו אלמא דכל היכא דאינו מגרשה מרצונו דאיכא למיחש טפי למסירת מודעא צריך לדקדק טפי שיבטל מודעות וכן הוא לענין התנאים דבש"מ דאיכא למיחש טפי שהוא מגרשה ע"ת צריך לדקדק הרבה שיאמר בפירוש דמגרשה בלי שום תנאי לאפוקי נפשיה מכל הוצאת לעז. והרב בהגהת ש"ע כתב בסוף סימן קמ"ה וז"ל ויש אומרים דלכתחלה אין לגרש ע"י תנאי רק יגרש סתם ולקבל בחרם הקהלות או ליתן משכנות שכשיעמוד יחזרו וישאו זא"ז עכ"ל נראה דא"צ להזקיקו לש"מ שיאמר בפירוש שמגרשה בלא שום תנאי אלא מגרש בסתם וכבר עשה גדול אחד מעשה בזה ע"פ לשון בהגה"ה זו ולפע"ד אינו נכון לכתחלה דלשון הסמ"ק לא משמע הכי אלא לכתחלה צריך לשואלו לש"מ אם מגרש על תנאי וישיב שמגרשה לגמרי בלי שום תנאי שכך נוהגים לשאול לבעל המגרש אפילו איננו ש"מ כמ"ש בסדרי גיטין כ"ש שצריך לשאול כן לש"מ שלא יגיע לשום לעז מיהו בדיעבד ודאי במגרש סתם נמי הגט כשר כיון שלא פירש שום תנאי למה לנו לחוש לתנאי מן הסתם עוד נ"ל פשוט דאף הרב בהגהת ש"ע מודה דצריך לשואלו לש"מ קודם שימסור הגט לידה אם דעתו לגרש ע"ת וישיב שמגרשה לגמרי בלא שום תנאי ומ"ש רק יגרש סתם וכו' על שעת מסירת גט ליד האשה קאמר שיגרש סתם שיאמר ה"ז גיטך וכו' כמו שאר מגרשים ולא יאמר אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט כו' רק יגרש סתם והנה זה לערך כ"ה שנה נעשה מעשה בק"ק ווינא שגדול אחד היה מסדר גט לש"מ והיה מגרש בסתם וקבלו עליהם בחרם ובנתינא משכנות שיחזרו וישאו זא"ז ואחר כך חזרה בה האשה וקם גדול אחד והאריך בפסק שלו ואמר שהקישורים בחרם ובמשכנות חשוב הוא כאילו התנה אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט וחלקו עליו כל הגדולים שבדור ומלבד שכל דבריו נשברים ונסתרים והם היפך האמת כמבואר באורך בתשובה שחיברתי ע"ז עוד הוכחתי על פניו והוא עצמו בעל כרחו צריך להודות שלפי מנהגנו היא מגורשת גמורה בלא תנאי שהרי לפי תקנת ר"י מפרי"ש נוהגים בגט ש"מ לקורעו אחר הנתינה ככל שאר גיטין ולר"ת דגרסינן באומר מעת שאני בעולם ר"ל דבאומר מהיום אם מתי אין הגט חל אלא שעה אחת לפני מיתתו שדעתו לאחר הגט כל מה שיכול וכן פי' ר"ח והרא"ש והרשב"א והר"ן וגם רש"י גופיה פי' כך בפרק כל הגט (גיטין דף כ"ה) דלא כמה שפירש"י בפרק מי שאחזו א"כ לפי דבריו של גדול שהקישור של ר"י מפרי"ש שתיקן בגט ש"מ חשוב כאילו גירשה ע"ת נמי אין הגט חל אלא שעה אחת לפני מיתתו שהרי בקושי הוא מגרשה א"כ לפ"ז היה צריך שלא יקרעו הגט אלא יהא קיים עד סמוך למיתה שאז יחול הגט אלא בע"כ לתקנת הר"י מפרי"ש חל הגט מיד לאחר שמסר לידה ולכן מקרעין אותו וא"ל דדוקא במהיום אם מתי ס"ל לר"ת דאינו חל אלא שעה א' לפני מיתתו אבל במעכשיו חל מיד אף לפי' ר"ת וכמ"ש ממ"ש התוס' בפרק האשה רבה (יבמות דף צ"ג) בד"ה קנויה לך וכן בקידושין פרק האומר (דף ס"ג) בד"ה כגון דכתב וכיון דאנו נוהגים שהבעל אומר בשעת מסירת הגט ליד האשה ובו תהיי מגורשת ממני מעכשיו וכולי מעכשיו ממש קאמר הא ליתא שהרי במרדכי בתשובת מהר"ם דלעיל לה"ר פרץ מפורש דלר"ת אין חילוק בין מהיום למעכשיו אלא בין תלאו במיתה לבין לא תלאו במיתה וכשתלאו במיתה אינה מגורשת אלא שעה אחת קודם מיתתו אפי' אמר מעכשיו ואם נתקרע קודם מיתתו אינה מגורשת אפי' אמר מעכשיו וכך מוכח מתשובת הרא"ש שהביא רבינו סוף סימן קמ"ז והיא בכלל מ"ו דין א' ולפ"ז בע"כ שהגט ניתן בלא שום תנאי בעולם דאם לא כן לא היה קורעו המסדרו וא"ל דמה שנוהגים לקורעו הוא דקי"ל כהרמב"ם רפ"ח דה"ג וכ"כ רבינו סימן קמ"ג דבאומר מעכשיו אפי' אבד הגט או נשרף אפי' מת הבעל קודם שיתקיים ה"ז מקיימת התנאי אחר מותו וכבר היא מגורשת משהגיע גט לידה והכי משמע ממ"ש המרדכי וז"ל מכאן הצריך מוהר"ם שיהא גיטו של ש"מ קיים עד שעת מיתה כדאמר בפרק מ"ש איכא בינייהו שנקרע הגט או שאבד ומיימוני רפ"ח דה"ג כתב כל היכא דאמר מעכשיו או מהיום ה"ה מגורשת מיד משהגיע גט לידה ומשמע לשם אפי' נשרף קודם מיתת הבעל הא ליתא מכמה טעמים חדא דלמה לנו להקל כהרמב"ם בדוכתא דפליג עליה ר"ת והסכים עמו הרשב"א והרא"ש והר"ן ושאר גדולים דגורסים נעשה כאומר בכ"ף ועוד דמהר"ם ג"כ פסק כר"ת והיה מצריך בגט ש"מ שיהא קיים עד שעת מיתה ואנן ניקום להקל לקורעו זה לא יעלה על הדעת ועוד אומר אני באין ספק דלא ס"ל כהרמב"ם אלא במעכשיו ולא תלאו במיתה התם ודאי במעכשיו ממש קאמר אליבא דכ"ע דאם לא כן למה ליה למימר מעכשיו אבל במעכשיו ותלאו במיתה דצ"ל מעכשיו משום דאין גט לאחר מיתה איכא למימר דמודה לפר"ת דמעת שאני בעולם קאמר וכדכתב מהר"ם חילוק זה להדיא וכדמוכח נמי מדברי רבינו שכתב כאן ובסימן קמ"ג וכדפי' בסמוך ריש ס"ד כי היכי דלא תיקשי דברי רבינו אהדדי ואדברי הרמב"ם גופיה לא קשה הא דאיהו פסק בפ"ט דבש"מ נמי מגורשת משעת קבלת הגט דתופס גי' האלפסי אליבא דחכמים דלא כהרא"ש אבל דברי רבינו קשיין אהדדי וצריך ליישב ולחלק בין תלאו במיתה ללא תלאו במיתה וכשתלאו במיתה אינה מגורשת אלא שעה אחת קודם למיתה וצריך לשמור הגט שלא יקרענו וכיון שאנו נוהגים לקרעו בע"כ דמגרש אותה מיד לגמרי בלי שום תנאי והמערער על זה הוא בכלל מוציא לעז שהחרים עליו ר"ת וכל הגדולים שבדורו: