ב"ח, אבן העזר קע:כז
ב"ח · Bach, Even HaEzer 170:27
Open in the reader →1גדול שעשה מאמר וכו' פשוט ר"פ ד' אחין. וכתב הרמב"ם וכן אם נפלו לפניו איסור לאו וכו' בפ"ז כתב כן וכתב ה"ה דאיכא לתמוה דבפרק שני דיבמות (דף כ) איתא ברייתא איסור מצוה ואיסור קדושה בא עליה או חלץ לה נפטרה צרתה דאין לפרש דצרתה כיוצא בה קאמר דהא בפ"ה מיבום כתב להדיא דחליצה פסולה אינה פוטרת אפילו לכיוצא בה ע"כ ולפעד"נ דל"ק כלל דברייתא נפטרה צרתה דבר תורה קאמר דמדאורייתא ליבום נמי רמיא דלא תימא חייבי לאוין לחליצה רמיא ליבום לא רמיא דהא כתיב יבמתו כדקס"ד התם מעיקרא קמ"ל דלא אלא ביאה וחליצה שוין בה ויבמתו נפקא לן לאלמנה לכ"ג מן הנישואין דאיכא עשה ול"ת דלחליצה רמיא ולביאה לא רמיא אבל ח"ל גרידא לביאה נמי רמיא ונפטרה צרתה זהו דבר תורה אבל ודאי דרבנן עבוד תקנתא דכל חליצה פסולה דלא חזיא ליבום צריכה לחזר על כל האחין או אינה פוטרת צרתה לדעת הרמב"ם והלכך באיסור לאו ועשה ג"כ דלא חזיא ליבום מטעם גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה אינה פוטרת צרתה דהויא לה חליצה פחותה ופסולה כיון דלא חזיא ליבום אלא דברייתא לא מיירי בהכי מיהו אם עבר ובא עליה קנאה ונפטרה צרתה לגמרי ואף מדרבנן נפטרה דכיון דכבר ייבמה ומדאורייתא חזיא ליבום אע"ג דעבר אדרבנן לכתחלה ס"ס נפטרת ואינו דומה לביאה פסולה דגזרו בה וצריכה חליצה אחריה דהתם שייך גזירה ביאה אחר מאמר אטו ביאה אחר ביאה אבל הכא ביאה גרידא היא וליכא למיגזר זאת היא דעת הרמב"ם ובריש סימן קע"ד יתבאר עוד בס"ד: