ברטנורא על משנה מנחות ח:ב

1אין מביאין. עומר ושתי הלחם:

2לא מבית הזבלים. משדה שצריכה לזבל, דשמא לא נזדבלה כל צרכה ונמצאו פירותיה כחושים. אי נמי, לפי שהזבל מבאיש ומפסיד טעם הפרי:

3ולא מבית השלחים. ארץ צמאה למים שפירותיה כחושין:

4לא מבית האילן. מתבואה שבין האילנות. שהאילנות הגדלים שם יונקים הקרקע ומכחישים הזרעים:

5נרה. חורש. לשון נירו לכם ניר (ירמיהו ד׳:ג׳):

6ובשניה זורעה. בגמרא מסיק, דשנה ראשונה הוא נר כולה וזורע חציה ומניח חציה ניר. וכן בשניה חורשה כולה וזורע החצי שלא זרע אשתקד, והחצי שזרע אשתקד מניחו ניר. וכן בכל שנה זורע ניר של אשתקד:

7כיצד בודק. הסולת אם מנופה כל צרכו אם לאו:

8עלה בידו אבק. קמח דק, וגרוע הוא:

9עד שיניפנה. בנפה לעבור האבק דק שנשאר בה:

10ואם התליעה. הסולת או החטה:

11פסולה. והוא שהתליעה ברובה. וילפינן לה לקמן סוף פרקין מדכתיב (במדבר כ״ח:י״ט-כ׳) תמימים יהיו לכם ומנחתם. תמימים יהיו לכם ונסכיהם. שיהיו גם כן המנחות והנסכים תמימים: