ברטנורא על משנה מעשר שני ה:ה

1ובשביעית. שאין שכר שמירה ולא עבודת קרקע, פודהו בשוויו:

2אם היה הכל מופקר. אם הפקירו הבעלים נטע רבעי שלהם, אין הזוכה בו מנכה אלא שכר לקיטה, ומעלה הפירות לירושלים או פודה ומעלה הדמים. ולא אמרינן כיון דמהפקירא קא זכי אין דין רבעי נוהג בו. ובשביעית אינו מנכה שכר לקיטה שכל אדם מלקט לעצמו:

3מוסיף עליו חומש. סתם מתניתין כבית הלל דילפי קדש קדש ממעשר:

4ובין שניתן לו במתנה. כשהוא סמדר, דאילו לאחר שנגמר בשולו הא סברי בית הלל דממון גבוה הוא כמעשר ואין יכולים ליתן אותו במתנה: