ב"ח, אבן העזר קעד:ג
ב"ח · Bach, Even HaEzer 174:3
Open in the reader →1היתה אסורה לבעלה וכו' חוץ ממחזיר גרושתו וכו' בפ"ק (ריש ד' י"ב) אסיקנא תריץ הכי מחזיר גרושתו משניסת היא חולצת צרתה או חולצת או מתייבמת וכך פסקו הרי"ף והרא"ש לשם ואע"ג דליכא בה שום איסור לאו ועשה על היבם אפילו הכי מתייבמת מק"ו במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש ומ"מ לא אלים האי ק"ו למיפטרה מחליצה היא גופה אבל צרתה אף לייבום דאין זו צרת ערוה דטומאה דכתיב בה מוקים לה בסוטה ודאי ואיתעקר ממחזיר גרושתו כאילו לא כתב בה טומאה וכדמוכח בסוגיא ועיין במ"ש לעיל סי' קע"ב ס"ח: כתב הרמב"ם בפ"ו יבמה שהיא אלמנה מן הנישואין ובא עליה כ"ג לא נפטר צרתה שאין עשה דוחה ל"ת ועשה והואיל דלא קנה מן התורה קנין גמור לא הותרה צרתה לזר עד שתחלץ עכ"ל וטעמו דפסק כרב גידל בפ"ב (דף כ) דדריש יבמתו יתירא דחייבי לאווין עולה לחליצה ואינו עולה לייבום ואע"ג דדחינן דח"ל מדאורייתא שריא אף לייבום היינו ח"ל גרידא אבל אלמנה מן הנישואין לכ"ג דאיכא ל"ת ועשה אינה עולה לייבום ד"ת ואפ"ה עולה לחליצה ולפ"ז אם עבר כ"ג ובעל לא נפטרה צרתה וכ"כ ה"ה לשם בשם בה"ג ולמד ה"ה מכאן דבמחזיר גרושתו משניסת נמי אם עבר ובא עליה היבם לא נפטרה הצרה הואיל ולא קנאה מן התורה מק"ו דלעיל אבל הב"י כאן וכן בכ"מ השיג על ה"ה וז"ל ונראה מדברי ה"ה דמחזיר גרושתו משניסת עובר בעשה ול"ת מדמדמי ליה לאלמנה לכ"ג מן הנישואין ואיני יודע מניין לו שאינו מוצא בה אלא לאו בלבד עכ"ל ושרי ליה מאריה דהא באלמנה לכ"ג איסור לאו ועשה על היבם היא ובמחזיר גרושתו משניסת אין שם לאו ולא שום איסור עשה על היבם אלא מק"ו הוא נלמד וכאילו כתב קרא בפי' דאינו עולה לייבום והלכך אין צרתה נפטרת בביאתה ולא דמי לח"ל דקי"ל דעשה דוחה ל"ת ולפ"ז ספק סוטה נמי דמק"ו הוא נלמד אין צרתה נפטרת בביאתה. עוד כתב ה"ה דצרת מחזיר גרושתו משניסת נפטרת בחליצה והחשה עליו ב"י לשם ממ"ש הרמב"ם פ"ז דב' יבמות מבית א' והאחד מהן שנייה על היבם או ח"ל או חייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה וצ"ע עכ"ל וגם זה אינו קשה כלל דהא מעיקרא קס"ד דאו היא או צרתה חולצת וכל אחת נפטרה בחליצת חבירתה דלאו חליצה פסולה היא השתא ודאי דגם למאי דמסיק היא חולצת צרתה או חולצת או מתייבמת מ"מ הא דצרתה נפטרה בחליצתה לא אידחיא לה וכ"כ התו' לשם ובר"פ ד' אחין בד"ה וחליצה פסולה דמחזיר גרושתו משניסת אף ע"ג דאסורה להתייבם כיון שהזיקה שלימה פוטרת ואינו דומה לשאר חליצה פסולה ואף להרמב"ם דבח"ל ועשה ושניות הויא נמי חליצה פסולה אף על פי דהזיקה שלימה מ"מ לא דמי למחזיר גרושתו משניסת דדוקא ח"ל ועשה ושנייה כיון דד"ת עולה לייבום אלא דרבנן עבוד תקנתא דלא ליבומי גזירה ביאה ראשונה אטו שנייה ומ"ה הו"ל חליצה פחותה ופסולה הדור עבוד רבנן תקנתא דלחזור על כל האחין אף על פי שהזיקה שלימה אבל מחזיר גרושתו משניסת דד"ת אינה עולה לייבום מח"ו ולחליצה עולה ד"ת מקרא דיבמתו ופטרה צרתה כיון שהזיקה שלימה אם כן חליצה מעולה ד"ת היא אף על פי שאינה עולה לייבום אין להם לרבנן למיעבד תקנתא בכדי דלחזור על כל האחים ולהוסיף על התורה וכן בספק סוטה דמדאורייתא אינו עולה לייבום נפטרה צרתה בחליצתה אבל סוטה דרבנן דמדאורייתא עולה לייבום אלא דרבנן גזרו שלא תתייבם הו"ל חליצה פסולה כמ"ש התוס' בשם הירושלמי ר"פ ד' אחין בדבור הנזכר וה"ה הביא הירושלמי פ"ח מה' יבום ע"ש ומ"מ קשה מאין למד ה"ה מדברי הרמב"ם דבמחזיר גרושתו משניסת נפטרה צרתה בחליצתה שזה לא נשמע מדברי הרב ואפשר דס"ל להחמיר דלא נפטרה צרתה כיון דבעיא זו לא נפשטא בגמרא וצ"ל דס"ל לה"ה כיון דהרי"ף פסק להקל מסתמא הוא גם דעת הרמב"ם ודו"ק: