ב"ח, אבן העזר לא:ז
ב"ח · Bach, Even HaEzer 31:7
Open in the reader →1ומ"ש ואם אפשר להתברר וכו' שם אסיקנא דאביי ורבא לית להו הא דרב חסדא דמדמי איסור א"א לאיסור שבויה אלא אע"ג דבשבויה הקילו אפילו איכא קול דאיכא סהדי במדינת הים דנשבית ולא אסרינן לה מ"מ בא"א אין להקל אלא דקשיא לי דבגמ' לא אמרו כך אלא למאי דלית להו לשמואל וקאמר דחיישינן שמא יתברר ע"י עדים שהם במ"ה שהיה ש"פ בשעת קידושין ואסורה על השני דאם לא היה אפשר להתברר כלל היתה מותרת לשני דאזלינן בתר השתא דלית בה ש"פ ואמרי' דבשעת קידושין נמי לא הותה ש"פ ואין קידושי ראשון כלום כיון דלית לן לדשמואל אבל למאי דקי"ל כשמואל א"כ אפילו לא היה אפשר להתברר כלל אם היה ש"פ בשעת קידושי ראשון אסורה לשני משום דחיישי' שמא ש"פ במדי א"כ מאי האי דכתב הרמ"ה ואם אפשר להתברר וכו' חיישי' להו ולא שרינן לה הלא אפילו לא אפשר להתברר נמי לא שרינן לה וכן הא דכתב אלא אפי' יצא קול וכו' חיישינן להו קשיא אפי' לא יצא קול נמי חיישינן לקידושי ראשון שמא ש"פ במדי וכן מ"ש אבל אסרינן לה ע"פ אשה וכו' קשיא נמי הא ודאי דאסירא דשמא ש"פ במדי ואפשר ליישב דהא דכתב לא שרינן לה היינו לומר דלא שרינן לה מדאורייתא ולומר דמדאורייתא אין ממש בקידושי הראשון ונפקא מינה דאם ילדה משני ולא גירש הראשון דהולד כשר וכדכתב הרמ"ה להדיא הביאו רבינו לעיל ועד"ז כתב אלא אפילו יצא קול כולי חיישינן להו לענין שלא להכשיר הולד וכן מ"ש אבל לא אסרינן לה ע"פ אשה או קרוב וכו' היינו נמי לפסול הולד ועוד אפשר ליישב אם נאמר דהרמ"ה תופס כפי' הרמב"ם דבתבשיל וירק אינה מקודשת כלל והשתא קאמר דאם אפשר להתברר דהתבשיל והירק היה ש"פ חיישינן ולא שרינן לה אבל אם אי אפשר להתברר שרינן לה לשני נ"ל כתב ב"י ומשמע דס"ל להרמ"ה דהלכתא כרב חסדא וכולי וטעות הוא וכך צריך להגיה ומשמע דס"ל להרמ"ה דלית הילכתא כרב חסדא משום דאתמר עלה אביי ורבא לא ס"ל הא דרב חסדא וכו' עד ופרשי רבנן מינייהו משום דס"ל כאביי ורבא הילכך אע"ג דרב חסדא עביד עובדא לא נקטינן כוותיה וכבר תיקנו הרב בספר בדק הבית שלו: