ברטנורא על משנה בבא קמא י:י

1מוכין שהכובס מוציא. מלבן הצמר מוציא מן הצמר דבר מועט ע״י שטיפה:

2הרי אלו שלו. שאין הבעל [בית] מקפיד. ואם הקפיד לא הוי קפידא:

3ושהסורק מוציא. הסורק את הצמר והמנפצו, מה שמוציא הוי דבר חשוב ורגילים להקפיד:

4הכובס נוטל שלשה חוטים. דרך בגדי צמר להניח בסוף אריגתן ג׳ חוטין ממין אחר. והכובס נוטלן ומשוה הבגד ומיפהו. ואם חוטין שחורין הם ארוגים בבגד לבן, רשאי הכובס ליטול הכל, לפי שהשחור בלבן מגנה אותו ביותר:

5החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו. שהוא כמלוא אורך המחט:

6ומטלית שהיא שלש על שלש. גרסינן. חייט שהשוה את תפירתו וקוצע ממנה מטלית קטנה שלש אצבעות על שלש אצבעות, חייב להחזיר לבעל הבגד:

7מעצד. כלי שמחליק בו הנגר את פני הלוח. ושפאין שהוא מוציא דקין הן:

8כשיל. קרדום. ומפיל שפאין גסין:

9אצל בעל הבית. כשכיר יום:

10אף הנסורת. דק דק היוצא מתחת המקדח שהם דקים מאד. של בעל הבית: