ברטנורא על משנה מכות ב:ב

1זרק את האבן לרשות הרבים. ואע״ג דקרוב למזיד הוא, שהיה לו לחשוב שבני אדם מצוים ברשות הרבים תמיד, הכא עסקינן באשפה העשויה ברשות הרבים להפנות בה בלילה, ואינה עשויה להפנות בה ביום וזמנין דמקרי דיתיב בה, ומשום הכי גולה, דלאו פושע הוא ולא אנוס גמור הוא:

2והוציא הלה את ראשו וקבלה פטור. דכתיב (דברים י״ט:ה׳) ומצא את רעהו, פרט לממציא את עצמו:

3אם יש רשות לניזק. שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס:

4מה חטיבת עצים רשות. דאי בעי עייל לחטוב ואי בעי לא עייל:

5יצא האב הרודה את בנו. דמצוה קא עביד: