ב"ח, אבן העזר קנח:ג
ב"ח · Bach, Even HaEzer 158:3
Open in the reader →1כתב הרמב"ם וכולי טעם מחלוקת זה מבואר בב"י באורך ולענין הלכה אעפ"י שהרמב"ם השוה מדותיו דכשם דע"א נאמן במיתת הבעל כך נאמן ביבמה להעיד שניתן לו בן להתירה לשוק מכל מקום הראב"ד מחלק דבניתן לו בן דלאו מילתא דעבידא לאגלויי היא אין עד אחד נאמן ואע"פ דבש"ע בסימן קנ"ו סעיף ח' וכאן ס"ג פסק כהרמב"ם בתרוייהו הנה בהגה"ה כתב דיש חולקים ואם כן היה נראה דאין להקל אמנם לפע"ד נראה דבעד אחד דמעיד במיתת הבעל דאיכא חששא דתתעגן כל ימיה דאי איפשר להשיג עדות אחר יש לסמוך על הרי"ף והרמב"ם וטובא רבוותא הסמ"ג והסמ"ק ובעל המאור והרשב"א כמ"ש ה"ה פ"ג ונ"י פרק האשה רבה ומ"ש בהגהות ש"ע ויש אומרים דאין עד אחד נאמן לומר שמת יבמה להתירה לעלמא עכ"ל. אלמא דחוששין לחומרא כהרא"ש ובנו רבינו וה"ר ירוחם ע"ש הרמ"ה נראה ודאי דלא בא הרב אלא לגלות דאיכא רבוותא דמחמירין ולכן יש ליזהר שלא להקל לכתחלה היכא דאיפשר להשיג עדות אחר על ידי טורח אבל במקום עגון ודאי דיש להתיר כהני רבוותא דמקילין שהם רוב בנין ורוב מנין וכ"פ מהר"ם פדוואה בסימן פ"ט אבל בניתן לו בן דליכא חששא דעיגון כלל כשהיבם לפנינו אפילו היה הראב"ד יחיד לא היה ראוי להקל ובתחילה להתירה לשוק בלא חליצה כ"ש דאיכא הרא"ש ובנו רבינו וה"ר ירוחם ע"ש הרמ"ה וגם הרשב"א דהכריח להקל כמ"ש ב"ה ונ"י משמו הנה בתשובה סימן אלף רפ"ב כתב למעשה יש להחמיר וחולצת ולא מתייבמת ומדברי רבינו נמי נראה דיש להחמיר בניתן לו בן מדלא הביא בסימן קנ"ו דברי הרמב"ם דמיקל גם בניתן לו בן ואע"פ שלא הביא גם דעת המחמירים יש לומר דנסמך על מ"ש כאן דיש מחמירים בע"א שמעיד במיתת הבעל דעבידא לאיגלויי כל שכן דיש להחמיר במעיד שניתן לו בן דהא הראב"ד מיקל בע"א במיתת הבעל ומחמיר בניתן לו בן ואע"פ דהראב"ד אינו מחלק בין איכא עגונה לאין בו עגונה אלא מחלק בין עבידא לגלויי ללא עבידא לאיגלויי ולדידן יש להחמיר אפי' במידי דעבידא לאיגלויי מ"מ לדידן ס"ל ה"ט דבניתן לו בן כיון שהיבמה עם היבם במדינה שיחלוץ לה אין לסמוך לכתחילה על ע"א לפוטרה כיון דליכא עיגונא וכמ"ש בהגהת ש"ע דיש חולקים וכך הורתי הלכה למעשה והארכתי בתשובה על זה עוד כתב בתשובת הרשב"א דכל שהאמינו בו ע"א אפי' עד מפי עד וכל אותן שנאמנות במת בעלה נאמנות כאן להעיד ליבמה וכך פסק מהר"ם פדוואה בסי' פ"ט והכי נקטינן: