ב"ח, יורה דעה רע:ד
ב"ח · Bach, Yoreh De'ah 270:4
Open in the reader →1ומ"ש אפי' אין לו מה יאכל שם בברייתא יתר ע"כ ארשב"ג אפי' אין לו מה יאכל ומכר ס"ת או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם ונראה דאין פירושו שימות ברעב ולא ימכור ספר תורה דהא פשיטא דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא ה"ק אפי' אין לו מה יאכל אין מזקיקין אותו למכור ספר תורה אלא נוטל צדקה מהגבאים כההיא דתנן סוף פיאה אין מזקיקין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו כדלעיל בתחילת סימן רנ"ג אבל יש לו מה יאכל אלא שלא יוכל ללמוד תורה או לישא אשה אא"כ ימכור ס"ת רשאי למכור ספר תורה ובהגהות מיימוני הקשה הרמ"ך מהא דאיתא בירושלמי בשם ר' יוחנן דכיון דמוכר אדם ס"ת לישא אשה וללמוד תורה כ"ש דמותר מפני חייו והב"י בספר כ"מ נדחק לפרש בירושלמי דהו"ל פלוגתא דאמוראי דלחד מ"ד דשאלו על מפני חייו ולא השיבו ע"ז משמע דס"ל דאסור למכור מפני חייו ולמ"ד דלא שאלו ע"ז משמע דשרי למכור מפני חייו ולא נהירא אלא בין למ"ד לא שאלו ובין למ"ד שאלו ולא השיבום איכא למימר דמותר דלמ"ד לא שאלו סבירא ליה דפשיטא דשרי מפני חייו ולכך לא שאלו ולמ"ד שאלו ולא השיבום איכא למימר נמי דפשיטא דשרי ולפיכך לא השיבום וא"כ ליכא מאן דפליג אדרבי יוחנן דקאמר דכל שכן מפני חייו דשרי אבל לפעד"נ דקושיית הרמ"ך אין לה התחלה דאע"ג דודאי מפני חייו שרי כדאיתא בירושלמי אינו אלא לומר דלא הוי עובר אדרבנן דקאמרי לא ימכור אדם ספר תורה אף על פי שאין צריך לו מיהו אינו רוצה למכור ס"ת מפני חייו אלא להתפרנס מהצדקה גם כן לא קא עביד איסורא ואין מזקיקין לו למכור ספר תורה מפני חייו כדי שלא להתפרנס מהצדקה והיינו דתניא יתר ע"כ ארשב"ג אפילו אין לו מה יאכל ומכר ס"ת או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם דאלמא דלאו שפיר דמי למכור ספר תורה או בתו מפני חייו אלא הו"ל ליטול צדקה אבל איסורא ליכא במוכר ספר תורה מפני חייו והא דכתב הרמב"ם ואסור לאדם למכור ס"ת אפי' אין לו מה יאכל וכן מ"ש רבינו ואפילו למכור ישן כדי לקנות חדש אסור אפי' אין לו מה יאכל האי איסורא דקאמרי אינו אלא במוכר ספר תורה כשיש לו לאכול אלא שאין צריך לספר תורה זו דיש לו אחרת אבל באין לו מה יאכל ליכא איסורא אלא דלאו שפיר דמי למכרה גם מה שהקשה עוד דתלמודא דידן נמי שרי שהרי לא אמרו אלא דאם מכר ס"ת או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם אלמא דומיא דבתו דסימן ברכה הוא דאינו רואה אבל איסורא ליכא עד כאן לשונו נמי לא קשיא כלל דודאי הכי הוא דאיסורא ליכא אבל מיהו נמי שמעינן מינה דכיון דאמרי רבנן דאינו רואה סימן ברכה לעולם אלמא דשפיר דמי שאין למוכרה אפי' אין לו מה יאכל אלא רשאי ליטול מן הצדקה כדי חייו דאל"כ למה יהיה נענש שלא יראה סימן ברכה וכי היה לו למות ברעב זה נראה לפע"ד ברור ופשוט והכי נקטינן מיהו במרדכי פרק בני העיר כתב ע"ש ראבי"ה בההיא דאין מוכרין ספר תורה אפי' ישן ליקח בה חדש דוקא ספר תורה של רבים אבל ספר תורה דיחיד המוכרו ליכא איסורא אבל אינו רואה סימן ברכה כדאמר רשב"ג עד כאן לשונו נראה דבא ליישב הא דקאמר ר"י משום רשב"ג לא ימכור ספר תורה אפי' ישן ליקח בה חדש דאלמא דאיכא איסורא והתם קאמר רשב"ג דאינו רואה סימן ברכה אלמא דאיסורא ליכא וקשיא דרשב"ג אדרשב"ג ומתרץ דבס"ת של רבים איכא איסורא ובשל יחיד ליכא איסורא ומשמע דבשל יחיד אפילו יש לו מה יאכל אלא שמוכרה לפי שאין צריך לספר תורה זו אי נמי שמוכר הישן כדי לקנות בו החדש נמי ליכא איסורא ודלא כהרמב"ם ורבינו ואין להקל מיהו אם חייב לנכרים הוה ליה כמוכר ספר תורה לפדיון שבויים דשרי כדכתבו התוספות פרק קמא דב"ב [דף ח'] בד"ה פדיון שבויים וכן כתב בהגהת מיימוני פ"י והכא נמי כיון שחייב לנכרים ולא ישלם יתפסוהו והוי ליה פדיון שבויים אבל בחייב לישראל נראה דאינו גובה חובו מספר תורה דכיון דרשאי להתפרנס מן הצדקה ואין צריך למכור ספר תורה כדפרי' אם כן גם בעל חוב אינו גובה ממנה דלא עדיף ב"ח מחייו ועיין במה שכתבתי בזה בח"מ סימן צ"ו ס"מ בס"ד וע"ל ס"ס רפ"ב: