ברטנורא על משנה מגילה א:ב

1חל להיות. י״ד. בע״ש. עיירות ומוקפין קורין בו ביום, שאין קריאת מגילה בשבת, גזירה שמא יטלנה בידו ויעבירנה ד׳ אמות ברשות הרבים, ואם יאחרנה עד אחד בשבת הוה ליה י״ו, ואמר קרא ולא יעבור. ואע״פ שבני הכרכים קורין המגילה בי״ד כשחל ט״ו להיות בשבת, מ״מ אין קורין ויבא עמלק אלא בשבת שהוא יום ט״ו, ומפטירים פקדתי, ושואלין ודורשין בהלכות פורים כל אותה שבת. וסעודת פורים אית דאמרי דעבדי לה ביום י״ד שבו קורין את המגילה, ואית דאמרי דמאחרין אותה לאחר השבת. והכי משמע בירושלמי דסעודת פורים שחל להיות בשבת מאחרין ולא מקדימין. ולכ״ע אין עושים אותה בשבת:

2חל להיות. י״ד. באחד בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה. דה״ל י״א. וה״מ שהקילו חכמים לבני הכפרים להקדים ליום הכניסה, בזמן שישראל שרויין על אדמתן ושלוחי בית דין יוצאים להודיע מתי קידשו ב״ד החדש ומתי הפסח נקבע. אבל בזמן הזה שהעם מסתכלין בקריאת המגילה ומונים ממנה שלשים יום לפסח, אם יקדימו הכפרים קריאתן הרי יעשו הפסח לסוף ל׳ יום של קריאה, ונמצאו אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח, לפיכך אין קורין אותה אלא בזמנה: