ברטנורא על משנה עבודה זרה ג:ז

1שלשה בתים הם. לענין ביטול ע״ז:

2בית. שתחלת בנינו לע״ז, והיו עובדין את הבית עצמו, הרי זה אסור:

3סיידו וכיירו לעבודה זרה. שהיה בנוי מתחלה לדירת אדם, וסיידו, שליבנו בסיד. וכיירו, פיתוח וציור:

4וחידש. או שחידש:

5נוטל מה שחידש. ושאר כל הבית מותר:

6הכניס לתוכו ע״ז. לפי שעה ולא הקצהו לתשמיש ע״ז:

7שלש אבנים הם. לענין בטול:

8אבן שחצבה מתחלה. מן ההר:

9לבימוס. להושיב ע״ז עליה:

10סיידה וכיירה. והיא היתה חצובה ועומדת:

11נוטל. ישראל:

12מה שחידש. הנכרי, והאבן מותרת:

13העמיד עליה ע״ז. לפי שעה ולא הקצה האבן לבימוס:

14וסילקה, הרי זו מותרת. ואינה צריכה בטול:

15גדעו. לשם עבודה זרה, לעבוד הגידולים שיגדלו בו מעתה:

16נוטל מה שהחליף. הענפים שגדלו במקום אותן שגדע, ושורפן כדין אשרה, והשאר מותר:

17איזו היא אשרה. בגמרא מפרש, דאשלש אשרות דתנן לעיל קאי. והכי קתני, שלש אשרות הן, שתים דברי הכל, ואחת מחלוקת רבי שמעון ורבנן, ואיזהו אשרה שנחלקו רבי שמעון ורבנן, כל שיש תחתיה ע"ז, דרבנן קרו לה אשרה ואסרי לה כל זמן שיש ע״ז תחתיה, ורבי שמעון אומר אינה אשרה אלא כל שעובדין אותה, אבל כל שיש תחתיה ע״ז אין זו אשרה. ואין הלכה כר׳ שמעון: