ברטנורא על משנה חולין ט:ב

1אלו שעורותיהן. מטמאין כבשרן:

2ועור חזיר של ישוב. מפני שהוא רך ואוכלין אותו:

3אף עור חזיר הבר. דסבר האי נמי רכיך. ואין הלכה כר׳ יהודה:

4חטוטרת של גמל הרכה. כל זמן שלא טען משאוי:

5עגל הרך. כל זמן שהוא יונק:

6ועור הפרסות. כשחותכין הרגלים, והוא רך:

7בית הבושת. בית הרחם של נקבה:

8ועור שתחת האליה. עור הזנב מתחת מקום שאין שער, מפני שהוא רך:

9האנקה. ריצ״ו:

10והלטאה. לויירד״א:

11חומט. לומג״ה:

12הלטאה כחולדה. עורה חלוק מבשרה. ואין הלכה כר׳ יהודה:

13וכולן שעיבדן. כל אלו שאמרו שהן מטמאים כבשר, אם עיבדן נעשו עור ובטלו מתורת בשר וטהורין:

14או שהלך בהן. ששטחן כדי להלוך בהן, שהוא קצת עיבודן:

15חוץ מעור האדם. דבר תורה עור האדם לאחר שעיבדו טהור, ומה טעם אמרו עור האדם שעיבדו טמא, גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין למטה לישב ולשכב עליהן:

16יש להן עורות. ואין אחד מהן שיהיה עורו מטמא כבשרו. ודלא כת״ק דחשיב ארבעה מהן שעורותיהן כבשרן. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי: