ברטנורא על משנה ערכין ו:ד

1מין אחד מרובה ומין אחד מועט. כגון שלשה מעצדים ומגרה אחת:

2נותנים לו שנים מן המרובה. והשלישי נוטל הגזבר:

3וכל שיש לו מן המועט. מניחים לו, ולא זבנינן ליה אחריתי. דכי היכי דעד השתא סגי ליה בהכי, השתא נמי תסגי ליה. דמהו דתימא עד השתא הוו אינשי מושלי ליה, משום דהוה ליה מין אחד מרובה לאושולי לאחריני, השתא שהגזבר לקח המרובה לא משכח מאן דמושיל ליה, הלכך נזבין ליה אחריתי קמשמע לן: