ברטנורא על משנה כריתות א:ו

1המפלת לאור שמונים ואחד. שילדה נקבה, וליל שמונים ואחד שהיתה ראויה למחר להביא כפרתה הפילה:

2בית שמאי פוטרים מן הקרבן. מלידה שניה. אע״ג דלאחר מלאת הוא, הואיל ולילה היא ולא יצתה שעה ראויה לקרבן, דלילה מחוסר זמן קרבן היא, דכתיב (ויקרא ז׳:ל״ח) ביום צוותו, הלכך לענין קרבן כתוך מלאת דמי:

3מאי שנא אור לשמונים ואחד מיום שמונים ואחד. דודאי חייבת קרבן על הנפל שהפילה לדברי הכל הואיל ואחר מלאת הפילה:

4אם שוה לו לטומאה. שהרי אתם מודים שבשקיעת החמה של יום שמונים כלו ימי טוהר שלה ואם ראתה בליל שמונים ואחד טמאה:

5הדמים אינם מוכיחים. והדם שאתם אומרים אם שוה לו לטומאה, אינו ראיה, שהרי המפלת תוך מלאת דמה טמא מפני הלידה, ואינה חייבת קרבן שני לפי שכל שבא בתוך מלאת נחשב כאילו בא עם הולד הראשון ובהא מודו בית הלל: