ברטנורא על משנה בכורות ח:ד

1שתי נשים. של איש אחד, וילדו שני זכרים במחבוא, שנתערבו:

2אם לכהן אחד נתן. פדיון שניהם, יחזיר לו הכהן חמש סלעים, הואיל ומת בתוך שלשים ואיגלאי מלתא דנפל הוא ושלא כדין שקל:

3אין יכול להוציא מידם. דכל חד וחד מדחי ליה ואומר הריני מחזיק בם בשביל פדיון החי:

4או שני זכרים ונקבה. ילדו הנשים שלו במחבוא:

5נותן חמש סלעים לכהן. דממה נפשך חד הוי בכור, אם האחת ילדה שני זכרים האחד בכור, ואם האחת ילדה זכר ונקבה, נמצא שחברתה ילדה זכר לבדו והוא בכור, ואותו שעם הנקבה פטור שמא נקבה יצאה ראשון:

6אין לכהן כלום. דאיכא למימר הנקבות יצאו תחלה ואין כאן בכור:

7האב פטור. דמצי למימר בן המבכרת מת:

8נתנו עד שלא חלקו כו׳ כדפרישנא לעיל. והלכה כר׳ יהודה:

9זכר ונקבה. יש לומר אותה שלא בכרה ילדה הנקבה ואין כאן בכור: