ברטנורא על משנה מעשרות א:א

1כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל. למעוטי סטיס שקורין בערבי ני״ל, וקוצה שקורין בערבי אלעצפו״ר, שאלו אינן אוכל, אע״פ שהן נאכלים ע״י הדחק. ואינם חייבים במעשרות:

2ונשמר. למעוטי הפקר שאין לו בעלים שישמרוהו:

3וגדוליו מן הארץ. למעוטי כמהין ופטריות. וכל הני ילפינן מקרא, דכתיב (דברים י״ד:כ״ב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וכו׳. את כל תבואת, דומיא דתבואה שהוא אוכל. זרעך, המיוחד לך פרט להפקר שאין לו בעלים מיוחדים. זרעך דבר שזורעים אותו ומצמיח, פרט לכמהין ופטריות שאינן נזרעות:

4כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל. כגון ירקות, שמיד כשהן גדלים ראוין לאכילה, ומשמרין אותו עד שיגדל ויוסיף אוכל:

5חייב קטן וגדול. שהרי ראוין לאכילה בין גדולים בין קטנים:

6וכל שאין תחלתו אוכל. כגון מיני פירות:

7אינו חייב עד שיעשה אוכל. דכתיב (ויקרא כ״ז:ל׳) מזרע הארץ מפרי העץ, עד שיגדל ויעשה פרי: